מתנות כהונה על בראשית רבה פא

בלועו. בבית בליעתו כן פי' הרד"ק:

ואין הקדש כו'. כלומר כשם שיקולל אם מועל בהקדש ממש כך יקולל הנהנה מישראל:

איחר. עכב כד"א לא תאחר לשלמו:

ה"ג נתבקרה פנקסו תדע לך שכן יעקב אבינו על ידי שאיחר נדרו נתבקרה פנקסו שנאמר ויאמר וגו' ועיין בילקוט משלי:

עלה בית אל וגו' גרסי'. ודייק מסיפיה דקרא ועשה שם מזבח וגו':

ניזדממו כו'. שאומרים עליך דברי סרה שאינו מלשון עדים שהוזמו אל תבהל להשיב ולהתקוטט עם מוציא הדבה בדברי ריב ומצה שעכשיו אף אם אחד יודע בו לא ידעו ב' ואח"כ יתגלה לכל ולא ישקט במהרה:

מי גרם לך להתנבל. שתתבייש בד"ת שלא תדע להשיב אמרי אמת על ידי שנשאת והגבהת עצמך וכהאי דמסיק ואזיל:

סימוניא. שם מקום:

מקרא. לומד אותנו מקרא:

ושונה. לומד אותנו משנה ובירושלמי פ' החולץ הגירסא קצת נשתנת:

רקקה דם. היבמה שחלצה וירקה לפני היבם:

בר אולפן. בן הלכות:

רשום. משמע רשימה בעלמא שאינו אמת וכתיב אחריו אמת ובתנחומא פ' זו גרס וכי יש דבר שקר בתורה שהוא אומר אמת:

מה עבדין לך. מה עשו לך שחזרת לבא הנה:

ומהו חותמו כו'. כל זה אינו בירוש' ולא בילקוט וגם ריב"ן חביב מביא מאמר זה בס' עין יעקב ול"ג ליה:

ה"ג חותמו של הקב"ה רבינו כו':

מהו אמת. מהו הרמז של אמת להיות חותמו של הקב"ה:

וטפת רוחי. וצפה רוחי כלומר נתגאה רוחי עלי:

וטפת. לשון הצפה כתוב בפ' ויצא דלמא תטיף בירא ולא טפת:

נוח לך גרסינן:

מה ידך כו'. אם זמות וחשבת לנדור נדר יד לפה מה ידך כו':

יהא נדרך קודם לפיך. פי' רש"י שתפריש ואח"כ תנדור כדי שלא תבא לידי איחור:

בשעת עקתא כו'. פי' רש"י אמר כך אמר הקב"ה ליעקב בעת צרה נדרת ובעת הרווחה והצלה שטף ועבר מדעתך לשלמו:

מהולתך גרסי':

מהולתך חרשא כו'. פי' רש"י אם הנפה שלך חרשה מלהשמיע קולה הקיש והכה עליה ותשמיע קולה לנפות בה קמח כך יעקב שתק ושכח את נדרו והקיש הקב"ה עליו לעורר אותו לשלמו ובכל הספרים גרס טרשא ופי' הערוך טרשא כמו חרשא ועיין ערך טרש:

הרי אתה כעשו. דאל"כ מה לו להזכיר זכר עשו שאמר בברחך מפני עשו אחיך:

לים המלח. והקשו עליה טובא בפ' כל הצלמים אבל ביעקב כתיב ויטמן אותם:

כל כסות. דייק מדכתיב והחליפו שמלותיכם משמע ליה שהיו נתכסות על אלהי הנכר ומצאתי בפירוש רש"י כל אלהי נכר כתיב כל לאתוי אף הכסות:

פלטנוס. הערוך פי' הר ורש"י פי' פלאטין פאליש בלע"ז:

שמראי. אדם אחד מהשמרונים:

מסיק מצלי כו'. לעלות ולהתפלל בתוך ירושלים א"ל וכי לא טוב לך להתפלל בהר המבורך הזה ולא בזאת האשפה וברכת ההר ע"ל פ' ל"ב ויתבאר לך:

ה"ג קלקלתא:

א"ל אומר כו'. רבי ישמעאל אמר לאותו שמראי אומר לכם כו':

ויטמון אותם וגו'. ובאותו הר היו עומדין ומדברין בו:

אמרין כו'. השמראים אמרו זה לזה מאחר שזה יודע שע"ז טמונה בודאי ילך בלילה ויקחנו ונתייעצו להרוג את ר' ישמעאל וכמו שפירש המבאר בפנים ועמד רבי ישמעאל בלילה וברח ובירושלמי דמסכת ע"ז גרסינן שמע קלון אמרין נקרון ונבדר לאילין כובייא ידע דאינון בעי למקטליניה וקרץ ונפק ליה עכ"ל. פי' שמע קולם שהיו אומרים נשכים ונפזר אותם קוצים והבין שרצו להרגו והשכים ויצא לו:

ה"ג ולא הניח להם הקב"ה חד דכתיב ויסעו וגו' וה"ג רש"י ז"ל:

ה"ג לאכול בעם שלישית בימי יהושע א"ר אלעזר בקש וכו':

זולתי את חצור. פירש"י לפי שנתכנסו שם והאי דחשב יהונתן שנית והל"ל יהושע שנית משום דדמי טפי לההיא דיעקב דגבי יעקב כתיב חתת אלהים והתם כתיב חרדת אלהים:

הרטיב כו'. מאמר זה תמצא לעיל פרשה ס"ט: