מתנות כהונה על שמות רבה לא

דיוסטוס. מלוה שמלוה מעות לכל מי שירצה:

שאינן באין לפני הקב"ה ריקם. שלשה רגלים והתורה אינם באים ריקם. שלשה רגלים דכתיב ולא יראו פני ריקם והתורה כדמפרש ואזיל:

ה"ג את העני עמך משל כו'. ודייק מדכתיב עמך שהצדקה מסייע לו לעצמו ועומדתלו בצדו להיות סניגורו כדמפרש ואזיל:

ועניים מרודים. דרשו לשון ירידה ושפלות שמקבל העניות בשפלות רוח ואינו בועט בגובה רוח וכעס. ובתנחומא לא גרס ליה:

שעינו רעה. קרי ביה בעין רע:

קרח. נתגאה בעשרו ולפיכך ראה לחלוק על משה רבינו עליו השלום:

לגיפיון. לפי הענין פירושו בריכה של מים הנמשך מן המעיין. ובתנחומא ובערוך גרס לנפיון:

שמספיק לה. לבריכה:

כסף נמאס. פסוק הוא בירמיה סימן ו':

[והיינו טוענין בכתפינו גרסינן]:

ויהיה לנו כך. כמו לצדיקים:

ישב עולמך. יתישבו בשוה עשירים והעניים [והכי גרסינן בתנחומא]:

אילוגין. בערוך משמע שטר חוב ודין:

שנא' לא תשיך. גר' ופי' ל' מפעיל מדלא כתיב תשוך. [וע' כ"ז בפ' איזהו נשך ובמכילתא] ה"ג בתנחומא ולא ידע עד שנתבטבטה עליו והוא כמו מבצבץ:

[אתה חייב לי גר':

שני דברים יש כאן לפי מה שמצאתי בהקדמת אות אמת בשם הריא"ג ז"ל שמצא גם בספר תנחומא מכתיבת יד נראה דה"ג לימדך הכתוב שהוא נוטל יתד של מחרישה וכן מצאתי שוב בביאור מהר"ר הירצקו ז"ל:

השכים הוא השיבו. כתוב א' אומר כו':

עד להחזיר לו במה שישן כו'. עד להחזיר לו יתד של מחרישה וכן אתה אומר כו'. ואעפ"י שהריא"ג ז"ל הגיה יותר באורך נראה לי שהקיצור מספיק]:

יתד של מחרישה. חשיב ליה כמו כסות יום וחובלו בלילה ומחזירו ביום וכן הוא בירושלמי בפרק המקבל בב"מ קרדום ומחרישה חובלן בלילה ומחזירן ביום וכן הוא במשנה בפרק המקבל:

שאמר הכתוב עד בא השמש. פי' תעכב המשכון אצלך עד השמש באה ושוקעת בערב והכי איתא בירושלמי בפרק המקבל עד בא השמש עד מטמע שמשא וכבא השמש פירוש כשבאה השמש וזורחת דהיינו בבקר תשיבנו לו כסות וכלים שמשתמשים בהם ביום. והכי איתא בירושלמי לא תבא עליו השמש זמנין תפתר ליה לא תדנח עליו שמשא וזימנין את פתר ליה לא תטמע עליו שמשא:

[ה"ג בתנחומא כי עני הוא. ואומר כי הוא:

מכרו לו אלומה גרסינן]:

קשר הוא האלומה. כשבא לביתו הוא קושר את החמור והאלומה למעלה הימנו והכי איתא בתנחומא:

[ה"ג כל הדרך רץ בשבילה ולא נתתה בפניו כך שכיר עמל ומצטער]:

ויהי בימי שפוט השופטים. ודרשו חז"ל שהדור היו שופטים את שופטיהם והכי איתא בתנחומא:

[ה"ג בכור בנך תתן לי שבכורי:

ה"ג העולם ערימה ונטל]:

אבל אתם לא תהיו כן. כלומר שלא תהיה ביניכם שנאת חנם:

נצרף. מהתכו וצורפו בכור:

פרכו. שוברו:

[ה"ג ואם אין אתה רוצה לגרש אותה]:

קצפת. לפי זה פירושו תקצף עד מאד ותהרוג אותנו והוא עבר במקום עתיד:

ימדו שמים ממעל וגו' גרסינן. סיפיה דקרא גם אני אמאס בכל זרע ישראל:

שלמת רעך. הבית המקדש נקרא יריעות שלמה:

לטמיון. לאוצר המלך כי כן הנימוס המלך נוטל הירושה ממי שמת בלא יורש:

בימסאות. ענין מרחצאות איצטבאות מקום ישיבת בני אדם. ועיין בערוך ערך אסטווה:

עבד לוה. כביכול כאילו הקב"ה הלוה שהרי החונן הדל הוא המלוה ה':

הוי את העני עמך. כלומר לפיכך מזהיר על העני:

כי אתם המעט ודרשו חז"ל הממעטים עצמם:

אלא עמי. דייק מדכתיב את העני קרי ביה עמי ועמדי העני:

ה"ג הוי את עמי את העני:

לא תנשכנו כו'. כנושה דרש נוטריקון כנושך או כנחש:

שחבלת. לשון חבלה ופצע ונשך ותחבול דרש לשון נשיכת נחש וחבלתו פצע וחבורה:

נוטרין. בערוך פירש ספריו. ועיין לעיל:

עד עכשיו חי. בתמיה והרגו מיד:

גלגל שבגנה. גלגל על הבור שבגנה שממלאים ממנו להשקות הגנה:

רש ואיש תככים נפגשו כו'. עיין כל זה בויקרא רבה פרשה ל"ד:

[וכאלו באו עליו כל גרסינן]:

על ימינו ושמאלו. ודרשו חז"ל וכי יש ימין ושמאל לפני הקב"ה אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה:

[בתנחומא גרס ואינן דנין זה עם זה]:

יביע אומר. וסיפיה דקרא אין אומר ואין דברים:

[הכי גרסינן בתנחומא מעולמך שכר שהבריות:

אני נוטל הקרן גרסינן:

ה"ג קובעיהם נפש אלהים לא תקלל ר' מאיר]:

וחשב להוציאו. קין את הבל:

ברפיון. באויר. אויר בלע"ז ריפא כך פירש בערוך ועיין בבראשית רבה פרשה כ"ב:

[ובמדרש קהלת בפסוק אם יוליד איש מאה]:

איסטרטיגוס. שר חשוב ועי' בערוך ועי' לעיל ריש פרשה חיי שרה:

[הכי גרסינן מן סחורת ביתך אתה נותנם לי]:

חסרו הכתוב וי"ו. שכל עפרון שבפרשה מלא וי"ו חוץ מזה וישקול אברהם לעפרן:

מן סחורת ביתך. כלומר מן הסחורה הפחות שבביתך אתה נותנה ואינו ניכר ונחשב למאומה:

[כרי של דנרין גרס:

ושוכר אחת גרס:

אם מתה. פרה השאולה מפני שהשואל חייב באונסין:

אם שכרה. אם היה שוכר אותה פרה ששאל אם היתה מתה היה פטור שנאמר אם שכיר כו':

[ה"ג שהיה מוציא מעשרותיו כראוי והיה]:

לשמוח עלי. על רוע מזלי:

ועכשיו נעשית כהן כו'. שהקב"ה נתן לך מעשר ממה שהיתה רגילה לעשות:

וכי עשו חונן דלים. עי' כל זה בפרק איזהו נשך:

ולא תקח ממנו רבית את עמי:

אתה תהיה עמדי ואת עמי קרי ביה את עמי: