מתנות כהונה על בראשית רבה טו:ז

כד לא הוה כו'. כשאין דעה בבן אדם הבריות הם אומרים לא אכל איש הזה פת חיטין מימיו וכמו שאחז"ל אין התינוק מדבר אבא עד שאכל כזית דגן הרי שהדעת תולה בפת חטין וזה היה עץ הדעת:

מתמרות. עולות למעלה כתמר זו:

אתפלגון. חולקין בדבר זה:

רנ"א המוציא [גרס ועי' בסמוך וכ"ה בהדיא בירושלמי פרק כיצד מברכין המוציא]. פירש"י שכבר הוציא לחם מן הארץ ממש בהוויתו ומשחטא ונגזר עליו בזעת אפיך כו' נהפך לתבואה:

[ורבנן אמרי מוציא גרסי']:

יהי פסת בר וגו'. ודרשו חז"ל [פ"ב דשבת ופ' בתרא דכתובות] עתיד הקב"ה להוציא גלוסקאות וכו':

לפת. [איידי דמייתי פלוגתא על הלחם הביא גם כן פלוגתא מלפת וכ"ה בירושלמי]:

לפת. מיני זרעונים נקראו לפת כל זמן שלא נעשה ממנו פת וכן החטים:

לא פת היתה. קודם שחטא אדם כדדרש רבי נחמיה:

לא פת היא וכו'. בתמיה וכרבנן:

וקלסיה. ושבח אותו. ופריך כר' נחמיה עשה ושבק רבנן בתמיה. ומשני להכי קלסו בזה שכשאומרים המוציא לא יוכלו להתערב שני הממי"ן העולם מוציא ולפיכך קלסיה ולא בשביל שסבר כדרבי נחמיה ובירושלמי מסיים שלדעתו י"ל ג"כ לחם המן הארץ:

מרורות. מר ממות:

מענינו. כדמפרש ואזיל:

הא גנבא כו'. זהו הגנב שגנב דעת בוראו שסבר שה' יתברך לא ידע ממנו שחטא:

לא תיסב וכו'. לא תקח ממני עלה:

אל תנידני. פי' לא תנוד ותנוע אותי:

מה היתה כו'. שהרבה מיני תאנים הם:

ברת שבע. שם מין תאנה ונקראת בת שבע על שהביאו לעולם ז' ימי אבילות:

ברת אליתא. גם היא מין תאנה:

אליתא. פי' יללה וקינה. [כמו שדרשו פ' בשלשה פרקים על פסוק יצמיתם ה' אלהינו אליתא הוא דנפלה בפומיהון. פירש"י קינה וה"ג בערוך דאמטיית אליתא ובריותא לעלמא]: