מתנות כהונה על קהלת רבה ז:יא:א

טובה חכמה:

כשהיא נחלה. כלומר שמוחזק בה כנתלה זו שאין עליה עוררין:

עם דרך ארץ וכו' גרסי'. ור"ל וכל תורה שאין עמה מלאכה ועיין בסדר נשא פרשה י"ג:

ובשעה שאמר לו משה כו'. עיין כל זה באר היטב בשמות רבה סוף פרשת ויקהל:

שמא בצל אל גרסי':

ארון לישראל גרסינן:

ויותר לרואי השמש. באות אמת הגיה אחריו שאמר שמש בגבעון דום:

ה"ג למד אדם ולימד להחזיק ידי לומדי תורה ולפרנסם:

כי כל ארור כו'. כלומר כל הארורין שנאמרו בפרשה היו נאמרין תחלה בלשון ברוך כגון ברוך אשר לא יעשה פסל וכן כולם עד ברוך אשר יקים ועיין זה בירושלמי בפרק אלו נאמרין ובויק"ר פרשה כ"ה:

וחופה. כלומר חופה לצל ובירושל' לא גרס וחופה:

שלש מאות כו'. עיין כל זה באר היטב בב"ר פרשה צ"א:

שלחי ואייתי גרסי':

נימר ברוך כו'. עיין בב"ר פרשה צ"א:

ה"ג שאכלנו ולא אכלתי אמר להון אייתין כו':

ה"ג רב אבא אמר על השנייה רבי ירמיה אמר על הראשונה ומחליפין שיטתיה דרבי ירמיה תמן פשיטא ליה והכא צריכא ליה תמן פשיטא כרשב"ג והכא צריכא ליה כרבנן דתנא עלה והסב עמהן כו' עד מזמנין עליו דברי חכמים רבי יעקב כו' עד כזית דגן תני שנים שאכלו:

ה"ג שלשה בוליוטין כו'. עד ונקדימון בן גוריון ועיין משלם באיכה רבה בפסוק היו צריה:

ראש קסרין. ראש המלוכה וע"ע קסר ובא"א הגי' ראש לסריקין ופי' ראש לריקים כד"א בוקי סריקי:

וישב לו למזרחה כו'. ה"ג ג"כ בילקוט ומצאתי גירסא ואכל ממנה:

מנא לך. מניין לך שזאת התאנה מרפאת את הבולמוס:

הוי אתי באלפא וכו'. היה בא בספינה ובא ממקום טרסיס ואמר ליה נערו אני צריך לירד ולטבול מקרי ובירושלמי דפרק מי שמתו יש שקשר עצמו בחבל כדי לטבול לקריו:

לא תיחות כו'. לא תרד לים שהים הוא סכנה ואמר ליה צריך אני לקרות קריאת שמע ואמר ליה קרא בלא טבילה א"ל רוצה אני לאכול אמר ליה אכול כיון שבאו אל היבשה לחוף הים:

הוה מתבעי כו'. שהיה מתבקש מן המלכות להריגה כדאיתא בפ"ק דעבודת כוכבים:

וערק כו'. וברח ועבר על חנות של ארמאים ומצא אותם יושבים ואוכלים מן אותו מין כלומר מבשר חזיר כמו שקורין אותו דבר אחר כן קורא אותו ההוא מין ראו אותו ואמרו הוא הוא כלומר זהו רבי מאיר ומקצתן אומרין אין זהו. אמרו אם הוא הוא נבחן בזה שאנו קורין אותו אם יבא ויאכל עמנו והיה הוא טובל אצבעו האחד בדם החזיר ונתן אצבעו האחר בפיו:

צבע. טבל ויטבול ת"א ויצבע וכן פירש הערוך:

ה"ג בפומיה טמש הא כו':

טמש. פירושו ג"כ טבל ופירוש טבל אצבעו זה ומתק ומצץ בזה והם כיו סוברין שהוא מוצץ אוחו אצבע שטבל ואמרו זה לזה אלו היה זה ר"מ לא היה עושה כן והניחוהו וברח:

רבי הוה דמיך כו'. עי' כל זה במס' כתובות בפרק הנושא ובירושלמי אף מסכת כלאים ובב"ר פרשה צ"ו ובפרשה ק' ולקמן בפסוק כל אשר תמצא:

אחינו בני גרסי':

בני ידעיה. במקומות הנ"ל לא גרס ליה ואולי הוא שם בית אב של ציפורי:

ה"ג דמך רבי ואמר להו אתון כו':

כל דאתון כו'. כל הבא ואמר שמת רבי אנו הורגין אותו הלך בר קפרא ונכנס בחלון הביט לו דרך שם לרשות הרבים וראשו מעוטף כאבל ובגדיו קרועין:

ולמה כו'. במקומות הנ"ל ל"ג ליה:

קורעין כו'. היו קורעין בגדיהם עד שהלך קול הקריעה עד מקום גופתתא:

ה"ג בירושל' קליה דקריעה עד גופתתא:

ואתכנשון כו'. ונאספו כל המקומות להספדו של רבי:

ה"ג דרבי אשרוניה בתמני כו'. פי' והניחוהו בשמנה עשר בתי כנסיות ואח"כ הורידוהו לבית שערים ששם היה דר כדאמרי' צדק צדק תרדוף אתר רבי לבית שערים רק כאשר חלה העלוהו לצפורי דמדלי ובסומי אוירא:

ותלא לון כו'. היום היה תולה וממתין להם עד שהגיע כל אחד ואחד כו':

וקרא הגבר. שהיה חצות לילה או קרוב לאור היום והתחילו מצירין:

מצוקין. מצירין לשון מצוק וצוקה:

בר מן קצרא כו'. חד מן כובס אחד שהיה שם ולא בא כיון ששמע הכובס כן עלה על הגג והפיל את עצמו מן הגג ונפל ומת:

לאגרא. י"ל שכך היה שמו ובמקומות הנ"ל לא גרס לי':