מתנות כהונה על בראשית רבה נז
Matnot Kehunah on Bereishis Rabbah 57 (Matnot Kehunah on Bereshit Rabbah 57) · מתנות כהונה על בראשית רבה · free full Hebrew text
A commentary on בראשית רבה נז (Bereishis Rabbah 57).
Open in the reader →[מה שמועה טובה. בירושלמי דברכות פרק הרואה:
הרהורי דברים. עיין זה במדרש קהלת בפסוק לך אכול בשמחה:
עכשיו שלא מת שנעשה לו נס וה"ג בילקוט בהדיא]:
צדקניות. ואע"פ שאינם מיוחסים וה"ג בילקוט בהדיא:
היא גם היא. כלומר היה יכול לכתוב ילדה היא וכתב גם היא לרבות היא כשרה מה שרה בני הגבירות שהן שרה והגר שהרי הגר גבירה היתה ג"כ כדלעיל פרשה מ"ה דכתיב ותתן אותה לאברם אישה לאשה ולא לפילגש וכתיב בסוף פרשת חיי שרה ויוסף אברהם ויקח לו אשה ושמה קטורה. לשם אישות לקחה ולא לשם פילגש ושם כתיב ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח הא ששה ויצחק וישמעאל הרי שמונה וכתיב ולבני הפילגשים נתן וגו' פלגשים תרתי ובני תרתי לכל פילגש משמע ליה הרי ארבע וכן גבי מלכה עוץ בוז קמואל כשד חזו פלדש ידלף בתואל ופילגשו ושמה ראומה וגו' את טבח גחם תחש מעכה. ובפי' רש"י מצאתי כתוב ולבני הפילגשים. ולא ידענו כמה היו וילפינן ליה מפילגש מלכה מה התם ארבעה כו' ע"כ וא"כ יהיה בא ללמד ונמצא למד:
כבר נולד כו'. מדכתיב הנה קדייק:
[את עוץ בכורו וזה הוא איוב כדמפרש ואזיל:
אשתו של איוב כו'. מבואר עוד לעיל פרשה מ"ט ולקמן פרשה ע"ז ובפ"ק דב"ב ובירושלמי דסוטה פרק כשם]:
זה ראובן ויהודה שהגידו סרחונם ולא יתבוששו כדאיתא בפ"ק דסוטה:
להם לבדם נתנה הארץ. פי' רש"י בפ"ק דסוטה יהודה זכה למלכות ראובן נטל בעבר הירדן תחלה ושוב ע"ש:
ר"י שנים. פירש"י פ"ק דבבא בתרא דכתיב ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה למדנו שאף שנותיו הוכפלו וכתיב ויחי איוב אחר זאת מאה וארבעים שנה למדנו כשבאו עליו יסורין היה בן שבעים שנה וכן הוא בסדר עולם בהדיא הביאו בילקוט בפ' לך לך:
[ובא שטן לקטרג על ישראל לאמר הללו עובדי עבודת כוכבים והללו עובדי עבודת כוכבים למה אלו ינצלו ואלו יטבעו וה"ג בש"ר פרשה כ"ח. ובילקוט איוב בהדיא:
אלא ב"א רשעים. שהרי הללו עובדי עבודת כוכבים כמו אלו]. ורש"י ז"ל פירש אלו חביריו:
לא היה ולא נהיה אלא משל היה ללמוד סניגוריא על המהרהרים ומקנטרים על מדת הדין שאין אדם נתפס על צערו כדאיתא בפרק קמא דמסכת ב"ב:
ולמה נכתבו. דוקא עליו ולא על אחר:
מרדות. מכה וקללה כדמפרש ואזיל:
[היו למדין. בירושלמי סוטה פרק כשם גרס צרכו ללמוד ממנו]:
טבחן. לשון וטבוח טבח כלומר שחוט אותם:
גמחון. י"ל מלשון גמם שפירושו כריתה ועיין ערך גם או לשון נימוח ובילקוט גרס גחמן:
מעכון. לשון מעוך וכרות ושמם מורה על תגמולם וגבי צדיקים זכר צדיק לברכה: