מתנות כהונה על במדבר רבה יט

ה"ג מאומות:

העולם הבא מעולם הזה מי עשה כו': באדם טמא פרחה בכולו גרסינן:

המת בבית. בתוך בטן האשה כי שם ביתו:

שעיקם. עיין כל זה סוף פ' מסעי וריש פ' אמור ובקהלת פרשה י' פירשתיו:

[שלא טעמו טעם חטא היו גרסינן:

ה"ג אתה ה' תשמרם נטר אוריתהון בלבהון] תנצרם מן הדור כו'. ופירושו מן הדור הזה שהוא חייב כלייה וכן הוא בהדיא ריש פרשת אמור ובשוחר טוב מזמור ז':

ה"ג בירושלמי פ"ק דפאה דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע ולשונם כו':

[וע"י שלא היה גרסינן:

ה"ג לחם ומים אם לחם למה מים] אלא מלמד שהיו כו'. ועיין לעיל פרשת אמור גירסא אחרת ובירושלמי דפאה:

נושכת כו'. עי' ריש פ' אמור:

מן עליותא. מן השמים ממעל:

שלישי. לשון הרע נקרא לישנא תליתאי ועי' לקמן פרשת שופטים ובפרק יש בערכין פירש"י לשון הרע הוא השלישי בינו ובין חבירו שמספר בין שני אנשים לא תלך רכיל ת"י לשנא תליתא:

ה"ג בירושלמי דמס' פאה ועי' לעיל פרשת אמור:

א"ל אבנר מה את בעי מן גלימוי דידך בסירה הועדת כד אתון למעגל א"ל הלא תענה אבנר בכנף אמרת כו'. ולעיל פרשת אמור פרשתיו:

וי"א על ידי שהיה בידו כו'. וזהו הרביעי שנהרג בלשון הרע ההוא:

שבע פרות. שבעה פעמים כתוב פרה בפרשה וכן שריפות כו':

[ה"ג ויתן אלהים חכמה וגו' מהו כחול רבנן אמרי נתן לו חכמה נגד כל ישראל שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול וגו']:

מתלא אמרין. במשל אומרין הבריות:

עיר פרוצה. כל זה הוא מן המשל ולקמן בקהלת לא גרס ליה ובילקוט דמלכים גרס ליה:

בטייר. פירש הערוך בצפצוף וסימני העופות ורקידתם ונטייתם בכנפיהם ונראה שהוא לשון חכמה בניחוש נחשתי ת"י אטיירית:

בג' דברים. לקמן בקהלת בשלשה דברים אני אוהב את בני מזרח שאין נושקין אלא על גב יד. ואין חותכין בשר אלא בסכין. ואין נוטלין עצה אלא בשדה. והביאו כאן בשביל חכמת בני קדם:

אצטרלוגיך גרסינן. פי' חוזי כוכבים:

[ה"ג האדם אדם הראשון]:

אמר לו ה'. בקריאתו לשון אדנות:

ה"ג לקמן בקהלת ביני לבין עצמי הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי ובין מלאכי השרת מאיתן כו':

לא כן עבדי וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא נאמן הוא לשון הימן:

[עלינו עבד זה גרסינן]:

פיתקין. איגרות חלקים:

ה"ג אלא שהיה מדבר בלשון הקדש שלא כו'. ועיין בפ' אלו נאמרין וה"ג לקמן בקהלת:

וקורא כל אחד ואחד כו'. בפרק אלו נאמרין איתא שירד גבריאל ולמדהו וע"ז מסיים כאן שפת לא ידעתי אשמע אף ע"פ שלא הביא ראש המאמר ובתנחומא מסיים בו שלפיכך פסוק זה מתחיל בעי"ן ומסיים בעי"ן לרמוז על שבעים לשון שלמדו גבריאל ולשון קודש עצמו אינו בכלל שבעים לשון כנגד ישראל גוי אחד בארץ למעלה מע' אומות:

דעה. דרדע נוטריקון דור דיעה:

[ה"ג שמחל להם הקב"ה במעשה העגל]:

שיריו. סיפיה דקרא ויהי שירו חמשה ואלף והיה לומר שיריו לשון רבים:

נזם זהב וגו'. עיין במדרש חזית סוף פסוק ראשון ובקהלת בפסוק כל זו נסיתי ויתבאר לך:

ה"ג דמיין לחספניתא. ופירושו קשקשים וקילופים ודוגמתו בפרק ר"א דמילה האי מאן דמשי אפי ולא מנגב נקטא ליה חספניתא ופירש הערוך קרום הצומח בעור הפנים ומתקלף ודוגמת זה פירש גם רש"י שם:

[והחובל בהן גרסינן]:

ה"ג בילקוט מלכים ובקהלת אין טעונין שחיטה אלא מהדין קרא הצאן ובקר ישחט להם וגו':

הורה כו'. וכל זה בקהלת בפסוק כל זו נסיתי ובב"ר פ' ז' ושם פירשתיו בהלכתא דבר ישראל הבא על הנכרית וכו':

[ה"ג לא הורית טב א"ל מנן את מודע לי א"ל אי אתי כו':

ואמר בעינא למהוי גרסינן:

ה"ג או לא והלא אין כו' עד אלא על בנה של בת ישראל א"ל ומנא כו':

ה"ג מן הקבלה את מלקני]:

לצורת האדם. והאי וחכמת אדם מדבר בהקב"ה כמו ראש הכתוב מי כהחכם:

ממדת הדין. ועוז פניו פירש מדת העזה:

[אם נטמא זה גרסינן]:

לטמא. הלמ"ד נקודה בפת"ח המורה על הטמא הידוע שכבר שאל אותו עליו:

[אשת אחיך גרסינן]:

לך אני מגלה. דייק מדכתיב אליך:

יקפאון. יו"ד האית"ן מורה על העתיד:

צופים. מגולין כדבר הצף על פני המים ויצף הברזל תרגם יונתן וקפא ברזלא וכן פירש"י בפרק אלו עוברין:

כהדין סמיא דצפי. כסומא הזה שנתפתחו עיניו ורואה כן יתפתחו עיני ישראל בתורה לעתיד לבא. ובערוך וגם בילקוט גרס כהדין בולוס ופירש בו מראה של זכוכית בהירה ודוגמתו בב"ר פ' י"ב:

[ה"ג עשיתי לרבי עקיבא וחביריו דברים כו']:

רמז שכל וכו'. אליך קדריש:

[ה"ג הקב"ה שיושב ועוסק כו']:

ה"ג אלין עובדיא דאתון עבדין. פי' אלו מעשים שאתם עושים:

תזזית. פי' הערוך רוח רעה:

עיקרין. שרשי עשבים:

הרוח הזה. השורה על המטמא במת:

בקנה. כלומר בקל כדאמרינן בעלמא דוחה בקש. והדחייה הוא שהרי במי חטאת אין בו לא רוח ולא ריח וטעם שמחמתו יברח רוח הרע:

[תבא אמו ותקנח גרסינן:

פרה ותכפר גרסינן]:

שכל אחד ואחד. כלומר וזהו נס וכבר מנו חכמים ז"ל זה אחד מן המקומות שהמועט מחזיק את המרובע:

[וכאן כל ישראל גרסינן]:

חוק הסלע. אותו הסלע שיוציא ממנו מים יודע בו ומכיר טבעו שאם מכין עליו מיד מוציא מים ואינו בדרך נס:

אלא יוציא כו'. על סלע אחר אמרו כן:

באנשים האלה. דקדוק הלשון מורה על הרמוזים באותה שעה ומשה ג"כ בכלל ואע"פ שבפרשת שלח לא כתיב באנשים האלה בפרשת דברים בדברי משה לישראל כתיב ואהימנותיה דידיה קא סמכינן שכן אמר ליה הקב"ה ודוגמתו מצינו בהרבה מקומות:

שיטין. פירוש שיטות וסוגיות:

המורים סרבנים. לשון ממרים:

ה"ג המורים מורי חצים. ויריית חצים רמז אל לשונם הרע כחץ שחוט:

מרנן כנגדן. כנגד משה ואהרן:

[ה"ג אף כך אמר משה רבינו]:

מקלסו. לאהרן על ששתק ולא אמר לא חטאתי אנכי והכי איתא בילקוט בהדיא:

מגיס. לשון התגאות דבר כנגדו:

במעמד לגיונות. בפני חיילות:

ביני ובינך. כלומר היה ביני לבינך:

אי אפשר. כלומר אי אפשר לסובלו:

למה אתה כו'. דברי רב ודברי התלמיד דברי מי שומעין:

[ה"ג לא הניחו לטעון כלום ואהרן היה לו כו']:

קלקלה. בזנות:

פגי. ענבים שלא נתבשלו כל צרכן:

לדורות. כלומר הדורות העתידין יאמרו כן:

[ה"ג לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן]. ה"ג אם נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות. פירוש מה יאמרו הבריות אם אתה נכנס הרי אתה הוא שהשבית הצאן כלומר בשמירתה נשבית והכי מוכח בילקוט:

ותבא עמהן. לעתיד לבא:

ה"ג את הקהל הזה אלא שיצא. פירוש הקהל הזה שלפניכם לא תביאו שכולם מוכנים ליכנס בארץ כדלקמן אבל אותו דור שיצא עמכם ממצרים תביאו וזהו לעתיד:

שמקדם כו'. לשון המה דייק:

זהו שסימא כו'. המה מי מריבה משמע שאף אותן המים שנבעו בשעה שנכתב הכתוב הזה קראם מי מריבה:

והקפידו. והקניטו:

ואתה בן חורין. אף על פי שגם אתה מזרע אברהם:

אף הן. האבות בקבר:

מי בורות וגו'. דמשמע מבורות שלך לא נשתה אלא מי באר שבידינו:

[ה"ג ויש בידו צרכו לא כו']:

להנותו. שיהנה אושפיזא שלו:

מטריחין כו'. שיעבור בארצך חנם:

כיסכם. כיס שלכם ותקנו מהם כל צרכיכם:

[ה"ג שכך אמר להם הקב"ה]:

ולא הכל מהם. אין הדבר תלוי בם שאם לא יניחו אתכם שתתגרו בם מלחמה שאני כו':

וכתיב וימאן וגו'. סיפיה דקרא ויט ישראל מעליו אע"פ שלא הניחום לעבור לא תתגרו בם מלחמה הרי שגזרת השם הוא:

שהכל. כל דברי השופטים וכל הניתן להכתב:

היושבין בשעיר. עי' בפי' רש"י בחומש:

[על שנתחברו גרסינן:

ה"ג פרשת מלך אדום ויט ישראל מעליו ויסעו כו']:

הר על גב הר. הור כתיב חסר וי"ו קרי ביה הר וגם הוה ליה למימר הר הור כמו הר נבו וחביריו וכתב הור ההר למדרש הר ההר:

דוגמא. אות לעתיד:

[שלא יהיו מתייגעין גרסינן]:

שלא יהיו כו'. וזהו נס אחד:

ועוד כו'. וזהו נס שני:

קטליקין. שרים גזברים כן פי' הערוך:

חלק יפה. רמז לנשמתן הטהורה:

הנח אותו כו'. ישאר עמהם חי בעבר הזה:

ה"ג לבני ישראל על אשר מריתם את פי ובילקוט משמע דגרס על אשר מעלתם בי על אשר מריתם פי:

שאין בידו יותר מארבע עונות. שלח נא ביד תשלח. ומאז באתי אל פרעה. שמעו נא המורים. והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו. הרי ד' ועוד ולא ה' שלחני ואם בריאה יברא ג"כ נחשב להם למכשול עון כדאיתא בתנחומא בפר' ואתחנן ושם בילקוט הרי יותר מארבע:

כאשה פרועה. שראשה מגולה:

התייר. על שם שתר להם מנוחה. והכי איתא בירושלמי פ"ק דסוטה:

הפסוקים מוכיחים. ריש פרשת מסעי:

ולא למדו ממנו. מן הנחש שלא לספר לשון הרע שהרי נתקלל:

ה"ג שהיה הענן שורף אותם ועושה אותן כו'. וקרי ביה הנחשים השרופים ופי' החזקוני ני דדייק הכי מדלא כתיב נחשים וכתיב הנחשים בה"א הידיעה משמע הידועים והמפורסמים:

ה"ג ידעו שדברי במשה. פי' ידעו והבינו שבשביל כך באה להן הרעה הזאת:

ה"ג ויסר מעלינו וגו' נחש יחיד היה ויתפלל להודיעך ובתנחומא לא גרס נחש יחיד היה (ובתנחומא שלפנינו ג' ר' אומר נחש יחידי היה):

שאין המוחל כו'. בתנחומא גרס מכאן שלא יהיה המוחל אכזרי:

ויתפלל אברהם וגו'. במשנה סוף פרק החובל למדו מפסוק זה שהמוחל לא יהיה אכזרי אלא ימחול לו מיד שמבקשין ממנו מחילה:

ה"ג ויאמרו חטאנו שנאמר ויאמר וגו':

לא נשוך נחש בלבד גרסינן פי' לא בנשוך מן הנחש בלבד נתרפא וה"ג בילקוט ובירושלמי פרק ראוהו בית דין יליף ליה מדלא כתיב הנשוף:

זרקו לאויר כו'. ל' נס דרש כמשמעו:

מלא זרת. זרד הוא זרת בחילוף ד' בתי"ו באותיות דטלנ"ת:

ה"ג שנתרצה להם הקב"ה ודרש מדכתיב מעבר ולא כתיב בעבר משמע שנח מאותו עברה וזעם וכך מצאתי שוב ברבינו בחיי:

[ה"ג ומה ראה ליכתב כאן הענין וגו']:

רחוק ממנו שבעת מילין. לפי הגבוה:

ועולה. לא"י על הר שכנגדו ובילקוט לא גרס ליה:

שרים כו' ואשד ל' שדים קא דריש:

נכנסו האוכלסין. מקצתן:

לא הצריכן הקדוש ברוך הוא:

[ה"ג ובין האמורי הר שבארץ כו' עד שבו המערות]:

וקבלתו וכן קפץ הר של א"י כנגד ישראל:

ואומרים לה עלי באר. פי' והעלי מה שאתה מעלה כמו שפירש"י ז"ל:

לאיספקלטור. פי' הערוך שר הטבחים ההורג המחוייבים מיתה:

[ה"ג וריוח שבין הדגלים מלא כו']:

מגוברין מים רבים מתגברים ועולים עד שהיו מקבלים ספינות:

[חברתה מדגל לדגל גרסינן]:

פיסא כו'. חלק גדול ודוגמתו ריש פרשת וישב יעקב ובילקוט לא גרס ליה:

משתמשין בה. בבאר הזאת:

ועוד למה נתנה כו'. מכאן ואילך דרש ממדבר מתנה על מ"ת כד"א ויתן אל משה וגו' וכן בסוף הסדר:

ארנון. ל' מסים וארנוניות:

ומפליג. מרחיק:

[בקש שלום במקומך גרסינן]:

שמא זה נועל כו' גרסי' פי' אף אם פסוק אחד נועל הרי חבירו פותח:

[וכאן נאמר כלומר וכן כאן]:

עד אשר אעבור וגו' הרי שאמרו לו בפירוש שהלכו לכבוש את ארץ כנען:

שהיה ממליך אותם בילקוט גרס והוא היה ממליך אותם וזה יותר נכון:

במחשבה. כלומר בכונה:

[ה"ג עשה הקב"ה למוסרו בידם שלא כו':

ה"ג כי חשבון עיר סיחון זש"ה כי ה' וגו']:

מלך האמורי וגו' גרסינן וסיפיה דקרא הוא והוא נלחם במלך מואב וגו' שנטל מואב גרסינן:

שאלו נטלוהו ממנו. פי' מן מואב:

עולה. ל' לא תעשה עול:

אוי לך כו'. כך היה ל' קללתם:

יש אומרים כו'. דרש ויפנו ע"ד דכתיב ופנית בבקר וגו':

ה"ג ואחר הרגל מלחמת עוג כד"א ופנית בבקר:

בכלום. בחטא של כלום:

כנגד אביו. אביו שבשמים:

גבור בעולם. צ"ל מיום שבטלו הרפאים שלפניו ודו"ק לקמן:

פריצי. גרעינים:

הפלטים בתוך הגפת. לשון הפליט קא דריש:

גפת. פסולת של זיתים

וכאן עושה אותו שירים. כל ענין הרפאים בילקוט אינו ונכון הוא:

וגבה ממנו. שרצה שיהרג אברהם שלאומות העולם הקב"ה מצרף מחשבה למעשה:

[ה"ג נתתי אותו בידך הרגהו:

כאשר עשיתי לסיחון וגו' גרסינן]:

ונחרם אותם גרסינן. ופסוק הוא בפ' דברים:

[אלא הגופות החרימו גרסי']:

ה"ג בעולם הזה אתם מכלין כו':

ואמר לו למדתני. הקב"ה אמר כן למשה:

מה עשו. כלומר מה רעה עשו במעשה העגל שהם אינם יודעים שיש בו כל רע:

יהיו נוטלין. לשון תימה:

וכן נאה. בתמיה:

ה"ג אשר צוה ה' וגו'. וסיפיה דקרא לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות:

ה"ג מה עשו הרחיקו ההרים זה מזה ושטפו כו'. ופי' הרחיקו את עצמן ועיין לעיל בפרשה זו:

ועל המים נגזר. במי מריבה:

[ה"ג ומתחת ידו נחלו]:

נחלו אל. הנחיל ישראל המתנה וזאת התורה:

בא מות. במות נוטריקון קא דריש: