מתנות כהונה על שמות רבה לח:ד

[בנקיון וגו' גרסינן:

ישגו וגו' גרסינן]:

בכו והתפללו. וזהו ושובו:

רנו ליעקב שמחה וגו'. וכתיב בתריה בבכי יבאו ובתחנונים אובילם:

אלו ישראל. האי קדם דכתיב אלו ישראל שמחשבתן היא קדמה לעולם:

למעלן. כמו שדרשו רבותינו ז"ל כל המיצר לישראל כאילו מיצר כביכול להקב"ה שנאמר בכל צרתם לו צר. ואע"ג דכתיב לא באל"ף כבר אמרו בפרק כשם דלא כתיב באל"ף משמע גם כן כמו לו בוא"ו וגם במסורות איתא דקרינן לו צר בוא"ו:

צר לי. אסתר אמרה כן על עצמה ואויב לך לאחשורוש אמרה כן:

וכן אף שמיו וגו'. אף רבוי הוא לרבות שאף מן הארץ יעלה טל:

ויקח המן את הלבוש וגו'. ואיתא במדרש אסתר שהמן כפף קומתו לפני מרדכי ודרך עליו ועלה וישב לו על הסוס:

ונתן ה' וגו'. טעמו כאלו אמר כתיב ונתן ה' וגו' וכן לשון ספר זה בכמה מקומות:

אף כאן הוא אומר כו'. קרי ביה וזה הדיבור: