מתנות כהונה על קהלת רבה ה:י:א

ברבות הטובה:

שאלון כו'. באחד מהם גרסינן:

שאל לון מנחם. פי' מנחם שאל להם:

שבורה. והיא היתה גדולה כמו השלימה:

טופא. לשון רבוי וגידול כגון טפי בלשון תלמוד כלומר וכי אין השבורה גדולה כמו השלימה:

לא דומה. השבורה אל השלימה אף על פי שהיא גדולה כמוה שכשם כו' ועיין מזה ביומא בפרק יום הכפורים ובב"ר פרשה ס"ה:

מן הראייה. ואין הראייה נהנית מן השבורה:

בגואי התאנה. בתוך התאנה כלומר בו בתאנה ועי' זה בב"ר פרשה ס"ה:

מחמי. לי. מראה לי כלומר מניין אתה מביא לי ראייה:

ה"ג לא כ"ש שיבא בפרהסיא אלא כשם שהוא הולך בקולי קולות כך הוא בא בקולי קולות ועיין בפ"ק דברכות וריש פרק חלק:

מה עוצר רחם. מוציאין ממנו הילוד בקולי קולות אף כשיוציא הקב"ה המת משאול הוא מוציאו בקולי קולות:

איך אינון אתיין. היאך הם באים:

שליחין. מופשטין. ויפשט ת"א ואשלח:

מאן אתה מחמי כו'. מאין ומניין אתה מראה לי בראיה ברורה:

היאך אינון אתיין. איך הם באים כשצומחין:

אפונין. מין קטנית ובפרק חלק גרסינן ק"ו מחטה:

שליחין. מופשט קליפה העליונה:

היאך כו'. היאך האפונין חוזרין ובאין כשצומחין מן הארץ:

ולא שומעין אודנך כו'. ולא שומעין אזניך מה שפיך מדבר:

עלון. מכניסין אותם אל הבית לבושין:

ה"ג תתהפך כחומר חותם:

מאן מספיק כו'. מי מספיק להם מזונות כי רבים המה כל הנולדים מימות עולם א"ל הלכת מימיך למקום חמת גרר א"ל אין:

ה"ג א"ל בענתה. פי' בשעתה שהיתה בישובה ובטובתה:

ואיך וכו'. ואיך היו מזונות מצויין שם או לא א"ל שכיחים כלומר מצויין:

דבגין כו'. שבשביל שהאוכלסין מרובים מביאין שם לקנות ולמכור:

מאן דמייתי כו'. מי שמביא האוכלסין מביא גם כן מזונותיהם:

ברבות כו'. ודרש המקרא מסיפא לרישא כשרבו האוכלין נתרבו המזונות:

למה אתם בוכים. למה אתם בוכים כשמת לכם מת:

אית בר נש כו'. וכי יש לך בן אדם שהוא אובד מחמד עיניו ואינו בוכה אלא כשם שבא לעולם בקולי קולות כך הוא יוצא ממנו בקולי קולות: