מתנות כהונה על איכה רבה, פתיחתא כד

פתיחא משא גיא חזיון:

ה"ג שם עירו ירושלמי היה. פי' מעיר ירושלים:

שהשליכו כו'. החזיון השליכו לעמק ולגיא כלומר לארץ:

ולאיגרא כו'. בתמיה וכי היו עולין להם על הגגות:

גסי הרוח. ובדרך משל אמר שבדעתם עלו לרום שמים:

מרגשות גרסינן:

עיר הומיה קרתא כו'. כן הוא תרגום שלו וגם בראש פתיחא זו גרס בילקוט משא גיא חזיון מטול רב בחלתא דנבואתא:

ומה הן. אלא באיזה מיתה מתו:

מזי רעב כו'. כד"א טובים היו חללי חרב מחללי רעב:

מקשיותם. משמע מפני קושי ערפם נענשו שנמסרו למלכות ועיין עוד פירושו בפרש"י בישעיהו:

שהיו מתירים. השונאים היו מתירים כו':

מרחוק ברחו גרסי':

מרחוקים מלשמוע דברי תורה גרסי':

לא ידון רוחי. י"ל רוחי לא יהא נדון כדינו ומנהגו זה כל הימים לקבל נחת רוח בשיר המלאכים או ר"ל רוחי לא תשוב לנדנה שתהיה שקטה בשובה ונחת רוח ועיין בבראשית רבה פרשה כ"ו:

ולא קרב זה אל זה. דרשו חז"ל על כתות המלאכים האומרים שירה שנא' בם וקרא זה אל זה ואמר:

תאיצו. דרש לשון ניאוצין:

יום דביזה. מבוסה דרש כמו מבוזה בחילוף זיי"ן בסמ"ך:

ה"ג ועושין אותן מגינים ומעמידין כו':

שועיהם. חזקם ובטחונם וזהו על החומה וכדלקמן כמד"א ולא נכר שוע:

חדא. אולי שצ"ל הדא:

קיבוץ דגירי. של חצים ועיין בתרגום ורש"י ורד"ק שפירשוהו כן:

ה"ג ברכב אדם ופרשים:

ערה. פירושו כמו ערו ערו עד היסוד וכדמפרש ואזיל שהיו מקרקרים כו':

של מי ים. שהוא המבחר והגדול שבעמקים וכן נקרא יקבי המלך:

משתיי אזלין כו'. דרך שתי היו הולכין ושבים הנה והנה כדי שיהיו נראים הרבה יותר משהיו:

גלי דכסיא. נתבאר לעיל בפתיחא והצרוע:

ה"ג דכסיא ותבט ביום:

כלי זיין כו'. דרש נשק כלי זיין כמשמעו ובית יער דרשו על הר סיני ועיין מזה במדרש חזית בפסוק מצאוני השומרים:

ה"ג ואת בתי ירושלם:

ה"ג לא הבטחתם היינו הוא דאמר ולא הבטתם אל כו':

ה"ג ואתה אומר כדין אמר להון אנא מליף לכון כו' עד על חלצים כך תהיו מספידין. וכן הוא בילקוט ישעיה ופי' כתיב הוד והדר גו' ולכן אין אנו בקיאין בהספד ויללה אמר להם אני אלמד אתכם:

שדים. קרי ביה שתים על בית ראשון ושני:

בית חמדתי. זה בית המקדש:

לחרוב את בית המקדש גרסי':

במסתרים תבכה נפשי. עיין זה משלם בפ"ק דחגיגה:

ה"ג מה אעשה לכם התרתי בכם ולא חזרתם:

ה"ג בילקוט ואין לך כאב לא עלי ולא על בני לך וקרא אל אברהם:

עמוד וראה גרסינן:

ה"ג בימיך היתה לבנינו זאת:

ה"ג ובוכין והולכין עד שערי:

שהחזירך הקדוש ברוך הוא גרסי':

כפתתי. קשרתי:

לעולה בני. ודרשו חז"ל ואם אין שה יהיה לעולה בני:

יפלו עצמותי גרסינן:

ווי על דמטא כו'. אוי על מה שהגיע לבנינו היאך נהייתם כיתומים בלא אב היאך אתם ישנים בצהרים ובקיץ בלא לבוש ובלא כסות היאך הלכתם בהרים ואבני חצץ שלופי מנעלים ובלא סנדלים היאך אתם טעונים משאות טעונות חול היאך היו ידיכם קשורים לאחוריכם היאך לא היה לכם פנאי לבלוע הרוק שבפיכם:

ליטא שמשא כו'. מקולל תהא את השמש למה לא נעשית חשך בשעה שנכנס האויב לבית המקדש השיבה לו השמש בחייך אנכי אשבע משה רועה נאמן היאך היה אפשר לי להיות חשך לא הניחו לי ולא הרפו ממני מלמעלה שלקחו אותי והכו אותי בששים שרביטים של אש ואמרו לי צא והאר אורך:

בשיתין גרסינן.

תוב כו'. שוב פתח משה ואמר אוי על זיו שלך את ב"ה היאך נעשה הזיו שלך חשך אוי על שהגיע זמנך ליחרב והיכל לישרף באש ותינוקות של בית רבן מומתים ואבותם הולכים בשבי ובגלות ובחרב:

ה"ג כי מטא זימנך ליחרב:

שבאי. כלפי השונאים אמר כן אתם השבאים:

אי. לשון גערה בחייכון אני משביע אתכם:

אתם השבאים גרסינן שלא תהרגום מיתה אכזרית ולא תעשו כלה כולה ולא תמיתון הבן בפניו של אביו וב? בפניה של אמה שיגיע עת וזמן שאדון השמים חשבון יחשוב עמכם ויקבל הדין מעמכם אבל הכשדיים הרשעים לא עשו כן אלא היו מושיבים הבן בחיקה של אמו ואמרו לו לאביו קום שחטהו והיתה בוכה אמו והיו נושרים הדמעות עליו ואביו היה תולה לו ראשו למטה לשחיטה:

בכנפיה דאימיה גרס:

ועוד אמר משה לפניו גרסי':

או שה גרסי':

וסבלתי כו'. כלומר התאפקתי וסבלתי וכבשתי האהבה בקרבי:

ה"ג שיהא סבור שהיא רחל: