מתנות כהונה על איכה רבה ד:כג

רוח אפינו: ה"ג רבי ורבי ישמעאל:

ופושטין במגילת קינות גרסי'. ופירוש חוזרין עליו והיו דורשין אותו ועיין סוף פרשת כי תשא ובירושלמי בפ' בני העיר ופרק כל כתבי ישנו מאמר זה וכן בויקרא רבה פרשת תזריע ועל פיהם יש להגיה כן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה שיירו בה אלפא ביתא אחת אמרו אנו יוצאין וגומרין אותו למחר וכשעלה רבי נכשל באצבעו:

אמר כו'. פירוש דוקא מן המנחה ולמעלה היו פושטין וקורין אבל קודם לזה הזמן אסור משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות ולאחר מנחה לא גזרו ואין מותר אלא לשנות בעל פה הכי איתא בהדיא בירושלמי בפ' כל כתבי ובפ' בני העיר ובמסכת סופרים פרק ט"ז. ה"ג בענין הזה רוח אפינו וגו' והגיעך כך כך הייתי אומר עכשיו עאכ"ו כיון שעלה כו'. וכן הוא מוכח בהדיא בירושלמי ופירושו אפילו לא היינו עסוקין בפסוק רוח אפינו אפילו הכי הייתי אומר שהגיעך כן בעון הדור שעליו נאמר נלכד בשחיתותם וכמו שאמרו בירושלמי בחובתן מטתך כן שאמר רוח אפינו כו' פירוש בשביל חובות ועוונות שלנו הגיעך כן ועכשיו שעסקנו באותו ענין על אחת כמה וכמה שאמרת כן הוא ולא כמו שאמרת שבשביל רשעתך הוא:

ספוג יבש כו'. עיין בפרק רבי אליעזר דמילה. הכי גרסינן לא שספוג מרפא כו'. פירוש דאם לא כן היאך הניחו עליו והרי כל מיני רפואה אסור בשבת משום שחיקת סמנים:

מבית. מתוך הבית היה נוטלו ולא מחוץ שמע מינה שבבית הוא מוכן ואינו אסור משום מוקצה:

אלא מן המנחה כו'. נתבאר לעיל בסמוך:

אבל שונין כו' בעל פה. ה"ג צריך לבדוק ולקרות:

לבדוק. לחפש א"ר פסוק או פרשה:

ה"ג שמואל אמר חרס כל שהוא. ועיין בפרשת תזריע ומותר לטלטלו כדמפרש ואזיל ואינו מרפא:

הכי גר' חבית וחרסית:

השליכן. שכבר בטלו מתורת כלי והרי הוא כאבן:

והבוטח וגו'. סיפיה דקרא של רבים מכאובים:

ה"ג אפילו רשע וחוזר בו הקדוש ברוך הוא מקבלו שנאמר והבוטח בה' חסד יסובבנו: