מתנות כהונה על רות רבה ה:ו

ה"ג ויאמר לה בועז לעת האוכל:

שית שטין. ששה שטות ודרשות היה דורש על גשי הלום:

זו לחמה וכו'. כדאמר שולחן מלכים:

שנוצדה. לשון הצד ציד או לשון צדדים:

מן המנין. של שנות מלכותו:

ה"ג בילקוט שמואל נתכפר לו בשעירה כהדיוט. פי' וקרבן מלך אינו בשעירה אלא בשעיר זכר ככתוב בפרשת ויקרא:

הכי גרסינן בשלמה קרובי למלכות ואכלת:

ה"ג נותנת לפניו קערה. וכן הוא בילקוט קהלת בפסוק לשחוק אמרתי ושם הגירסא יותר נכונה:

ה"ג לימות המשיח אוכל בעוה"ב:

מעשיו כחומץ גרסי':

כירומניקאה. פי' הערוך בלשון יון נחושת:

ה"ג עשו לו מולה של נחושת והכי גרסי' בפרשת ואתחנן ובירושלמי בפרק חלק ובערוך ובפרש"י בפ' חלק דוד של נחושת ובערוך פי' חמור של נחושת והיו משיבין אותו עליו וכאן יש לפרשו כן:

ה"ג צלם פלן שזבני. כלומר היה קורא לכל עבודת כוכבים שיצילוהו:

זכור הייתי כו'. כל זה הוא גירסת הירושלמי בפ' חלק:

אנא צווח כו'. אנא אקרא ואתפלל לה' אם יענני הרי טוב ואדע כי אל אמת הוא ואם לא הרי כלל אחת היא וכל הפנים שוים ח"ו:

חלונות. ששם נכנסים כל התפלות:

משיב הרוח. וישיבהו קדריש לשון משיב הרוח ועיין מזה לעיל בפ' ואחחנן:

ה"ג מלכותו ליצד ממנו. ופירושו כמו להיצדד:

והכה ארץ. פסוק הוא בישעיה סימן י"א:

ה"ג וכמה נכסה מהן שלשה חדשים שנאמר ויפגעו את משה ואת אהרן אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם וכמה וכו'. ועיין כל זה בבמדבר רבה פי"א ובמדרש חזית פסוק דומה דודי לצבי:

ה"ג המחכה ויגיע וגו'. ועי' כל זה בבמדבר רבה פי"א ובמדרש חזית בפסוק דומה דודי:

מ"ה ימים שישראל גרסי'. ור"ל באותן מ"ה ימים שהמשיח יהא נכסה מהם:

לאיכן. כמו להיכן:

הוא מוליכן. קודם שנתכסה מהן:

מאן דאמר. כמו יש מי שאומר:

טובלין פתן בחומץ גרסי'. והטעם שהחומץ יפה לשרב וה"ג בויק"ר פ' ל"ד. והטעם שטבע כל דבר חמוץ קר ולח כך כתב בספר שבילי אמונה נתיב ד':

ודאי. כלומר בצד כולם וזהו בקצה האחרון ולא בתוכם משום צניעות:

קלי. לשון מעט ודרש קלי כמו קליל:

בידו של אותו צדיק. בועז שתפס מועט ונתברך עד שהיא אכלה ממנה כדי שבעה והותירה:

ה"ג אלא מדכתיב ותאכל ותשבע ותותר נראים הדברים כו'. ועי' בויקרא רבה פ' ל"ד:

נראין הדברים כו'. מדלא כתיב והותר דמשמע שהיה שם מותר אלא ותותר משמע שהמותר היה מצדה שנתברך במעיה:

אל רעהו וגו' גרסינן. ועי' בויקרא רבה: