מתנות כהונה על איכה רבה, פתיחתא לד

פתיחא על ההרים:

בקולרין גרסי':

שלולים. מחוברים כד"א על כל המתים כולן שולל:

חזי כו'. ראה אחד מן שלשה דברים אלו יש בך:

שכל הדין כו'. שכל השנים האלו אתה היית מתנבא על העיר הזאת שהיא תהא חריבה ועתה שהיא נחרבה נפשך רעה ומצטערת עליך הדבר מאד:

דאנא לית כו'. שאני אין אני רוצה לעשות עמך רעה ואתה רוצה לעשות עמך רעה כלומר אין היסורין חשובין עלי כלום:

דמלכא כו'. שהמלך נבוכדנצר פקד וצוה אותי עליך מאד על שלא לעשות עמך רעה ואתה רוצה לעשות רעה לעצמך בשביל שישמע המלך וימיתנו לאותו איש ר"ל לנבוזראדן:

אמר לו. הקב"ה לירמיהו ירמיה אם אתה תשב פה בארץ יהודה אני אלך עמהם לבבל ואם אתה תלך עמהם אני אשב לי פה בארץ יהודה ובילקוט ירמיה הגירסא נשתנת קצת:

ה"ג ואן את אזיל:

אן אנא כו'. אם אני אלך עמהם מה אני יכול להועיל להם אלא ילך מלכם ובורא שלהם עמהם שהוא יכול להועיל להם הרבה מאד וכן עשה ירמיה שחזר לו לארץ יהודה ככתוב שם:

ה"ג והוא אסור בזיקים הוא והוא. כלומר היה לו לכתוב הוא אסור וכתב והוא לרבות הקב"ה ולרמוז ע"ש הגדול משמות של ע"ב שהוא אני והו כן כתבו התוספות בפ' לולב וערבה [דף מ"ה]:

ואני כו'. ריש יחזקאל והוה ליה למימר אני וכתב ואני לרבות שם של הקב"ה שהוא אני והו ג"כ שם א' משמות של ע"ב וכן כתבו שם התוספות:

עד מזרה כו'. בילקוט ירמיה יש שמה שכתוב הדבר אשר היה וגו' הוא היה הדבור הזה מזרה ישראל וגו':

ובחזירתו. כשחזר ירמיה לארץ יהודה:

טליתו גרסי':

הרים נאים. ר"ל אנשים מבני ישראל:

ה"ג והכי מוכח גירסת הילקוט בירמיהו ולא שמעו קול כי לא שמעו לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה אלא מקנה אלא כו':

ה"ג בירושלמי סוף מסכת תענית לא נראה עוף טס בארץ ישראל:

ה"ג קודם למ' שנה עד שלא גלו ישראל היו כו':

חגבים גרסינן. כולן גלו גרסינן:

שבוטא. בפ' חבית גרסי' חוץ מקולייס האספנין ואולי היא היא ובפ' חבית מפרש מפני דלא שריד שדריה לא מצי סליק פי' שדרתו אינו חזקה:

שעדיין עושה פירות. אע"פ שאין ישראל עליה וה"ג בילקוט שעדיין עושה פירות:

ע"ש כו'. מפני שהם מזבלין אותה וה"ג בירושלמי:

מהפכין בעפרה. וזהו אחר ז' שנים שכלתה גזירת גפרית ומלח וכדמפרש ואזיל:

ה"ג בירושלמי בכתובות פ' הנושא ובסוף מסכת כלאים וכן הוא בילקוט בעפרה אמר ר' יודן ז' שנים כו' עד שבוע א' כותיים שבה כו' עד כל ארצה אמר רב כהנה כו':

מטליות כו'. חתיכות כלומר ערוגות ערוגות:

והגביר ברית. פסוק הוא בדניאל סי' ט' וביומא פ' הוציאו לו יליף בג"ש:

עובדא כו'. מעשה היה באיש א' שהיה עומד וחורש בבקעה של בית ערבא ודחק וכבש ידו על יתד של מחרישה והעלה עפר ושרפה לו את זרועו:

ואוקיד דרעיה גרסי':

אינן לא ממחילות הארץ כו'. מאמר זה בקשתי וחפשתי כחיפוש ירושלים יגעתי ולא מצאתי ונראה שחוזר למעלה על גלות העופות והדגים שגלותם אינו תולה בשממות הארץ וחזרתם אינו תולה במחילות עון הארץ אלא תולה באותה הגזירה הקדומה מלפני' שנא' ומוראכם וגו' ועל כן כשישראל גולים גם המה גולים מקל וחומר שלא יהא כח העבד יפה מכח האדון שמטעם זה לא נשאר בדור המבול אף מאותן שלא השחיתו דרכם כי אם שנים כמו שפירש"י סוף פ' בראשית והכי מוכח גירסת ספר ישן דגרס על לפניהם ובהעלותם יעלו לרגלם ולפיכך לעתיד הכל יעלו לרצון לפני הש"י וכן יהי רצון אמן:

סליקא להו פתיחא דחכימי בעזרת השם יתברך: