מתנות כהונה על שיר השירים רבה א:ב:ח

בלחי וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא וישת ותשב רוחו:

ה"ג אמרות ה' אמרות טהורות:

צרופה. פי' טהורה ומזוקקת כד"א מצרף ומטהר:

ערותו. הגומא שבלעדי המים נשארת חסרה וריקה:

לים מכסים. הקרקע התחתונה נקראת ים כן פי' הרד"ק ובעל שערי אורה בספירת הים:

עיף בה. יגע בתורה תמיד כדאמרינן ואתה עיף ויגע:

בירור. בפחות ותפל והוא כלי חרס וכמו שהשיב ר' עקיבא לבת קיסר:

כך דברי תורה כו'. צריך שהגדול לא יתבייש לומר לקטן למדני כו':

ה"ג לומר לקטן למדני כו':

מתבלע. נבלע ומת בהם:

ולהורות. כמו שדרשו חז"ל רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה:

ומחמצין בקנקן גרסינן:

ומתיישן. נעשה ישן:

היין ניכר בגוף. שפניו וכל גופו יתאדם שנאמר אל תרא יין כי יתאדם:

ומרמזין לאחרים. לאמר זהו ת"ח:

רע לראש. כששותה יותר מדאי כמו שאמרו חז"ל רובו קשה ומיעוטו יפה:

שנא' נר לרגלי וגו'. מכלל שכל גופו בבריאתו שאם לא כן אין רגלים עומדות במישור וכמשל המושלים לא יכשלו הרגלים כ"א לאשמת העינים וסתם נר היא מן השמן ובילקוט ישעיה בשם ספרי גרס שנאמר לריח שמניך טובים:

קצרים. פסולת ודבר מאוס שנפשו של אדם קצה בו כד"א ותקצר נפשו בעמל ישראל:

תפל. בלי מלח ואין בו רק המתיקות הגמור וטבעו קר מאד:

כשמעורבים כו'. שהדבש טבעו חם והחלב טבעו קר ושניהם כאחד טובים ושוים לגוף:

ה"ג בספר ישן אלו האבות מיין אלו הנשיאים ד"א וכו'. עד הנסכים אמר ר' חנינא וכו':

מה הקרבנות חביבין. כלו' אלו היה יודע שהקרבנות חביבין:

לאותו מעשה. של עגל:

שנא' זכור לאברהם. ונקראו האבות דודים כמו שנא' מה לידידי בביתי שדרשוהו חז"ל על אברהם וכן כרם היה לידידי: