מתנות כהונה על במדבר רבה ז

לא עשה. לא נשאר ולא נתעכב במראה הזאת אלא וכו':

ומי שהו. כמו ומשהו:

[ע"י שהיו גרסינן]:

הדמוסין. שורות הבנין נקראו דימוסין:

הכי גרסינן כך היא כבודה בתמיה:

[הכי גרסינן עד שיעמדו אחרים הרי אני משהה כו':

יש לך ללמוד ממקום אחר גרסינן]:

אשר שמתי. פי' אשר שמתי עליך במצרים ע"י עבודתם:

מגלגל בדברים. י"ל כשהייתי רוצה לצוות דבר מה הייתי נגלה בדבור אל משה אבל לא היה לי ביניכם קביעות מקום ולכן לא הייתי מקפיד על שיש ביניכם זבים ומצורעים:

[מעורבים עמכם גרסינן]:

עד שמנה אותם. עד שמצא ועמד על סוף מניינם:

[לאהלו של כל אחד גרסינן]:

פריפסיטין. פי' בערוך לשון גדולים וחשובים:

דוך דוכנין. דוכוס על הדוכסים וכן פי' הערוך בשם הירושלמי:

דונטיבא. מנה ופרס מבית המלך כן פי' הערוך:

בסטיא. לפי הענין הוא מין בגד:

לאיסרטיוטות. שרים:

ספקולא. עונש מיתה כ"פ הערוך ועיין בב"ר פ' ע"ט ותמצאהו:

קטריקס. עונש קנס:

קטפירס. פי' הערוך עונש מלקות וע"ל פרשת מצורע פר' י"ח כל הענין:

מטלון. מטיל טרוד וגלות על המחויבים מלשון שלש אני נוטל עליך או הוא לשון הסגר ועצרה והרבה הם בספר זה:

[ה"ג אי אתה שומע שמעון אחי כו']:

בקרביהן. לשון הקרב והכרעים וכדמפרש ואזיל:

[שהוא נימוח באיבריהם גרסינן]:

פכסמין נוטריקון פס כוסמין:

בזום. במרק כן משמע בערוך:

ופותין. לשון פתות אותה פתים:

פסיון. מין שליו:

טווס. פאוו"א:

ה"ג הערוך ערך זר ולעיל פר' מצורע לזרנא ולבטנא ופי' בו לזרנא ענין הרחקה ולבטנא נפוחת הבטן וע"פ בטן:

ה"ג הערוך ולעיל פרשת מצורע פ' י"ח לזרא לקדרא. ופי' הערוך תולעים ובערוך ערך דררא גרס דרריא:

דורא. פי' הערוך בערך דר מיני תולעים:

היכן. כלומר איך הם:

[אלא ארבעים יום גרסינן]:

חסר מקרא וכו'. אם אמר ואתם תהיו ממלכת למה אמר לי:

י"א יום מחורב. פי' מאותן ימים שהייתם בחורב בהר סיני שהיה בין הכל מ' יום ועיין בב"ר פר' מ"ב:

סיגים. תשגשגי נקוד בשיבולת לשון סיג והוא ממלות הכפולות:

[ה"ג וראה אותה ואמר מה נאה]:

שהפריגה. שהמירה שהחליפה את עצמה מטובה לרעה לא נמר ת"י לא פרג ודרש תפריחי כמו תפריגי הגימ"ל רפויה אחר יו"ד הנחה והשני דרש שפרח הזרע והלך לו ולא נשארו רק הגבעולים:

[תיפח רוחך בערב גרסינן וגם גירסת הספר אפשר לקיימה וק"ל]:

ולא קיימתם וכו'. רישיה דקרא נד קציר פי' קציר הקציר נתנדנד ממקומן:

גבר. חזק וכבד כמו שפירש"י ורד"ק:

מנתשת. לשון תשות וכד"א אנוש אנוש בקמץ ועיין כל זה בויקרא רבה פ' י"ח:

[והבריות אומרים. פי' על שהם רואים מוציא כליו וכו' והיינו יגל יבול ביתו שנגלה מה שבתוכו]:

ואם אין. כמו ואם אין מחני פי' ואם אין רצונך ללמוד משם ששם לא היה כי אם שחין למד אותו מיואב ובא"א הגיה למד מכאן למד מיואב:

כבר את וכו'. בתמיה:

ונשבע לו. שנאמר הואל קח וגו' הואל לשון אלה ושבועה פי' נעמן אמר שישבע לו כן פירש"י במלכים ובפרק חלק וכן בהדיא במדרש שמואל פ' ט"ז:

ששלח אצלו גרסינן:

מאומה. לשון מום שאין הברת האל"ף נכרת ורש"י פי' שהכתיב הוא מומה:

כאב אנוש. כדלעיל:

שג' דברים כו'. מעשה עגל. ושנעשו מצורעים. ונשתלחו מן המחנה וכל זה תמצא בספרי:

תייחס לענין חלוק הארץ. פי' אותו לשון צווי הוא ייחוס ושייך לענין חילוק הארץ ודוגמא זה עיין בב"ר פ' ל"א וז"ל זה שיכון לעשיי' התיבה שפירוש רש"י יחוס ושייכות וכן לקמן דף קע"ג ע"ג:

זב גמור. בעל ג' ראיות:

מפתח ירושלים כו'. כל זה בספרי ובמסכת כלים:

בביאה. אם עבר טהור תחת אילן בעוד שהמצורע יושב תחתיו טמא גם הוא אבל אם הטהור יושב ומצורע עובר טהור וכל זה עיין בפ"ק דמסכת כלים ופ' י"ג דמסכת נגעים:

אבן מוסמא. פי' אבן או דף מונח ע"ג כלים אפי' י' זה על גבי זה והזב יושב על האבן וירד ובא טהור וישב לו על האבן טמא הטהור ועיין שם בפירוש הר"ש טעמו ונימוקו:

עשר קדושות. פ"ק דמסכת כלים ואע"פ שהם אחד עשר עיין בערוך סוף ערך עשר דפי' בשם רב האי דא"י אינה חשובה קדושה לפי שבשאר הקדושות יש בהן כבוד למקום מה שאין כן קדושת ארץ ישראל וי' קדושות הן בתוך א"י ועיין במסכת כלים בפי' הר"ש שהאריך בזה:

[ה"ג בה' דברים כו'. עד שאין בעלי מומין ופרועי ראש כו']:

אבל יקצו. יחדו להם מקום מיוחד בתוך המחנה:

[ה"ג מה מעלה בין האולם ולמזבח ולהיכל אלא כו']:

לא הוצרכו. לעשוי וכפייה:

שיעשיאום. שיכפו אותם לשון גט מעושה:

בביאה. כבר נתפרש בסמוך:

שני רעים. שני חבירים ור"ל הקב"ה ולהבדיל בין קדש לחול ע"ז שבחרו ועיין זה במדרש איכה בפתיחת שקדתי:

והשילוח הזה. דכתיב בפרשה וישלחו וגו':

ולמה סמך כו'. י"ל משום דכתיב תשלחום ולא כתיב תשלחו כמו שכתוב גבי גלות מדי מזכר עד נקבה תשלחו מ' הכינוי שב אל הצרוע והזב הנזכרים בפסוק ראשון אצל גלות בבל לרמז לנו שהם דומים זה לזה ואח"כ אמר ואע"פ שגלות מדי מבדיל ביניהם למה לא סמכם זה לזה ממש אלא מפני וכו':

[ה"ג אלא מפני שגלות מדי כו':

ה"ג שאם יעשו תשובה במלכיות]: