מתנות כהונה על רות רבה ה:א

הוא היה: ה"ג בירושלמי דסנהדרין פרק כהן גדול בחקל סומקתא. פירוש בשדה שמראיתו אדומה:

ה"ג מלאה שעורים כתוב אחד כו':

עדשים. בסוף ספר שמואל:

ה"ג ענבותן דומה כו'. וכן הוא בירושלמי שהיתה ענבה שלהן יפה כשל שעורים ופירש הערוך ערך ענב הקמח שנעשה מן אותן עדשים היה יפה כשל שעורים וקצת תימה מי דחקו לזה ובמדרש שמואל גרסי' שהיתה שבילתם גבוהה כשעורים:

הפלשתים שהיו גבוהים גרסי':

ויצילה. לשון רבים:

ויצילוה. משמע אחד לבדו הציל אותה:

שהחזירוה כו'. והרי הוא הצילה לו מיד הפלשתים כלומר נשארה בידו:

שנה א' כו'. בשנה אחת היתה לאפוקי בשתי שנים דרבנן דלקמן:

ושתי שדות היו. א' של שעורים ואחת של עדשים וה"ג בירושלמי בהדיא:

שהיתה חביבה עליהם גר':

לאבד. גר' בכל מקום דכתיב לעבד:

פשיטא ליה. פי' בשתי שדות היה המעשה והיה צריך לעשות מאחד מהם דרך המלך ולאבד וליתן הדמים מאי קמיבעיא ליה בתמיה פשיטא דמותר אלא הבעיא היתה אם מותר לו לאבדם בלא דמים ואם תמצא לומר דמותר לאבדם בלא דמים עדיין קמבעיא ליה איזה מהן יאבד:

אי זה מהן לאבד גרסי':

ושתי שנים. ב' מעשים היו בב' שנים זו אחר זו:

ה"ג והלא נלמד משל אשתקד והכי מוכח בהדיא במדרש שמואל ומאי קמבעיא ליה עוד בשנה אחרת ומשני שאין למדין כו':

ה"ג במדרש שמואל שאין למדין מעשה ממעשה ובירושלמי גרס אין למדין משנה לחברתה:

הלכה נצרכה לו. עי' סוף פ' הכונס:

ה"ג בירושלמי ולא אבה שתקבע הלכה לשמן. פי' לשם אותם שלשה והטעם איתא בפ' הכונס לפי שהמוסר נפשו למות על ד"ת אין אומרים הלכה משמו:

עשאה מסכתא. כלומר מדרש בפני עצמו עשה מהלכה זו אם המלך פורץ דרך לעצמו ודרשו ויסך לשון מסכת והכי איתא בירושלמי:

ה"ג בירוש' וקבע הלכה לדורות מלך פורץ וכו':

וויתור. בזמן היתר במה והיו צריכין מים ממש לניסוך המים שבחג ואלו השלשה גבורים בקעו בקרב המחנה להביא מים טהורים לנסך על הבמה:

ה"ג במדרש שמואל ובירושלמי ר' חוניא בשם ר' יוסף הלכות שבויה נצרכה וכו':

תבע. לבנותה: