מתנות כהונה על אסתר רבה ב:ד

חד רחים כו'. אוהב אחד ממקום אשנאי וגוי היה ועשה סעודה לר' חייא:

מה אלהיכון וכו'. אלהיכם מה יעשה לכם לעוה"ב יותר מזה ממה שהאכלתיך:

בטלופחין. בעדשים:

דטמאשא כו'. שני מינים הם ואותן דטמאשא הם הגרועים וטבלת פתך תרגום אונקלוס וטמישי סעדך וכאן ר"ל אותן עדשים שטובלים בו את הפת ואוכלין אותו או אותן שמבשלים הרבה יחד ואוכלין אותו בכף תוך הקערה וזה נקרא גרפא כדאמרי' ריש כריתות כאדם שגורף הקערה:

ממיל כו'. התחיל לדבר עמו:

והרגיש בו. מבעל הבית:

שלח. בעל הבית לבני ביתו:

ארגוטדייא. פי' בערוך מיני כלים וחשובים מאד:

משגח כו'. ואח"כ אמר לר"ש תשגיח עלינו לשתות עמנו יום זה:

ה"ג גבן יומא דין:

דסליק לביית'. כשעלה ונכנס לביתו:

חמא כו'. ראה כל אותן כלים וכו':

אי רבי. אי בלשונם התחלת דיבור של תימה:

אתון וכו'. אתם תורתכם מכבדת אתכם אבל אנחנו אם אין לנו ממון אין אדם מכבד אותנו לפיכך צריכין אנו לקמן במאכל ומשתה:

בעית למקרא וכו'. אם תרצה לקרוא ולזמן עשרים:

ה"ג עביד לעשרים וחמשה. פי' עשה והכן לכ"ה:

ואין. ואם:

אשתכחנון וכו'. נמצא שהיה חסר מנה אחת מלפני איש אחד שלא היה לו בושה והיה אומר קנדס והיה אומר כפנאי רעב אני מי יתן לי קנדס והוא מין ירק מאכל גרוע כך פי' הערוך וכן הוא בב"ר כך קוץ זה קונדס והוא נאכל על ידי תיקון כמו שפירש"י שם בפירות החומש:

אייתי דהב וכו'. ב"ה הביא זהב ונתן לפניו:

נסביה. לקח אותו איש את הזהב והשליכו והכהו בפני בעל הבית ואמר ליה וכי לזהב אני צריך וזהבך אני אוכל:

וטלקיה גרסי':

ותני וכו'. וספר לו המעשה:

לא הוה לי וכו'. פי' לא היה לי לומר לך חרפתי:

דאלו כו'. שזה שאמרת לי לעשות לא עשיתי:

ה"ג דאמרת לי לא עבדית וכ"מ שוב בא"א:

מן בגין וכו'. בשביל זה אמרתיו לך שאדע אם שערי תורה כו':

אי שמא. לשון תימה וכי גם זו גלה להם:

ודא. זה שצריך אדם להכין כדי הצורך והותר מנא לך:

לאנשים אשר אתו. משמע שהיה מדקדק שיהא כדי הצורך לכל האנשים אשר אתו:

ברם הכא. אלעיל קאי כלומר בכל מעשים אלו היה חסרון ברם הכא וכו':