מתנות כהונה על בראשית רבה פד:יט

בשקו ותעניתו. על שבלבל יצועי כו' אע"פ שדרשו חז"ל סוף פרק החובל יהודה שהודה במעשה תמר גרם לראובן שהודה גם הוא במעשה בלהה כבר תירצו שם התוספות שלא הודה ברבים עד אחר שהודה יהודה ברבים:

ה"ג בילקוט וכן מוכח בפי' רש"י בסדר זה ולעיל בפרשה זו והציץ לאותו בור ר"י אומר כל טרחות של בית היה מושלך עליו וכיון שנפנה הלך והציץ לאותו בור הה"ד כו' וכן הוא במדרש משלי:

לשל אדם. לדמו של אדם:

אתה אמרת כו'. שודאי הוא היה המדבר כי הוא מלכם:

לית אנא ידע מה כו'. אין אני יודע מה אני רואה וניבא ולא ידע מה ניבא וכדמפרש ואזיל. ודייק מיתורא דחיה רעה אכלתהו שהרי כתיב טרוף טרף:

של פוטיפר. וכתונת רמז לותנח בגדו אצלה הכי גרסינן בילקוט של פוטיפר. ד"א זה יהודה שנאמר חיה רעה ואין חיה רעה אלא אריה שנאמר גור אריה יהודה ויקרע וגו':