מתנות כהונה על בראשית רבה סד

זה יצחק. שעלה לעולה תמימה להקב"ה:

ברעתו של אבימלך. שבאו עליו לסטים כדלקמן:

[עשרה רעבון כו'. נתבאר לעיל בפרשת בראשית ולך לך]:

[ה"ג ובא לעולם לעתיד]:

שילא. שם אדם וכן יוחנא ומשל היה בפיהם לאמר שילא חטא ויוחנא משלם תשלומי החטאת כעין טוביה חטא וזיגוד מנגיד:

[הכי גרסינן ולמה יצא אלימלך לחוץ לארץ לכך נענש כו'. ועיין לעיל פר' לך לך וריש מגילת רות]:

גרדיקי. פי' הערוך ת"י גררה גרדקי וגזרו טומאה עליו שיהיה כארץ העמים:

נציב. אילנות בהרכבה או עקרן במקום זה ושתלן במקום אחר:

שכן. שכון קרי ביה שכן:

מקצתן כו'. שהרי עשרה עממין ניתנו לאברהם וישראל לא כבשו אלא שבעה עממין:

בן מ"ח. מצאתי בפירש"י ז"ל חשוב אותיות פסוק עקב ותמצא מ"ה אותיות וג' הברית מצותי חקותי ותורותי הרי מ"ח ל"א שבדור הפלגה היה אברהם בן מ"ח ולא נשתתף בעצתם:

[עירובי חצירות כו'. עי' לעיל פר' מ"ט ולקמן פ' צ"ה]:

תורתי. תי"ו בתרא קמוצה כינוי לרבים:

מיום. משמע מימים קדמוניות:

מחדש הלכה כו'. ואפילו אותן הלכות היה יודע שנאמר תורתי מדבר בעדו אותן שאני בעצמי מחדש ולעיל פרשה מ"ט מסיים בהדיא אפילו אותן הלכות היה יודע:

חלום קשה כו'. נראה אבל שאין בו ממש כההיא דיצחק שפירש מאשתו על לא דבר כמנהג האבלים ובסוף הימים נשכח מלבו דכתיב כי ארכו וגו':

חלום קשה. מיוסף ששר המשקה שכח חלומו אשר בעבורו נתקשה ופניו היו זועפים או מנבוכדנצר או י"ל חלום הוא בכלל נבואה כמו שאמרו חז"ל חלום א' מס' בנבואה ומצאתי בפירש"י ז"ל חלום קשה וכן נבואה שהיא קשה ומאחרין לבא סבורין בני אדם שהאריכת ימים מבטלתן ואינו כן וכן אבל של שועה ששוכח מתו במהרה סבור הוא שאריכת ימים מבטלת אותה וכן עשה יצחק ששכח אבל אביו ושמש מטתו ביום עד כאן מצאתי בפירש"י:

[הכי גרסינן רבי חייא בר אבא שמר הקב"ה בשביל כו':

אמה נדה גרסינן]:

שתאמר לו הורה גבר. פירש"י בלשון תימה וכי עכשיו עת לקבל הריון מגבר והלא נדה אנכי:

הכי גרס רש"י ז"ל וילקוט איוב יולדתי בו זה יום העיבור. יום אשר ילדתני וגו'. זה יום הלידה:

חלקיהו. אביו של ירמיהו:

בא ושמש מטתו ביום כו'. שחייב אדם לפקוד את אשתו ביום שיצא לדרך:

הארץ קשה. שלא היתה יפה כשאר חלוקי אדמה במלכות ההיא:

מאה מניינים. פי' שבכל עיר ועיר יש להם מנין ידוע שמונין בה התבואה כגון ביש מקומות עשר עמרים קורין אחת. ועשרים עמרים שנים כו'. וביש מקומות ס' עמרין קורין לו אחת ודייק שערים מלשון שיעור ומנין:

שהאמידו כו'. דרש שערים לשון שיעור ואומדנא:

מפני המעשרות. שלא יעשר באומד:

[כל העם וגו' גרסינן]:

אפילו צרור כו'. כך הכריז אבימלך:

[עד שהיו אומרים גרסינן]:

זבל פרדותיו כו'. כך היו הבריות אומרים רוצה אני בזבל פרדותיו כו':

כמו עבד לעבדו כו'. אינו קונה הנכסים ואינו רואה בהם סימן ברכה וכמו שאמרו חז"ל בפ' אלו מציאות דף כ"ט מי שהניח לו אביו מעות ומבקש לאבדם ישכור פועלים ולא ישב עמהם ודייק מדכתיב ועבדה חסר קרי ביה ואבדה:

והם העבדים יושבים בביתו:

קווקיא. פי' הערוך עדר:

וכדון. ועכשיו יש לך עדרים רבים:

ודבתריה. ופסוק של אחריו:

סיפיה דפסקא. סוף פרשת ויהי בנסוע:

מגורר כו'. דאל"כ מגרר ל"ל:

צמחים. של שחין:

להתגרד בו. איוב ב':

סיעת מרחמוהי. כ"ת אונקלוס:

פה שכל כו'. פיכל נוטריקון פה כל:

פפוס ולוליאנוס. שני אחים היו והן הן הרוגי לוד שמסרו נפשם בשביל כל ישראל כדאיתא בפסחים פ' אלו עוברין דף נ' ובערוך ערך הרג מביא המעשה:

טרפיזין. פי' הערוך שולחנות בלשון יון:

אזלין כו'. הלכו הכותים ואמרו למלך ידיע להוי כו' כל אלו פסוקים הם בספר עזרא:

מדת הארץ. הכי גרסינן ג"כ בערוך ופי' בו מדה ושיעור מס מן הקרקע:

פרוביגירון ה"ג רס"י ופי' בו כסף גולגולת. אנגרוטינא. ג"כ מין מס הוא:

ואמר להם או שישנו ב"ה ממקומו הראשון או יוסיפו כו':

ומן גרמיהון כו'. ומעצמם הם יחזרו בם והיה כל הקהל ישראל מחוברים ומקובצים בזאת הבקעה של בית רימון כיון שבאו הכתבים מאת המלך התחילו בוכים ורצו למרוד במלך ולבנותו בלא רשותו אמרו חכמי ישראל ילך חכם אחד וישקיט הצבור ואמרו ילך ר' יהושע:

דהוא אסכלוסטקיא. פירוש אדון של בית המדרש ובקי לסדר דברי אגדה המתישבים על לב יודעיהם. בית המדרש נקרא בלשון יון סכולא כ"פ הערוך:

עאל כו'. נכנס ודרש מעשה היה בארי שטרף בהמה או חיה אמר הארי כלמי שיבא ויוציא אותו העצם מתוך גרוני אנכי נותן לו שכרו בא אותו קורא מצראי מין עוף דמוקריה ארוך פי' הערוך שצוארו ארוך:

יהב מוקריה. פי' הערוך צוארו ופיו שמנקר בו ובילקוט גרס קונניה ופי' ג"כ צוארו:

ואפקיה. והוציאו לעצם ההוא וא"ל העוף אל הארי תן לי שכרי וא"ל לך תהא מספר ומשתבח ואומר שנכנסת לפי הארי בשלום ויצאת בשלום ג"כ:

דעלית גרסינן:

ויצאנו בשלום. ולא נתגרה בהם לעשות מאומה נגד רצונם:

אין אנו יודעים כו'. יש לפרש מה שכתוב ויגידו לו על אודות הבאר הוא הבאר שכתוב בראש הפרשה ויכרו שם עבדי יצחק באר כמו שפירש הרמב"ן ז"ל ושם לא כתיב מים ויש לומר ששם לא מצאו מים שבכל הפרשה לא מצינו הבאר בלא מים כתוב בצדו והאי דכתיב מצאנו מים ע"כ באר אחרת היא וא"כ יקשה עלינו למה כתב לנו ויכרו שם עבדי יצחק כו' או מה שהגידו לו מלאכתם הבטלה כיון שהיתה מלאכה בטלה וע"כ אמר דיליף בג"ש באר מבאר מוימצאו שם באר מים חיים או מצאנו מוימצאו דלעיל ללמד על הבאר ההיא שהיתה גם כן מים חיים או באם אינו ענין לגופו שהרי כתיב מצאנו מים: