מתנות כהונה על במדבר רבה יח:כ

באנינות. מתאבל על שהי' תחלה עמהם בעצה:

פלאות. פירש"י בפ' חלק שניצל מהם. עי' בפ' חלק דמוכח דה"ג אי קרח כהנא רבא אתה תלמידו א"ל מאי אעביד הואי בעצה ואשתבעי ליה בהדייהו אמרה ליה כו'. ופירש"י ז"ל מה לך בשרר' זו אם אהרן כהן גדול אם קרח כהן גדול מ"מ אתה תלמידו ודי לך:

הואי כו'. הייתי עמהם בעצה ונשבעתי עמהם שאם יקראוני שאלך:

כוליה כו'. כל העדה קדושים וצנועים ולא יכנסו עלי אם אני פרועה ראש:

אשקתי כו'. השקת אותו יין:

וארויתיה. השכרתו.

ואגניתיה. השכיבתו וישן לו והיתה יושבת על פתח ביתה היא ובתה וסותרת קליעת שערת ראשה וכל מי שבא בשביל לקרוא את און בעלה היה חוזר הרי יצא ידי שבועתו שהרי לא קראוהו:

היא וברת' גרסינן. פירוש היא ובתה ובתה היתה מעיינ' בשערות ראשה ובפרק חלק לא גרס וברתה:

[אשתו של קרח. עי' בפרק חלק שהיא הסיתהו לכל זה:

שחשדוהו באשת איש גרסינן]:

קינא לאשתו. ממשה ועיין כל זה בפ' חלק:

[המהרהר אחר רבו גרסינן:

אמרו לפניו רבש"ע גרסינן]:

והאידנא עד דמחו להו גרסי'. פי' ומאז עד עכשיו אינם יוצאים עד שמכין אותם:

[אם בריאה גיהנם גרסינן]:

טייעא. סוחר ישמעאל:

בי בלועי. מקום שנבלעו וכל מאמר זה הוא בב"ב פ' המוכר את הספינה:

ואחוי לך. ואראה לך:

בזעי. שני בקעים והיה יוצא עשן מהם:

שקל גרסינן. פי' אותו ישמעאל לקח גיזת צמר ושראה במים והושיבה וקבעה בראש הרומח:

ה"ג רומחא ועיילא להתם ואיחרך. פי' הושיטה לשם למקום שיצא ממנו אותו עשן ונחרך מן החום שיצא משם:

אצית מאי שמעת גרסינן. פי' הסכת ושמע מה שתשמע דבר פלא ושמעתי שהיו אומרים משה כו':