מתנות כהונה על בראשית רבה לח:יג

דיפו. ממקום יפו:

עובד. עושה ובילקוט גרס מוכר:

חד זמן כו'. פעם אחד בא איש אחד ורצה לקנות צלמים וא"ל אמור בן כמה שנים אתה והיה אומר לו בן נ' או ס' וא"ל אברהם אוי לו לזה האיש שכבר הוא בן ס' ורוצה להשתחות לצלם שאינה אלא בן יום אחד:

חד זמן כו'. פעם אחת באת אשה אחת והיתה טוענת בידה קערה אחת גדולה מלא סולת ואמרה לו הרי לך זה קחהו והקריב אוחה למנחה לפני הצלמים:

קם נסיב. קם אברהם ולקח בקלוסא פי' הערוך כורמיזה שמכין בו ורש"י גרס בולקסא ופי' מקל:

ותבריהון כו'. והיה משבר את כל הצלמים:

ויהב כו'. היה נותן את המקל ביד גדול הפסילים שהיה ביניהם ואותו לא שיבר:

כיון כו'. כיון שבא אביו תרח:

אמר מאן עבד גרס. פי' א"ל לאברהם מי עשה להן כזאת א"ל מה נכפור ממך:

קריבת לקדמיהון כו'. הקרבתי אותו סלת לפניהן והיה פסל זה אומר אני אוכל ראשונה כו':

קם הדין כו'. עמד זה הגדול שביניהן ולקח המקל ושבר את כולם:

[מה אתה מפלא בי גרסינן]:

מפלה. פי' מתעולל בי [והונה אותי ומלעיג עלי וכ"פ הערוך]:

וידעין אינון. בתמיה וכי יודעין הן מאומה להבין ולדבר ולהתנענע:

ולא ישמעו כו'. בתמיה:

נסביה כו'. תרח לקח לאברהם ומסרו לנמרוד:

א"ל נסגוד כו'. נמרוד אמר לאברהם אם לא תשתחוה לאלה בא ונשתחוה לאש:

דמטפין. שמכבין. כפשתה כבו תרגום כבוצנייא עמו וטפו:

לעננא כו'. לעננים שטוענין ונושאין את המים:

ה"ג לעננא א"ל א"כ כו':

דמבדר. שמפזר:

ונסגוד לבר אינשא. נשתחוה לבני אדם שהוא מלא נקבים והרוח נשאר בקרבו [וה"ה לכל חי אשר ע"פ האדמה]:

מילין כו'. דברים ריקים אתה מדבר:

הוה תמן כו'. היה שם הרן בן תרח והיה עומד מחולק בדעתו עם מי יסכים דעתו ואמר ממ"נ כו':

מן דאברהם. מן אמונת אברהם אנכי:

אמרין ליה כו'. אמרו לו להרן של מי אתה:

ונחמרו כו'. שמעצמו היה לו לידע שאין באש ממשות אלהות גם למדו חז"ל המוסר עצמו ע"מ שיעשו לו נס אין עושין לו נס דכתיב הן לא ידיע ליהוי לך מלכא מציל אי לא מציל ידיע כו' והרן סמך על הנס:

ויצא ומת כו'. בשוחר טוב איתא שנטלו המלאך והשליכו לפני אביו: