מתנות כהונה על שמות רבה א:יז

שהכל עזבוה. פירש רש"י בפ"ק דסוטה שמתחלה היתה חולנית כדלקמן ובחורי ישראל עזבוה מלישא אותה:

אשתו. של כלב היתה וע' שוב כל הענין בפ"ק דסוטה:

נעשה לה כאב גרסינן. ופי' שטרח ברפואות כאב לבתו:

[שתקע גרסינן. לחברותה גרסינן]:

ולכך כתיב כו'. כלומר והיא היא עזובה הנזכרת בראש הענין:

שאילולי כלב. כדאיתא לקמן בפ' שלח שחגר חרבו כננד המרגלים ואמר או אהרוג או אהרג אם לא תקחו מפרי הארץ:

[שרימם הקב"ה גרסינן. השאילו לי גרסינן]: