מתנות כהונה על בראשית רבה פז:א

צווחים כו'. קורין לתינוק פתיא:

ומתמן כו'. בילקוט זה ובמשלי לא גרס ליה וצריך לומר שהיא נתינת טעם לשהיה לבי חסר שהרי בסוף ירדו בשביל זה למצרים:

שית זונה. מלשון חשופי שת כלומר גלתה לו ערותה:

למצרים. לבעלה המצרי היתה נוצרת איבה שרצתה לזנות תחתיו:

שגשיא. הומה היא ונוהגת מנהג שגעון ויהם תרגום ושגיש ורש"י וילקוט גרסו בוכה היא וטעיה:

חמיתין גרסינן:

שאלה לכל הראיתם את:

ה"ג בבגדו העיזה פניה ותאמר לו שכבה עמי הכי גרסו רש"י וילקוט תהלים: