מתנות כהונה על איכה רבה א:כג

אזכרה: ה"ג מאל"ף עד תי"ו מתנחמין:

וקדוש אשכון גרסי':

שבר. נגינתי דרש לשון שברון כד"א מגינת לב וכן הוא בהדיא בשמות רבה פי"ח:

שבר שהשברתי גרסי'. ועי' בב"ר ובילקוט תלים:

שירין. דרש נגינתי לשון ניגון ושיר:

משתעי אנא כו'. מדבר אני בלבבי ומפשפש אני במעשי ודרש ויחפש ענין חיפוש ופשפוש מעשים:

חס ושלום כו'. הוא דברי הספר בשם הנביא שאמר הלעולמים יזנח בלשון תמיה משמע דודאי לא יזנח לעולם רק חלותי שנות ימין עליון וכדמפרש והולך:

לא שבק כו'. לא עזב לשעבר וגם לא יעזוב לעתיד:

לא לרצות כו'. חוזר לפירוש הפסוק ולא יוסיף לרצות:

לא לרצות. הוא אחרים בשבילו וכדמפרש ואזיל שהיה רגיל לעשות כן ולא לירצות להיות מרוצה ומתפייס מאחרים כמו שנתפייס פעמים רבות על כי משה רבינו ע"ה:

ואמר אפס. פסוק הוא בתרי עשר עמוס ו' ופירשוהו המפרשים אין וכלה מלשון כי אפס כסף נגמר ונשלם ואפס:

שאמר וחנותי וגו'. ועכשיו לא יוסיף לרצות עוד:

ה"ג הא חסילה והא מסכמא. כלומר הרי מסויים ומקויים ומוסכם מה שנא' ע"י ירמיה:

שנאמר על פי ה' יחנו. וזה היה מרוב אהבה שאהב לישראל ודרש חנות מלשון חנייה ואח"כ דרשו מלשון חנון:

אם קפץ כו'. דרש אם כמו אע"ג כד"א לה' הרחמים והסליחות כי מרדנו בו כי מנשה הבכור לדעת קצת המפרשים וכי משמש בארבע לשונות אי דלמא וכו' ואי היינו אם:

רחמיו קרובין. רחמיו מרובין וא"כ למה תאמר ציון עזבני ה' ובילקוט ל"ג ליה:

ה"ג עזבני ה' ואדני שכחני:

חלינו. דרש חלותי לשון תפלה ותשובה מלשון ויחל משה וכדומה לו כלומר תפלתי גרמה לי ע"י שלא התפללתי אליו נשתנית ימין עליון:

נתחללה. דרש חלותי מלשון לא יחל דברו:

ה"ג גלגל חמה חולה ואינו כו':

לשמשיו. של הקב"ה אין להם חולי:

ולפניו כו'. בתמיה אלא מפני חולי שלי שמרוב עונותי נשתנה ימינו כביכול:

ה"ג פעם אחת באו הגייסות אמר להם ימיני חששה לי אבל כו'. וכן הוא בילקוט תלים וכן עיקר:

אמר להם ימיני כו'. וכן היה באמת ולפיכך לא יכול להושיע:

הן לא קצרה וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא כ"א עונותיכם היו מבדילים:

ה"ג אם חליין הן אית סבר דכל דחשש סופיה כו'. פי' אם מחמת חולי נשתנית כח הימין עוד יש תקוה שכל החולה בא' מאיבריו סופו יכול להתרפא אבל אם נשתנת שוב אין תקנה וכאן הוא ע"י חולה שנאמר כ"א עונותיכם וגו' אם נשוב לו כבר יש תקוה וימין ה' פשוטה לקבל שבים. שינוי ימין גר':

מאוס מאסתנו. עי' בסוף המגלה:

תפלות. בחנם ועל לא דבר מלשון שוא ותפל:

ביהוד מדינתא. היא ירושלים כרך נחמד של יהודה:

עגל א'. שעשה במדבר שאין לך פקידה שאין בה מפקידת עון העגל:

ב' עגלים. של ירבעם:

ה"ג א"ר זעירא חיצה היה גביה דנכסיניה. ועי' בב"ר פ' נ"ו ובילקוט ישעיה ור' זעירא בא לחלוק ולומר שאין הכתוב מדבר אלא בעקידת יצחק וכדמפרש ואזיל ואולי שאין מקום המאמר פה אלא אגב שנדרש כן בב"ר כתבו ג"כ כאן:

חיצה כו'. ענין חיצוני הוא מן השכל שהאב ישחוט את בנו וכן ויוצא אותו החוצה חוץ להשגת השכל הוא שישלוט הוא על גבי מערכת המזלות:

שלא ישלוט כו'. ויחרבו מן העולם ומצאתי באות אמת דגרס שלא יצדה העולם מהם:

יצדה. פי' יחריב:

כנסת ישראל. ידוע הוא למביני דעת ודייק מדכתיב ותשא כל העדה כינוי לנקבה יחידה והוה ליה למימר וישאו כל העדה כמו שמסיים ויתנו את קולם ויבכו:

ותשא. כתיב בשי"ן לשון כי תשה כו' משאת מאומה לשון הלואה:

חובי גרסי'. פי' הלואה רעה הלויתם לדורות הבאים שבעון אותה בכיה הוקבעה בכיה לדורות בלילה ההוא: