מתנות כהונה על שיר השירים רבה ח:י:ב

דתנינן תמן. בפ' שני דעדיות:ה"ג שהמו אחריהם המוני מלאכים הה"ד כו':

ידודון ידודון היו. נרתתים ומפחידים ממרע"ה בשעה שעלה למעלה לקבל את התורה ועיין בש"ר פרשה מ"א ובפ' מ"ד ובפ' עקב ולעיל בפסוק הנה מטתו ובמדרש קהלת בפסוק שבתי וראה ובפסוק ושבח אני:

פטקין. כתבי גורלות כלומר שלא תנתן להם תורה כדלקמן ובילקוט יתרו ובמדרש תלים ל"ג ליה:

ידודון בהליכה כו'. היו מדדין ותומכין את ישראל שחזרו לאחוריהם י"ב מיל מפני אימת קול הדיבור וכן לפניהם וירדו המלאכים והיו תומכין ומדדין אותם ועיין בילקוט יתרו:

למה זה אתה רץ וגו'. בער אנכי ולא אדע על מה זה ראיה או רמז ובלעדו מצינו הרבה פסוקים שנדוד הוא לשון מהירות וריצה כד"א נודו מתוך בבל נדדו הלכו וכהנה רבות:

ואתה. הקב"ה נותנו לו למרע"ה ועיין כל זה בפ' ר"ע במסכת שבת:

הודכה כו'. הוד שלך הוא בתורה ולפי' אישוריך הוא שתהא כו'. ואולי שצ"ל הודכה הוא וכן הוא לקמן:

אישורך. לשון אשר קדריש:

לאו שוקה כו'. אין תשוקת התורה וחפצה יוצא מכם כלומר גזירותיה ומצותיה אינם שייכים אצלכם וכדמפרש ואזיל:

סדקאריס. אומן עושה מלאכת מחשבת מעשה מחט סידקית:

מן גביכון גרסי':

בבני אדם. וזהו שנאמר לקחת מתנות באדם.

קודם על הארץ. על הארץ הוא עיקר הוד שכינתו לפי ששם התורה נתונה ומן הארץ עלה הוד השגחתו על השמים: