מתנות כהונה על קהלת רבה ז:א:ד

חביב בשמו. ואינו כן מן הדין:

ומת. וכשמת:

יוצאה מן הלמן. פורשת מחוף הים לתוך הים:

עלעולין. רוח סערה תרגום עלעולין:

ששבת. שנתבטל כד"א וישבות המן ממחרת:

שנתעצלו. עיין במסכת שבת בפרק האורג ושם לא גרס שנתגעשו ועיין כל זה ריש מדרש רות:

בפחמו. וטוב להגיה בפיצמו וה"ג ריש מדרש רות אבל מדרש שמואל גרס ג"כ בפחמו:

עם אבותיו וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא וכי מת יואב:

שכיבה היא מיתה. ולמה כתב אצל דוד שכיבה ואצל יואב מיתה ועיין זה בפרק המוכר את הספינה:

הודיע שלמה כו'. כשהכניס הארון לבית המקדש שנאמר זכרה לחסדי דוד וגו' כדלעיל בפסוק ושבח אני את המתים:

מתלא אמר כו'. המשל אומר מי שנשכו נחש חבל המתעקם ודומה לנחש מפחידו ומתיירא ממנו וכן מסיים בו בילקוט שמואל לפי שכתוב ויקברו אותו בגבול נחלתו וגו' שגעש עליהם ההר להרגם לפי' כשמת שמואל ויספדו אותו וגו':

מדחיל ליה גרסי':

משלו כו'. כלומר מפני שהלך ושפט כל ישראל ועשה שלום ביניהם מדי שנה בשנה לפיכך ויספדו לו כל ישראל וכמו שדרשו במיתת אהרן:

מיתה ודאי. כלומר זהו עיקר מקום מיתתו שכתוב אחריו מיד ויקבצו הפלשתים וגו' שכל זמן ששמואל חי נפלו הפלשתים ביד ישראל כדאיתא בתוספתא דמס' סוטה והא דכתיב וימת שמואל וגו' לא אמר אלא בשביל נבל וכדמפרש ואזיל:

מרזיחין. יש לומר ענין מרחצאות ותענוגות משתה ושמחה וכן מצאתי שוב באות אמת:

כופר בעיקר. כדאמרינן אמר נבל בלבו אין אלהים וכן קראו בליעל ונאמר יצאו אנשים בני בליעל וגו':

אומר כן. דוד היה אומר כן:

ה"ג חסד כמו לצדיק:

כי גמל עלי. כלומר בעבור שיש בי עול גמילות חסד לפיכך יגל לבי ואקוה לישועתך: