מתנות כהונה על במדבר רבה ט:ו

תני מעוות כו'. בפ' תפלת השחר ומסיק שם דאיירי דבמזיד לא התפלל דאי בשוגג הא מתפלל תפלה שלאחריה שתים:

[ה"ג פ"ק דחגיגה וי"ט אחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו כו']:

הערוה פנויה. כגון אחותו שלא אסרה על שום אדם ואי לאו דמוליד ממזר לא היתה קלקלתו עומדת לעד והכי מוקי ליה בפ"ק דחגיגה:

או הבא על א"א. שאסרה על בעלה לעולם וכדמפרש ואזיל:

דניסטיס. פי' הערוך מלוה בלשון יון:

משבר שיניו. בתמיה כלומר יורד עמו לחייו עד שגובה מה שיש לו בידו: