מתנות כהונה על שמות רבה לא:ז

[אתה חייב לי גר':

שני דברים יש כאן לפי מה שמצאתי בהקדמת אות אמת בשם הריא"ג ז"ל שמצא גם בספר תנחומא מכתיבת יד נראה דה"ג לימדך הכתוב שהוא נוטל יתד של מחרישה וכן מצאתי שוב בביאור מהר"ר הירצקו ז"ל:

השכים הוא השיבו. כתוב א' אומר כו':

עד להחזיר לו במה שישן כו'. עד להחזיר לו יתד של מחרישה וכן אתה אומר כו'. ואעפ"י שהריא"ג ז"ל הגיה יותר באורך נראה לי שהקיצור מספיק]:

יתד של מחרישה. חשיב ליה כמו כסות יום וחובלו בלילה ומחזירו ביום וכן הוא בירושלמי בפרק המקבל בב"מ קרדום ומחרישה חובלן בלילה ומחזירן ביום וכן הוא במשנה בפרק המקבל:

שאמר הכתוב עד בא השמש. פי' תעכב המשכון אצלך עד השמש באה ושוקעת בערב והכי איתא בירושלמי בפרק המקבל עד בא השמש עד מטמע שמשא וכבא השמש פירוש כשבאה השמש וזורחת דהיינו בבקר תשיבנו לו כסות וכלים שמשתמשים בהם ביום. והכי איתא בירושלמי לא תבא עליו השמש זמנין תפתר ליה לא תדנח עליו שמשא וזימנין את פתר ליה לא תטמע עליו שמשא:

[ה"ג בתנחומא כי עני הוא. ואומר כי הוא:

מכרו לו אלומה גרסינן]:

קשר הוא האלומה. כשבא לביתו הוא קושר את החמור והאלומה למעלה הימנו והכי איתא בתנחומא:

[ה"ג כל הדרך רץ בשבילה ולא נתתה בפניו כך שכיר עמל ומצטער]: