מתנות כהונה על בראשית רבה יט:א

מרבה עליו כעס כו'. כמו שמצינו גבי שלמה שסמך על רוב חכמתו ואמר אתי אל ואוכל לעמוד וארבה כסף וסוסים ונשים ולא אסור מדבר ה' ולבסוף נכשל בשלשתן והכעיס להקב"ה. או י"ל כי כל אדם נתפס לפי רוב חכמתו כמש"ה וסביביו נשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וחבר אין צריך התראה וכדלקמן וע"י שהוא מוסיף דעת ר"ל מאחר שנברא אדם בן דעת ולפיכך הכרח הטבע נותן שיהיה החומר המקבל הצורה יותר זך ונקי כמו שהאריך בזה בעל העקידה בפרשה זו. ולפיכך לפי רוב זכותו הוא מעותד יותר לכל נזק וכל חולי יותר מן הבהמות וחיות השדה. והאב"א פי' אדם בן דעת יוכל לשמור עצמו מכל נזק לפיכך טבעו רך וחלש יכהו צינה כו'. משא"כ בהמה שמתוך שאינה בת דעת טבעה חזק ושומר פתאים ה' ולקמן במדרש קהלת משמע דקאי נמי ע"ז שהקב"ה מדקדק אחריו לפקוד עליו עונותיו וכן משמע במדרש שמואל שגרס הרביתי עלי יסורין:

חככים. מיני שחין שצריך לחכך בשבילם ובערוך גרס אבבים ופי' בו קור ועיין בפ' נ"ד ובקהלת בפסוק כי ברוב חכמה:

אין ת"ח כו'. וכדפירשתי לעיל. והמשל מבואר:

מתפחמין. לשון שחרות ופחמין:

הארבילין. הבאים ממקום הנקרא ארבל וע"ל במדרש קהלת והערוך גרס אדבל:

כמה הם וכו'. כלומר אין דמי שוויין כלום ואף שנתפחמו מה בכך וכן הוא במדרש שמואל:

לפום גמלא שיחנא. לפי גודל וחוזק הגמל כן הוא המשא שמניחין עליו. [ועי' ערוך ערך שחן]:

לקפילין. לחנות שמוכרים בו מיני מאכל והמוכר נקרא קפילא:

קופר כו'. בשר צלוי ופת נקייה ויין טוב:

פתא כו'. פת קיבר ותרדין מין עשב:

דין אכל פת נקייה וכו'. המאכל מזיקו אע"פ שאכל מאכלים דקים וטובים מפני שאין נפשו יפה עליו וטבעו רך ואסטניס וזה שאכל המאכל הגס אינו ניזוק מפני שכחו גדול וטבעו חזק ונפשו יפה עליו והנמשל מבואר:

רבה. גדול ולא יוכל לסובלו ולעכלו:

דקרטים. ראשו זקוף ואדון על כל החיות עיין בערוך ערך קרטים וכן מצאתי בפירש"י:

אפיקורס. מין ודרש ערום כי רשע ערום היה כמ"ש והייתם כאלהים כו'. מן האילן אכל וברא העולם. הרי שהאמין בקדמות העולם ורש"י פירש עז פנים מפקיר עצמו בפני בוראו בפרהסיא:

כגמל היה. אותו הנחש ועיין בפרק ד' מיתות:

שאלמלא כן. שחטא ונתקלל: