מתנות כהונה על במדבר רבה טז

בשליח הרשות. כמו הני מילי בשליח הרשות ואולי שחסר:

ה"ג שעשו עצמן קדרין. וכן הביאו רבינו בחיי:

קרי ביה חרש. בשיבולת:

מבקש נראה. כלומר כשירצה ומבקש שיהא נראה הוא נראה:

ושתק כל אותן אוכלוסין. והשתיקן:

[ה"ג אמר ליה הקב"ה למשה טובה גדולה אני כו']:

זולתי לזה אתי גרסינן. ופירושו זולתי נוטריקון לזה אתי כך אמר הקב"ה זה היה בחכמתו אתי יותר כו':

[ה"ג מששים רבוא מכם]:

נכרים כו'. בלשון הכתוב אנו רואין כן כדמפ' ואזיל מדכתיב לך:

[ה"ג י"ב אנשים מכאן שהיו צדיקים]:

הכתוב אומר וה' הולך כו'. לפיכך לא היו צריכין למרגלים ושאלו שלא כהוגן:

לתור להם וכו'. ושני זקוקין של אש היו יוצאין מבין שני בדי הארון ושרפו האויבים ונחשים ועקרבים וראו בעיניהם שהקב"ה היה דורש טובתם ואעפ"כ לא האמינו:

[ה"ג וכתוב ובתורתו מאנו כו':

כעורה היא גרסי']:

למודים הם לכך. שלא להאמין. בילקוט לא גרס לנסותם ופי' איני צריך לשליחות זו וכן הוא שם בהדיא:

מה הם. יושבי הארץ ההיא:

[אלא אם בקשת גרסינן]. ה"ג יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים שמותם כעורים ומעשיהם נאים ששמותם כו'. ועיין בב"ר פרשה ע"א:

ה"ג בילקוט אחי מן יבא עלי ששי שהיה בריא וכו'. פי' מי יבא עלי. ובפ' אלו נאמרין בבבלי ובירושלמי הגירסא בענין אחר ועיין שם:

הטיחו כו'. כמו שפירש"י בסדר זה ודייק מלת ממנו כלפי מעלה שאלו מוסב על ישראל אין ראיה מאשר הם חזקים מהם שהרי פרעה ועמלק היו חזקים מהם ונפלו לפניהם:

[ה"ג הציתם אש עליכם יום כו':

ויתרתי עליהם גרסי']:

ויתרתי. שלא הייתי מקפיד עליהם כל כך אם בעיני עצמם היו כחגבים אלא וכו' על זה יש לי להקפיד וכי הייתם יודעים וכו':

[מה גרמתם לעצמכם גרסי']:

הפסולת. היא ארץ הנגב כמו שפירש"י בסדר הזה:

[ה"ג אמר להם ומה הארץ למה בראשון וראיתם וגו']:

צונמא. קשים וחזקים ומדובקים:

חרסות. נשברים בקל כד"א צואה יבשה כחרס לענין ק"ש:

כיצד כו'. פירוש וכי לא היו מרגישים בי"ב אנשים נכריים ואין בידם סחורות ולא מידי ובודאי מרגלים הם:

וזו קדמה לה ז' שנים. ולפי שקדמה היתה מבונה יפה מצוען כי כן המנהג אדם אחד הבונה ב' בניינים בונה את הנאה ראשונה ואח"כ הכיעור שפסולתו של ראשון נותן בשני ועל זה אמר ואם תאמר לא פירוש אין ראייה מן הקדימה שמי שבנה זו וכו' כך הבנתי בספרי פ' עקב:

[ה"ג ואם תאמר לא]:

ובנו. לשון בניין כד"א בנו את חשבון:

וירץ לפניהם גרסינן:

[שאין אומר במוט שנים גרסינן]:

וכמה הי' משאו כו'. דייק מדכתיב וישאהו דמשמע שהיה עליהם למשא דאם לא כן ויביאו מיבעיא ליה ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש:

כמה שיעורו כו'. בפרק אלו נאמרים יש שכן שיעורם חז"ל:

משוי לעצמו. ואותן אבנים הגביה כל אחד ואחד אבנו על כתפו כדכתיב איש אחד וגו':

מגביה סאה. על כתפו ונושאו:

מגביה חבירו. ומניחו לו על כתיפו והוא עצמו אינו עוזרו נושא סאתים:

ואם מגביה סאתים. כלומר נושא סאתים מפני שביחידי היה מגביה ונושא סאה אם נושא עם חבירו נושא שלש וכן חבירו נושא שלש הרי שנושא ביחידי שליש מה שנושא עם חבירו כן נ"ל לפרש על פי הגמרא דפרק אלו נאמרין וע"פ פירש"י ז"ל:

הוי מכאן מחשב. הרי לך מכאן החשבון של משקל האשכול שהכתוב קראו משוי שנאמר וישאוהו וגו':

ארבעים יום. מהלך מדרום לצפון כפי חשבון י' פרסאות ליום וארץ ישראל היה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה:

את כולה. לאורך ורוחב בתמיה:

אוהבו של אברהם. שנאמר אצל ענר אשכול וממרא והם בעלי ברית אברם:

[ונקרא אשכול גרסי']:

באנו אלא הארץ וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא וגם היא ארץ זבת חלב ודבש:

פותחין בטובה. למען יאמינו בהם השומעים כמו שפירש"י ז"ל:

ומשלימין. ומסיימין:

[שלקה בו גרסי']:

נאמן עלינו כו'. וכאשר יאמר הוא כן אנחנו מודים:

נשתוו. שוים ונשמעים לדבריהם ובילקוט. גרס שמעו:

תרתם גנות. ותרגנו דרש נוטריקון:

[להיות שנושאין גרסי']:

נעשיתם קלון גרסינן. ופירושו נעשיתם קול המולה בעולם כן נראה ממדרש ישעיה וילקוט דגרסינן נעשיתם כרוז:

[זה הפורענות ששלחתם גרסי':

כדי שיגלו ישראל גרסינן]:

סנהדראות. שבכל מקום שנאמר עדה אינו אלא סנהדרין:

לידון. להיות נידון:

האלוגין. הדת והנימוס כ"פ הערוך:

כך אמר להם כו'. והם אמרו או במדבר הזה לו מתנו:

אל תמרודו גרסינן]:

ומי הם. שאמרו עליהם לרגום אותם:

העברת ממני. כמו לפני ומנגדי:

בין שהיה עמהם בעצה כו'. היו שניהם שוים שלא נכנסו לארץ:

ולא הביא שתי שערות כו'. לא היו נענשים:

לא היה נכנס. מלת ומעלה קדייק דמשמע למעלה מימי הנעורים:

[ה"ג בא וראה מה בין]:

מה בין צדיקים כו'. ואלו היו צדיקים קודם לכן ולכן אע"פ שקלקלו זכו שלא מת אחד מהם פחות מס' ואגב זה מביא מדרש על פסוק זה בין עובד וגו':

ושפחה כושית. ה"ג במדרש תרי עשר:

ופרעתם ל' כי פרוע הוא פירוש מגולה ומקולקל:

זונים וכו'. חגורות קשר להם:

פורפירא. לבוש מלכות:

עדים מהר חורב. העדי שקבלו בהר חורב וזהו החירות כמו שדרש לקמן:

משכל. מכלה כמד"א שכלה חרב:

[ובטל גזרתי גרסינן:

ומי גרם להם כך גרסי']:

והוא נעשה להם בשר. נשתנה לבשר גופם:

שהיה קל כו'. קלקל כתיב דרש ביה קל קל:

[הכעיסו בו גרסינן:

ה"ג ואצל ישראל אמרו מה הארץ וגו' וכו'].

שנכנסו וכו'. כלומר כך אמרו המרגלים והספר מדבר דרך כינוי כדרך לשון קודש בכל מקום:

של בעל. לשון חוזק וטוב כד"א שדה בעל:

נוהגין בך. כלומר יאמרו עליך כי נוהג אתה בעצמך מנהג אכזרי:

בלילית כו'. אמם של שדים מזקת התינוקות ואם אינה מוצאה כלום מזקת בניה ודבר זה צריך לביאור ארוך והמעיין בספר הזוהר פרשת אחרי מות יתבאר לו:

דפני של אנטוכיא. פי' הערוך רבלה:

[ה"ג ואיני יכול לסבול עד מתי כו']:

כמה נסים עשיתי לכם גרסינן:

חלק לי כבוד. לשמי:

הפנס. מאיר שקוריך(לטירנ"א):

אטימסייה. מקום מזומן וכשר למנוחה:

[ה"ג מסתכל בו בסבר פנים יפות:

אין מחזיקין לרבו גרסי']: