מתנות כהונה על בראשית רבה עז

אין כאל ומי כאל. ופי' הכתוב אין מי שידמה לאל רק מי הוא זה שידמה לו ישורון וכדמפרש ואזיל:

הנאים והמשובחים. הצדיקים הישרים:

המר במר. שאמרו חז"ל שאותו עץ שהורהו ה' למשה הירדופני היה כדלקמן בשמות רבה פרשה כ"ב:

ה"ג אין כאל ומי כאל ישורון:

נדמה לו. שרו של עשו ליעקב אבינו:

א"ל. המלאך ליעקב אבינו:

העבר את שלך. צאן שלך ובילקוט ובמד' חזית בפסוק מי זאת עולה גרס העביר את שלי ואני אעביר את שלך ולפי זה ישוב כינוי של שלו על צאן המלאך אבל אין נראה דא"כ היאך אמר ויותר יעקב לבדו הלא כל המחנה היה שם בעבר ההוא:

נחזור ונחמי כו'. נחזור ונראה האם לא שכחנו כלום:

מן דחזר. אחר שחזר:

נסבין כו'. נושאין ונוחנין בסחורה בזאת משי מובחר:

מטכסא. פי' הערוך משי מובחר:

עלן כו'. נכנסו לזאת העיר צור ועשו מלאכתן כלומר עוסקין בסחורתן מאחר שיצאו מן השער:

מחיילא. פי' הערוך משא של משי:

אמרין כו'. הבריות שראו זה אמרו להם מניין לכם חכמה זאת לחזור לאחוריכם אע"פ שלא הרגשתם שום שכחה:

סאבן גרסינן. פי' זקנינו וכן הוא במדרש חזית:

דכתיב ויותר וגו'. אלמא שחזר ובדק שמא שכח דבר מה וכדלעיל:

ומשכח. ומצא עוד צאן אחרים:

פרמקוס. פירש"י והערוך מכשף בלשון יון:

פרמקוס. מכשף אתה שכל עוד שאני מעביר אני מוצא יותר:

פוקרין. פירש"י והערוך בגד רך של צמר:

ה"ג רש"י וילקוט ובמדרש חזית פרמקוס לית חרשין מצליחין בלילא:

מן דא כו'. מזה אתה מיראני אני הכל מזה כלומר מן האש:

משל לאתליטיס. מוסב אדלקמן וירא כי לא יכול וכן הוא במדרש חזית:

אתליטים. פירש"י והערוך משרת המלך:

מתגושש. מנענע ומתאבק להפילו ארצה:

והרפיש. לשון דריסה כלומר השפיל עצמו לפניו:

ויאבק. הוא לשון אבק ואמר ויאבק בלשון מתפעל שנתמלא אבק אותו שנתאבק עמו וזהו מפני שיעקב השליכו ארצה:

ה"ג וזכות אביו וזכות אמו וזכות זקינו:

מדוד. לשון שיעור ואומד דעת:

אפילו בזכותו. דייק מדכתיב כי לא יכול לו:

אגריון. פי' הערוך יערי ועיין ערך אגר החמישי:

נמירון. פי' הערוך של תרבות:

מלבבו. מסיתו בו ומזרזו להחזיק לבו להתאבק עמו:

שייעו. החליק הבשר מעל העצם:

מגיניה וכו'. מגן של זה כדרך הלוחמים: