מתנות כהונה על בראשית רבה ח:א

שני עולמות. אחור זה עוה"ב הבא לבסוף וקדם זה העוה"ז הקודם לו:

[ה"ג בפ' תזריע ובמדרש תהלים ותשת עלי כפכה וכתיב כפך מעלי הרחק]:

גביים. שני גבות גב לזה לזכר וגב לכאן לנקבה:

מן תרין סטרוהי. אחד משני צדדיו כלומר חלקיו:

אחור. זה מערב מדמזרח קרוי קדם מכלל דמערב הוא אחור. [כ"פ רש"י בפי' החומש]:

ולמקצה השמים וגו'. דרום וצפון נקראו קצוות בפי התוכניים. [ה"ג לקמן פכ"ד וריש תזריע ובמדרש תהלים. ומנין אף בחללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפכה. א"ר אלעזר כו']:

אף בחללו של עולם. היה גולמו מוטל בלי חיתוך איברים:

ותשת עלי כפכה. וזהו עד השמים כמד"א וימיני טפחה שמים. או נוכל לומר דכתיב השמים כסאי וכתיב יד על כס יה ויד היינו כף:

אחור למעשה יום ראשון. ה"ג ריש פרשת תזריע וילקוט תהלים וצ"ל ליום היותר מאוחר מיום ראשון וזהו ביום הששי ונפשו נבראת בראשונה ביום [וי"ו] כד"א תוצא הארץ נפש חיה וכו'. [וכ"מ שוב באב"א והוא דחוק בעיני. אבל מצאתי בשוח"ט ובתנחומא ר"פ תזריע ובילקוט פ' בראשית ה"ג] וה"ג רש"י ז"ל אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה יום אחרון. ופירושו קודם למעשה יום אחרון שנפשו נבראת ראשונה כד"א תוצא הארץ וכו' וגופו באחרונה. [וכ"מ שוב בדרשות ר"י ן' שועיב בפ' מצורע]. ובמדרש תהלים [וילקוט בראשית] גרס על פני המים זה רוחו של אדה"ר אם זכה וכו' [וגי' הספר] יש ליישבו ע"פ הקבלה [ועי' במ"ש ריש פ' תזריע]:

אתה קדמת. הנפש שנבראת בראשון והמלאכים או בשני או בחמישי כדלעיל מר כדאית ליה ומר כדאית ליה:

וקדם לכל עונשין. מפני שנתנה בו דעה ובינה וכמו שדרשו חז"ל בסנהדרין דכתיב מאדם ועד בהמה גבי מבול:

מה טעמיה. דר' שמלאי שאמר ברייתו היתה אחרונה:

נעשה אדם וכו'. וס"ל שמה שאמר נעשה אדם ר"ל בגוף ונפש לא נבראת הנפש ביום ראשון או (ביום החמישי) [בתחלת יום ששי] ויאמר אדם על הגוף לבדו שהגוף בלא נשמה אינו אדם וגדר האדם חי מדבר ע"ש רוח ממללא אשר נפח באפיו. ובפסוק ורוח אלהים ס"ל כמ"ד זה רוחו של משיח. ועיין בילקוט ריש פרשת בראשית ותוצא הארץ נפש חיה פירושו שיש בו חיות כמו שפירש"י בפי' החומש. לפיכך אף הקילוס שבא מצד הנפש [כמ"ש] כל הנשמה תהלל יה ורחמנא לבא בעי הוא בא באחרונה ג"כ. ואלו היתה נבראת הנשמה קודם להם ראוי היה להקדים קילוסה. ולפיכך שאל השואל מה טעמיה כלומר מ"ש בא קילוסה באחרונה מפני שיצירתה היתה אחרונה הרי בין למ"ד ורוח אלהים זהו רוחו של אדם הראשון בין למ"ד תוצא הארץ וגו' זהו רוחו של אדם הראשון היה ראוי להקדים הקילוס שבא מצד הנשמה והשיב דלא ס"ל כאחד מהם וכדפרישית: