מתנות כהונה על בראשית רבה צה

כתיב זאב וגו'. רבינו בחיי גרס אתמול שור וארי מנגחין זה עם זה ועכשיו הולך אליו בשליחות הה"ד זאב וגו' ה"ג בילקוט שמואל ותרון לשון אלם וכשם שהאדם בא לבוש בילקוט מסיים שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצב כמו לבוש:

שכך היה לבוש. בחייו:

בילקוט ישעיהו גרס הכי ואח"כ אני מרפא אותן ואף החיות כו':

מי שהביא כו'. זה הנחש וכדמפרש ואזיל:

שהוא הוריד כו'. שמאז נקנסה מיתה על כל חי:

כשירד. כלומר כשצוה עליהם יוסף שירד בנימן עמהם ובילקוט גרס כשיבא:

ממצעים אותו. היו נותנים אותו באמצעותם כדי לשמרו היטב מאריה וגנבי:

ה"ג וכן ביוסף אומר וישא וגו'. פי' וכן גבי יוסף מצינו שאמר הכתוב וישא כו' משמע שהיה צריך לכוין עיניו היטב עד שיראה אותו מתוך שהיה מובלע בתוכם:

לפיכך ואת יהודה כו'. פירש"י לפי שהיה שלם עמו לפי' שלחו ע"כ כלומר לפי' שלחו אל יוסף וה"ג רבינו בחיי שלח לפניו אל יוסף:

ואין חיה רעה אלא אריה. ויהודה נקרא אריה כמ"ש גור אריה יהודה ועכשיו שלחו אליו הרי שסרה השנאה מכל הצדדים:

שיהא מורה כו'. להורות דייק מלשון הוראה:

נראה דגרסינן לומדים בו והכי מוכח גירס' הילקוט דגרס ושיהיו השבטים הוגים שם תורה:

משנה אותו. כלומר לומד עמו כד"א ושננתם לבניך:

אם אתם יודעים כו'. שודאי יוסף אמר זה לסימן עגלות על פי פרעה ואח"כ כתיב אשר שלח יוסף משמע ששלחם יוסף לסימן ברשות פרעה דאל"כ למה לו לשלח עגלות וכי לא נמצא עגלות בארץ כנען כך משמעות מאמר זה ולא כמאמר הכתוב לעיל פ' צ"ד ודוק גם כאן פירש"י וזה לשונו בפ' עגלות עגלות המשכן במסכת שבת מה עשה יוסף נתן להם עגלות כדי שיהא ניכר שבפ' עגלות פי' ממנו עכ"ל:

שבכל מקום כו'. שהרי אף בשעה ששלח את יוסף מאתו היה עוסק בתורה:

עד עכשיו כו'. כלומר שהרי עד עכשיו כו':

וישמור משמרתי וגו' גרסינן:

אשר שמע אברהם וגו' גרסינן סיפיה דקרא וישמור משמרתי פי' משמרת למשמרתי כגון עירובי תבשילין ועיין לעיל פרשה ט' ופרשה ס"ד:

שלא היו גבורים. ומקצה דריש לשון מוקצה ודבר טפל:

ה"ג מלחמתו כל מי כו'. וגירסת הילקוט יותר ברורה ועיין שם:

ה"ג אשר ולאשר אמר ברוך וגו':

ולא זכר שמותן. פירש רש"י בכפל לפי שלא כו':

מתו הסוסים. הוא פירוש אחר:

מנגדינו. הוא פי' של לקבלי מנגד ת"א לקבלי ומצאתי באות אמת וז"ל ולפי' רש"י זה בצלייא פי' עור כדאיתא בנדרים ובכמה דוכתין: