מתנות כהונה על במדבר רבה ט:כד

תומן ועוכלא. משקלות קטנים ושיעורם בב"ב בהמוכר את הספינה כפירש"י בפ"ק דסוטה:

שאפי' פרוטות. פירש"י אע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושנייה לא יותרו לו עליה אלא מצרפין לו אותו לחשבון:

[ה"ג החשבון מתמצה אחת מתארעא לאחת והחשבון כו'. והכי מוכח לקמן בקהלת ובילקוט קהלת]:

מתמצה. למצוא דרש לשון מצוי פי' גמר וסוף:

אחת מתארעה כו'. אחד נזדמן נגד חבירו כלומר במה שנכשל או ניזוק הוא נגד מה שנתחייב מיתה כי דם בדם יכפר ואם נאמר ששב על נכשל באצבעו לבדו מתיישב יותר ובא לומר שהנכשל באצבעו אינו מתכפר לו אלא אם ינקף באותו אצבע פעם שנית קודם שנתרפא ניקוף הראשון כדאיתא בפ"ק דחולין דם ניקוף מרצה כדם עולה ה"מ באצבע ימין ובניקוף שני. ופירש"י ז"ל שבאצבע ימין ניקף בכח. [ובניקף שני קודם שנתרפא הראשון] ולפי זה אין צורך לדחוק דבר אחר וכן בירושלמי גרס ליה בפ"ק דסוטה:

שער ניקנור. שהיה למזרח וכ"מ דכתיב לפני ה' היא הוא צד מזרחי:

כפה. צפיפה:

תחת רגליה. ה"ג פ"ק דסוטה:

באצבעותיה. רמזה לו שיבא אצלה:

צלצול. חגורה נאה:

חבל מצרי. פי' בערוך חבל העשוי מנצרים של אילן ועיין לקמן:

שם בה פנים. פירש רש"י פנאי שלו כד"א ושמתי את פני באיש ההוא:

הכי גרסינן פנים ישים ד"א היא וכו':

במשאון. בחושך:

שני טפות וכו'. על שם שני רביעיות שהן זמן הגשמים כדאיתא בפ"ק דתענית:

אמרו סדום הואיל גרסינן:

[שיבאו בני אדם גרסינן]:

לא זזו משם. משמע הכוכבים לא חלקו לו כבוד כלל ולא ירדו למטה אלא מן השמים נלחמים משא"כ גבי פרעה דכתיב ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו' גם הוא לבדו נשאר כמו שדרשו מדכתיב עד אחד:

ולא ספנוהו. פי' לא חשבוהו לכלום. ספונים. הוא חשובים:

גולייר. הדיוט וחלש ודייק מדכתיב מן השמים נלחמו ממסלותם נלחמו:

של יהודה. כלו' שעלה שמה יהודה והיא יושבת על ההר:

ה"ג בירושלמי פ"ק דסוטה כגון הדא בית מעון וכו'. פי' בית מעון היה יושב בשיפועו של ההר והיו עולין לה מטבריה שיושבת בעמק ויורדין לה מפלוגתא שהיתה יושבת בראש ההר:

ה"ג ליאסר שבעה עממים וכה הוא אומר הכן א"ר יצחק וכו'. פי' וכאן הוא אומר כן כי מה' הוא:

אם ללצים כו'. כלומר בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו:

דרך נישואין. אותה שלקח בתמנת דרך נישואין ולא היה כ"כ בקילקול אבל אותה שבעזה היתה בלא קידושין כפירש"י:

שאין עושה פירות. קרי ביה בנחל סרק:

שנשתלש. שזה היה פעם הג':

[היתה ראוי שתקרא גרסינן:

ה"ג כתיב ותרא דלילה]:

עבירה. זנות:

ה"ג כדי שתתעבר ממנו היינו דאמרי אינשי קמי דשתא חמרא חמרא קמי רפוקא גרידיא דובלא אר"י כו'. פירש"י לפני כל אדם מביאין מה שהוא רגיל בו לפני שותי יין מביאין יין לפני עובד אדמה וחופר בגנות שרגיל בדבר ירק מביאין סל מלא ירק:

דיבלא. מין ירק הוא:

ה"ג אבשלום א"ר חנינא כחרובית וכו' והוא לקוח מהירוש' פ"ק דסוטה דהתם קאי אמתניתין דתנן שמשון הלך אחר עיניו כו' ואבשלום נתגאה בשערו. ואמר שמשון כלומר היאך תנן שנכשל בעיניו ומסיים והולך כולה מלתא דשמשון ואח"כ מתחיל אבשלום כלומר היאך נתלה בשערו א"ר חנינא כחרובית כו' ובמדרש שמואל ל"ג מלת אבשלום כלל בפ' י"ג ופ' כ"ז מפני ששם מספר והולך בענין אבשלום בלבד ולא דבר משמשון מאומה:

כחרובים וכו'. כאילן של חרובין שהוא עב מאד וגבוה ויש לו ענפים הרבה וכן היו שערותיו:

ככידון. כרומח משופעת ולא מסודרת תלתלים:

כד סלקת להכא. כשעליתי לכאן לא"י מבבל:

נסבית אזורי. בירושלמי דפ"ק דסוטה גרס אסיר. ופי' חגור של עור רחבה ואזורי דהכא היא היא ובירושלמי פ' שביעי דמסכת פיאה גרס כמו כאן:

דברי. של בני:

דחמריה. חגורו של מוליך בהמתו המחמר מאחריו והיה קושרם זה בזה כדי שיהיה ארוך ובא להקיף חד חרוב מחרובין של א"י ולא הגיעו כל החגורות עד סביבו וכאשר פירשתיו כ"מ בהדיא במדרש שמואל בל' צח ומבואר:

כורתא. הוא כמו קורה וה"ג במדרש שמואל בהדיא קורתו של חרוב:

קצית. קצצתי כלומר פצעתי חרוב אחד וה"ג בהדיא במדרש שמואל:

ונגר גרסינן בירושלמי. פי' היה זב כד"א מים הנגרים ובמדרש שמואל גרס ומשך מלא כף ידו דבש:

פושתבנא. בפ' המפלת [שם איתא פרשתבינא. ובערוך הגי' פשתיכנא] פירש"י שם אדם וכ"פ הערוך ותוספות בשם רשב"ם פירשו לשון פרנסה וממשלה:

דיאלא. פירש"י שמש דרבנן ואדא שמו:

קאי. עומד כלומר הגיע:

יכול בכל וכו'. בירושלמי מסיים ביה אבל באבנר הלא תדעו כי שר גדול נפל היום כלומר שלא היה בו דופי ומ"מ נהרג מטעמים דמפ' לעיל פ' אמור:

שקל ספסירא כו'. לקח חרב לחתוך שערותיו ונבקע הגיהנם תחתיו והיה מתיירא שלא יפול לתוכו. ובגמ' דידן לא גריס שקיל ספסירא כו' ובודאי ט"ס הוא דהא גרס האי דנבקע השאול ואי לאו דבעא למיפסק' בקיעת השאול למה ובעין יעקב גרס ליה וכן הילקוט:

[בעא למפסיקיה גרסינן]:

לונבייאית. רומחים:

מקח רע. כדמפרש בגמ' פ"ק דסוטה:

בעצה עמוקה וכו'. על חטא בת שבע:

[ה"ג שנאמר ויקח ג' שבטים בכפו]:

הוא אומר הכין. מקץ מ' שנה ומשני אותם מ' שנה מונה משעה כו':

כדון גרסינן בירושלמי. פי' מה אתה חפץ ממני כזאת א"ל כתוב לי חד איגרת שכל שני אנשים שארצה שאקחם עמי:

למאן וכו'. למי שאתה רוצה:

ולמאן וכו'. ולמי שאני רוצה אני אקח:

וצמת וכו'. וחבר ואסף לו שנים שנים אנשים מכל עיר ועיר כך מפורש בתנחומא ורבים הם בירושלמי כן עשה עד שאסף לו מאתים אנשים:

מדוד. ע"י כתבו:

וכיון דחמון כו'. כיון שראו הדברים באים בחילוף ובהיפוך רצונם כמו שמבאר בתנחומא שאחיתופל פתה אותם אחר אבשלום:

לשרות כו'. אינם ראויים שאשרה ואשב בקרבם: