מתנות כהונה על בראשית רבה צא:ד

גזר. יוסף:

עבד למצרים. לשבור בר וה"ג בילקוט בהדיא:

ושלא יוליכו כו'. בילקוט לא גרס ליה וכן במדרש קהלת בפ' עיר קטנה לא גרס ליה וגירסא זו צריך להיות ששנים הראשונים גזירה אחת היא שאם יוליך אחד שני חמורים אולי יוליך אחד חמור חבירו ונמצא עבד לו והטעם לכולם כדי שיבואו כל אחיו בעצמם לשם וכדלקמן:

והוה תמן מנשה קאים כו'. והיה שם מנשה בן יוסף עומד ומקבל כל הכתבים שנכתבו עליהם כל הבאים לשבור בר:

אמרין. אמרו בני יעקב נכנסים אנו ונראה אם נמצאנו שיטעון ממנו מדה ושיעור המכס הרי טוב ואם לא שיבקש ממנו יותר מן השיעור נלין הלילה ובבקר נדע מה נעשה ועל מנשה אמרו כן שהיה מקבל כל האיגרות וחשבו שבשביל המכס עשה יוסף כן וי"ל על פדיון יוסף אך בדרך רחוקה וכן ראיתי שוב באב"א והנראה מפשוטו כתבתי: