מתנות כהונה על בראשית רבה לט:ח

שתי פעמים. דריש לך בתרא ככתיבתו לשון הליכה:

מארם נהרים כו'. פירש"י ובא לא"י ושם דבר עמו בין הבתרים ומבין הבתרים חזר לחרן ונתעכב שם חמש שנים [ועי' בילקוט גופא דעובדא בשם ס"ע]:

עמך הייתי. עמך דרש עמך העי"ן בחיר"ק:

[שנדבת לשמי גרסינן וכ"ה בילקוט תהלים:

שכנסת אתה לי גרסינן]:

החיילות כו'. חילך הוא לשון חיל והם אותם שגייר והכניסם תחת כנפי השכינה שנאמר ואת הנפש אשר עשו:

ה"ג מהדרי קודש מהדרו של עולם]:

מהדרו של עולם. פירש"י ממזרח שהוא הדרו של עולם כד"א קורא ממזרח עיט ונאמר על אברהם מי העיר ממזרח צדק וגו':

מרחמו של עולם. מעת שנברא העולם דכתיב בהבראם ודרשו חז"ל באברהם כלומר בזכותו ורש"י פירש ממקום שהאורה יוצאה כתינוק היוצא מרחם אמו:

ה"ג בילקוט תהלים ואשכונה מדבר באברהם:

למה כיונה: קופצת. כלומר מנענע מעט מעט לפי שא"א לפרוח באחד אם לא שיתנענע גם האחר קצת או מלשון לא תקפוץ כלומר כובשת את האחד על הגוף למען ינוח:

ה"ג נדנוד אחר נרנוד טלטול:

ה"ג וא"ת גהץ. [וכ"ג הערוך] והוא לשון גיהוץ כלומר מאחר שהיה מלובן ומזורז לצאת למה נתעכב בחרן ה' שנים כמו שכתבתי למעלה בשם סדר עולם:

אבל משהורשה כו'. דייק מדכתיב כאשר דבר ה' ללמד שמיד שבא עליו דבר ה' היה הולך הוא:

ופוחזים. פי' הערוך קופצים כלומר עוסקים בליצנות ושחצנות:

לסולמה של צור. פירש"י פ"ק דביצה צור היתה יושבת על הר גבוה והיו עולין לה במעלות לפיכך קורין אותה סולם:

הארץ הזאת. ה' דהארץ קדייק הארץ המיוחד שחמדת אותה:

ב' פעמים. אחת כאן ואחת גבי עקידת יצחק: