מתנות כהונה על איכה רבה ד:ג

מעשה: מעשה זה מבואר היטב בפרק הנזקין:

ה"ג והבא לי קמצא רחמיה. פי' שהוא היה אוהבו:

עאל. נכנס בר קמצא וישב כו':

עאל. נכנס בעל הבית:

אריסטייא. בין האורחים המזומנים לאריסטו וסעודת הבקר נקרא כן:

א"ל בעל הבית לבר קמצא הלא אתה שונאי ואתה יושב בתוך ביתי קום וצא לך מן ביתי וא"ל אל תבייש אותי ואני אתן לך דמי סעודתי מה שאני סועד וא"ל אל תהא מיסב כלל. א"ל אל תביישני ואני אשב ואיני אוכל כלום וכדי בזיון בזה כמו שדרשו בפסוק עבדי יאכלו ואתם תרעבו:

דמי כל הדין כו'. דמי כל הסעודה הזאת:

נפיק ליה כו'. בר קמצא יצא לחוץ ואמר בלבו אלו המסובין יושבים בשלוה ומתיאשים מהפורענות שאינם מתייראים משום אדם אני אלך ואלשין עליהם:

איכול קורצהון. כינוי הוא לרכילות וע' בפרש"י בחומש בפסוק לא תלך רכיל ושם ברמב"ן:

בחילופייהו. במקומם:

ה"ג בחילופייהו נזף ביה. פירוש גערו בנזיפה ולא האמין לו הלך אצלו שוב פעם אחרת:

איפרכוס כו'. שלטון עבדך וגם קרבנות ואתה תדע שאיני משקר כשבאו בדרך ישן לו האיפרכוס בלילה:

ועמד הוא. בר קמצא:

בעלי מומין. בפ' הנזקין מבואר יותר ועיין שם:

אוחרנין כו'. הקריב אחרים תחתיהם כדי לקיים מצות המלך אבל לא גלה זה אל השליט מפני שלא היה מאמין לו שזהו מום ועיין בפרק הניזקין:

שלח. אותו איפרכו:

ההוא כו'. אותו דבר שאמר לך היהודי אמת הוא:

הדא כו'. זהו שהבריות אומרות למשל בפיהם בין כו' כלומר בין טעות שנפל בין קמצא כו' שלא דקדק השליח היטב:

ענוותונותו כו'. שלא רצה לנהוג שררה ולמחו' בבעל הבית:

חסר. חסר אבר: