מתנות כהונה על איכה רבה א:ד

רבתי בגוים:

רבתי בדעות. שהיו בני ירושלים גדולים בדעה ובינה והשכל לעיני העמים וכדמפרש ואזיל:

רבתי. גדולים כד"א פרו ורבו וישרצו וירבו ובשביל חכמתם היו שרים לבני המדינות וכדמפרש ואזיל:

שרתי במדינות. טעות סופר בכאן והכי גרסינן בדעות רבי הונא כו' ועיין לקמן ובילקוט נשתנית הגירסא קצת:

מציעין לו גרסינן:

קתדרא. כסא מכובד ממוצע בכרים וכסתות:

אזל למדינתא כו'. הלך לו לאחד מן העיירות:

אירע כו'. קרה מקרהו והגיע זמנו למות ורבים הם בתלמוד כך אירע לפלוני וכה"ג:

אייתי כו'. קרא והביא בעל הבית והפקיד בידו:

מדליה. פי' עשרו כדאמר בסוף הענין לכל עותרא ומדלא הדין שפירושו עושר וגדולה ועיין במדרש קהלת בפסוק עת להשליך אבנים (ג' ה') וא"ל אם יבא בני מירושלים ויעשה לך ג' דברי חכמה תן לו מה שיש לי אצלך ואם לא לא תתן לו וקודם צאתו מביתו אמר לבנו כן שאם יארע שימות חוץ מביתו שיצוה כן לבעל הבית ולכן עשה בנו שלשה דברי חכמה קודם שתבע ממנו ירושתו וכדמפרש ואזיל:

ועבדין כו'. תקנה עשו ביניהם בני אנשי אותה עיר שמת שם שלא יהיה אחד מהם מראה לאכסנאי בית חברו אם ישאלנו האכסנאי:

נח נפשיה. מת אותו איש מירושלם ונפטר לבית עולמו לאחר ימים בא בנו כיון שהגיע לשער פתח של אותו עיר ראה לא' שהיה טוען עליו משא עצים וא"ל דרך שאלה תמכור משא העצים וא"ל הן וא"ל קח ממני דמי אוצר שווייהם והולך אותם אצל פלוני והוא היה אותו בעל הבית שמת אביו בביתו לקח ממנו דמי אוצר שווייהם והיה מוליכם אצל אותו פלוני בעל הבית והיה הולך הוא אותו בעל העצים והאכסנאי הלך אחריו עד שהגיעו לחצירו א"ל בעל העצים לבעל הבית:

אי. לשון צעקה והתחלת דיבור:

תא כו'. בא קח ממני משא העצים א"ל וכי משא עצים אמרתי לך להביא לי א"ל אין באמת שלא אמרת לי אלא אותו איש הבא אחרי שלו הם והוא אמר להביאם לך מיד פתח ביתו ונכנס ונתנו שלום זה לזה:

הא מיליא כו'. הרי דבר א' של חכמה:

א"ל כו'. בעל הבית א"ל מי את א"ל אנכי הוא בנו של אותו האיש שמת אצלך הכניסו ועשה לו סעודה והיה לאותו איש בעל הבית שני בנים זכרים ושתי בנות:

כד כו'. כשהגיע עת וזמן של הסעודה לאכלה הביאו לפניו בסעודה:

חמשה פריגין. פי' הערוך תרנגולים או עופות קטנים:

בתבשילא. בתבשיל אחת היו אלו ה' פריגין כשהתחילו לאכול אמר בעל הבית לאותו אורח קח וחלוק מנות לכל המסובים וא"ל אין זה משלי שאתה בע"ה ועליך לחלק כרצונך א"ל אני רוצה שתקח ותחלוק לקח וחלק ונתן עוף א' בין האיש בעל הבית ואשתו לשניהם יחד נתן עוף אחד ושוב לקח עוד עוף אחד ונתן בין שני האנשים יחד שהם שני בניו ולקח העוף השלישי ונתן בין שתי בנותיו יחד ולקח שני עופות הנשארים ונתנם לפניו ולא אמרו לו דבר לגעור בו הרי זה דבר חכמה השנית וכדמפרש לקמן מה היתה חכמתו לעת ערב הביאו תרנגולת פטומה לסעודה:

ברעותי. ברצוני:

רישא. ראש התרנגולת נתן לפני בעל הבית:

בני מעיה. בני מעים שבתוך התרנגולת:

אטמאתא. הירכיים:

גפיא. הכנפים:

בני מעיה. בערוך ערך חבטא גרס חובטא ומעיא ויש ספרים גורסיתם קרביא ומעיא:

אמר הכדון כו'. בעל הבית א"ל וכי חלוקה זאת חולקים בעירכם חלקת פעם ראשונה ולא אמרתי לך דבר וגם עכשיו אתה עושה כזאת א"ל וכי לא אמרתי לך שאין מלאכה זו מוטלת עלי ואעפ"כ שחלקתו יפה חלקתי:

בפעם ראשונה ה' פריגין אייתת גרסינן:

את כו'. אתה ואשתך עם העוף שנתתי לפניכם הרי בין הכל ג' וכן כולם:

ואנא ותרין כו' גרסי':

נסבית כו'. וכי לקחתי מאומה מחלקכם הרי כל המנות היו משולשין בשוה:

האידנא. עכשיו:

אייתת גרסינן:

רישא דביתא. אתה ראש ובעל הבית:

דמינה כו'. שממנה יוצאין הבנים מן בני מעיה והיא המנה המתייחסת וראויה לה:

עמודיא כו'. עמודי הבית שהם נשארים בבית אע"פ שלוקחים נשים כד"א בבבא בתרא קל מסובין חתן הדר בבית חמיו:

דלמחר יפקון גרסינן. פי' למחר יוצאות ויפרחו מביתך וילכו להם לבעליהם:

ולקחתי לי. גוף העוף הדומה לספינה מכוסה רמז כי בספינה באתי ובספינה אלך לי ועמוד ותן לי מה שלי או עושרי שהפקיד אבי אצלך ואלך מיד נתן לו מה שהיה שלו והלך לו לשלום:

אתי לאתינא כו'. באו למקום שנקרא אתינא ונתקבלו שם אצל איש א' לערב עשה להם סעודה משאכלו ושתו הכין להם ארבע מטות ואחת מן המטות היתה שבורה וסמוכה על המטה האחרת משעמדו להם לילך ולישן אמר בעל הבית שמעתי שבני ירושלים חכמים הם ביותר אלך ואשמע מהם דבר ממה שידברו נכנס וישן בחדר לפנים מחדר שישנו בו המה עמד בלילה אותו אורח שהיה ישן על מטה השבורה ואמר להם לחביריו מה אתם סבורים על מטה אני שוכב אין אני שוכב אלא על הארץ שאנכי תלוי באויר על הארץ:

אנא דמיך גר':

חורן אף בשרא דאכלינן גר'. ופי' אמר להם אף הבשר שאכלנו אמש טעם כלב היה בו:

חמרא כו'. אף היין ששתינו טעם קבר היה לו אמר להם האחר ועל אלו אתם תמהים אף איש שהוא בעל הבית אינו בנו של אותו איש שסבור הוא שהוא אביו ואמו זנתה עם אחר כיון ששמע בעל הבית דברים אלו אמר א' מדברים אלו אמת אותו של מטה שבורה וג' האחרים הם שקר עמד והלך בבקר אצל הטבח וא"ל תן לי מאותו בשר שנתת לי ממנו אמש א"ל אין לי ממנו כלום א"ל אמור לי עסקו וענינו של אותו בשר שהיה לו טעם טוב א"ל כשב א' היה לנו והיה אותו כשב יונק מאמו הכשבה ומתה אמו והיה לנו כלבתא כלבה נקבה והיה הכשב יונק ממנה ובאמש אצטמטמינן פי' הערוך לשון צמצום פי' היה לנו בשר בצמצום ובאת אתה לקנות בשר ולא היה לנו בשר אחר ונתננו לך ממנה:

ה"ג אמר תרין קושטא. פי' אמר שנים מדבריהם כבר הם אמת וב' האחרים הם שקר:

קפילא. חנוני מוכר יין:

ה"ג ברמשא א"ל לית לי א"ל כו':

חד גופנא כו'. גפן א' היה לנו והיה מוצבת נטוע על קבר של אבינו ועצרתי אותו בגת ונתתיו בקופות:

ואין לא כו'. ואם לא תגידי לי אחתוך את ראשך:

ודחלית כו'. יראתי שלא יקחו קרוביו עשרי וגדולתי ויגיע כפי רעה עשיתי בתמיה שהלכתי והייתי מזנה והבאתי אותך לכל עושר וגדולה הזה אמר לה מה אנו רואין לפנינו כאן יבואו בני ירושלם ויעשו אותנו כולנו ממזרים שוב נעשה תקנה בינינו שלא נקבל באכסנאי אחד מהם: