מתנות כהונה על בראשית רבה ח:ט

לימים הראשונים. בירושלמי דפרק הרואה גורס ולי אתם שואלים לכו ושאלו לאדם הראשון שנאמר כי שאל נא וגו' עד אדם על הארץ. [ועי' עוד גי' אחרת בפ' ואתחנן]:

בראו. האל"ף במלאפו"ם:

[סראו] אלהים. משמעותו לשון רבים אלא ברא אלהים ולשון אלהים בכל מקום לשק רבים כמו אדוני יוסף בעליו אין עמו:

בצלמיהם. סבירא ליה דכנוי הוי"ו של בצלמו מוסב על הקב"ה ולא כמו שפירש רש"י ז"ל בחומש שחוזר על האדם:

דחית בקנה. שמ"מ למה לו לומר ל' רבים נעשה בצלמנו וגו' יאמר אעשה בצלמי ודמותי. [הניחא לשון אלהים מצאו בכ"מ בלשון רבים אפילו גבי הדיוטות. בעליו אין עמו. עד האלהים יבא דבר שניהם. אדוני יוסף. וכיוצא בהם]:

מכאן ואילך בצלמנו וכו' דרך משפיע ומקבל כי כל הנבראים מקבלים. זה מזה עד המשפיע העליון ברוך הוא:

ולא שניהם בלא הקב"ה. שזרק בו הנשמה וזהו נעשה לשון רבים בצירוף האב והאם:

לאלו דחית כו'. שמ"מ למה לו לומר ג' שמות יאמר אחד מהם ולא יתן מכשול בדבר:

בסילוגוס אגוסטוס. שמות בני אדם הן:

אלהים קדושים כו'. מה שלא אמרו התלמידים לאלו דחית בקנה לנו מה אתה אומר. לפי שי"ל אלהים של קדושים הוא המתקדשים ומוסרים עצמם עליו: