מתנות כהונה על במדבר רבה יב

והרכין. והטה אזנו:

או הוא מתרצה. ויהיה פי' הה"א של האל ה"א השאלה העודנו נוהג עמהם במדת אל החזקה או במדת ה' מדת הרחמים וגם הה"א מוסב על ה' ומושכת את עצמה ואחרת עמו כאלו כתוב האל היי':

שהעביר זעמו. ופניו פירוש כעס כד"א ונתתי את פני:

כמין סילון. כמו אמת המים ההולך בלחש ובנחת עי' ערוך ערך סלן ולקמן סוף פרשה י"ד גרס סילון של אש ועיין בסוף הספר:

[הכי גרסינן כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו]:

כשהלך יעקב. כך אמר הקב"ה:

היינו סבורים כו'. מפני שמזמור זה נאמר על בנין המקדש כדאית' במדרש תהלים:

[שלן שם לינות. גרסינן:

ויקר פדיון גרסינן:

ה"ג כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק:

ה"ג שמש אחד משלי אלא אני]:

ה"ג אלא כ' בדרום וכ' בצפון. ופי' עשרים קרשים לצד דרום וכן לצפון:

בצל שדי יתלונן. דרשו כאלו כתוב שדי נתלונן בצל ולעיל פרשת תרומה דרשו באופן אחר:

אגנתי. מגן וצנה:

קסטרא. מחיצה של גזוטראות עיין ערוך ערך קסטר:

ממצדתא דציידא גרסינן. פי' מן המצודה שפורש הצייד לצוד כו':

הוות. שברון כד"א הוה על הוה:

[ה"ג יסך לך מהו באברתו כו']:

שנתנה מימינו. באברתו פי' יד כמו מי יתן לי אבר כיונה:

וקושט. ה"ג גם כן במדרש תהלים והוא ענין יריית חץ:

באופל. בחושך כלומר שמעשיו מעשי רשע כד"א והיה במחשך מעשיהם:

דהוא בזא כו'. כמו בזעא כלומר כורת וחותך מהלך עיצומו של היום והוא מראש ששה שעות של היום עד סוף ט' שעות ודרש קטב לשון כריתה כמו קטבך שאול וישוד לשון שולל ושודד:

בזוז. לשון בז ושולל ואולי גם הראשון צ"ל בזוז ולקמן באיכה רבה גרס גזיז:

ה"ג באיכה רבה מן ראשיהן דשית עד סופיהון דתשע והכי מוכח לקמן בסמוך דאמר דיהון מפטרין טלייא בארבע שעין ומיהו בשוחר טוב גרס מד' שעות ועד תשע ולקמן גרס דיהוון מפנין לטלייא מארבע שעין ועד ט':

דטיהרא. של צהרים:

ה"ג מתגלגל ככד. וכן במדרש תהלים כתיבת יד ובילקוט גרס כבור וצ"ל כדור וכ"ה בשוחר טוב:

ועין אחת קבוע כו'. ובאותו עין הוא רואה כן הוא בשוחר טוב:

וכל מי שהוא רואה וכו'. במדרש תהלים וילקוט אין הגירסא כן:

פשיט. לומד וחוזר עליה ועיין סוף פ' כי תשא:

ה"ג כנישתא מדוכתא דקסרין. פי' היה יושב ולומד וחוזר לימודו בב"ה א' של קסרין ראה איש א' רץ אחר חבירו ובידו מטה או שרביט ורצה להכותו בו ראה רבי אבהו מזיק א' שרץ אחריו ובידו מטה א' של ברזל יצא ר' אבהו מבית הכנסת ורץ אחר הרודף וא"ל אל תכנו פן ימות א"ל הרודף מן מטה זה ימות בתמיה א"ל הרי מזיק רץ אחריך ובידו מטה של ברזל אם אתה תכנו בזה שבידך שהוא של עץ והוא יכנו בזה שבידו שהוא של ברזל והוא מת ועיין כל זה באיכה רבה בפסוק ומרוב עבודה:

[ה"ג את מחי ליה בהדא]:

מפקר. מצוה:

לספריא כו'. לסופרים מלמדים מקראות לתינוקות ולמלמדי משניות:

באילין יומיא גרסי'. פי' באילו הימים שבין שבעה עשר בתמוז ותשעה באב שבהן קטב מרירי שולט:

דלא יהוון כו'. שלא ישאו וירימו רצועה על התינוקות להכותם כו':

ה"ג דיהוון מפטירין טלייא כו'. פי' שיפטרו ויניחו התינוקות באלו ד' שעות כדלעיל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

שנמסרה לה כו'. ויפול פירושו ינוח וישלימו לך כמו שפרש"י ז"ל בספר תהלים וכן הוא בתנחומא ריש פרשת ויצא וסוף פרשת משפטים:

א"ר חנינא וכו' ה"ג שהיא שולטת על מצוה אחת ואם באים כו' וכן הוא במדרש תהלים וטעות סופר בין אל"ף לאלף וק"ל ועיין עוד מזה בפ' ראה ותמצא נחת:

נמסר לאלף איש. לשומרו מן השונאים:

מוסרין. במלאפו"ם פי' נמסרין:

לא יגש כו'. לא יגש אחד מהם איך לאמר פרנסני:

[ואתה שמת מעונך בעליונים גרסינן]:

כילה. אהל של יריעות מכובדים:

ופתכן. וערבן:

שמים. נוטריקון אש ומים כמו שפירש"י ריש פ' בראשית:

הושתת. נשתכלל כד"א כי השתות יהרסון שפירושו השורש והבסיס והעיקר:

מכסף. ל' כיסופא הידוע בדברי רז"ל כלומר מבייש ומלבן פניהם במה שהם אינם מספרים כבוד אל והשמים מספרים:

[ה"ג על כל מעשה בראשית וכה"א]:

הגשמים יורדים. י"ל כמו שכתבו הקדמונים ז"ל כשהחום גובר מכה בכח ביסוד המים שבחלק האויר וממנו מתהוה הברד והגשם השוטף ומטר נתך ארצה:

לארוג. לשון אריגה כלומר להכין ולעשות:

שלחה נערותיה. עי' ריש פ' שמיני:

[ה"ג אלא למי שמשמר יחוסו:

ה"ג למה כן אם ראית גנב]:

למיניהם. ארגמן דרש נוטריקון אורג מין:

מן מיניה. מעצמם היו גדלים ופרים ורבים ועיין בערוך ערך מן החמשית ולעיל ובתנחומא פרשת תרומה יש שכל העצים והארזים שהיו שם היו עושים פירות ונקט כאן של זהב לרבותא:

ממורט. מזוקק מכל סיג:

ה"ג היה נטוח בזהב. פי' מחופה ע"י טיחה וסיכה כמו שעוה כדמפרש לקמן:

[שבעה מיני זהבים הם גרסינן:

ה"ג משמעו כמד"א וזהב]:

טובוי. כו'. טובתו שעומ' לו בביתו שראוי ומוכן להוצא' בבית וכן בלוייתו כשנתלוה בדרך שבכל מקום שהולך שם מתקבל ברצון וכו' וכן פירש"י בב"ר פי"ו:

לאור. לכור שמזקקין בו הזהב וה"ג במדרש חזית. אלא ככר אחת לעשות ממנו המנורה:

[אלא על ככר אחד גרסינן]:

והתניא. פי' מי חסר כולי האי בכל פעם ופעם ככר אחד והכי איתא בהדיא בפ' הקומץ רבה דף כ"ט:

במנורת ב"ה. ה"ג ג"כ בפרק הקומץ רבה ובירושלמי דיומא פ' טרף בקלפי מצאתי הגירסא בסגנון אחר ואולי טעות סופר הוא:

גורדייני. בפ' הקומץ גרס גרדייקי ופירש"י שם מטבע:

מן קדמוי כו'. בראשונה היה חסר הרבה בכל פעם ופעם:

ככר אחד מכאן ואילך לא היה חסר אלא מעט בכל פעם.

[מכאן ולהלן גרסי']:

כחוט. דריש שחוט לשון חוטין כמשמעו:

ה"ג והיה נמשך כשעוה. ודריש נמי שחוט לשון משיכה כד"א חץ שחוט וכן פי' הרד"ק בספר השרשים:

הדה. זאת האומה:

לית לה מיניה גרסינן. פי' אין לה ממנו ולא כלום:

ה"ג סגור שהיה סוגר. פי' שאין אחד מן הזהבים יכול להראות טוב ממנו כמד"א והמסגר שהיו סוגרין בדבריהם פה כל שומעיהם:

מכסיף. מבייש ולשון כיסופא ידוע:

פותה. הרד"ק והערוך ערך פתא פי' כמין כוס קטן קבוע' תחת הציר כדי שתסוב בו הדלת בקלות ובמהירות:

[ה"ג בירושלמי ולקמן במדרש חזית זהב מופז:

ר' פטריקי אחוי כו' גרסינן]:

מאופז. ממקום אופז והאל"ף נבלעת שאין הברתה נכרת כל כך:

כל אותן הפירות. שאף צורות של אילנות שצייר שלמה בב"ה היו עושין פירות ולכן אמר כל אותו פירות אך שקיצר כאן שלא בא לפרש רק מהו זהב פרוים ובמדרש חזית ובתנחומא פרשת תרומה הביאו משלם:

לפי שארגמן כו'. ולכן לא כתב רק מרכבו ארגמן:

ומה איסור כו'. לשון קושיא היא לומר שאין מכאן להביא ראייה דנקטי משום חשיבות דקנקט חזיר ועכבר וה"ה לשאר:

וחסודה. נושאת חן כד"א כלה נאה וחסודה חסדאי את וחסדאין מילך וכל זה הוא במדרש חזית:

פרוים. אהל וכילה ועיין בערוך:

[ה"ג ועשה כן התורה]:

שהיו עומדין כו'. עיין מזה במדרש חזית בפסוק תורי זהב ושם תמצאנו מבואר:

אסטווה. עיין בערוך ערך אצטווה שהוא כעין טריסין ושלחנות שלפני החניות:

[ר' תנחומא גרסינן:

ה"ג זכות הצדיקים שעוסקין בה]:

ה"ג ונועדתי לך שם וגו' וכולה. ור"ל כדאיתא במדרש חזית ועיין שם ולקמן:

סימנים. סימני נערות:

פאפליון. פי' הערוך אהל:

[ה"ג לדבר עמהם אהיה מדבר עמהם מן המשכן]:

וכתיב וסכות גרסינן. ופי' הרי שהפרכת היה רוכב על הארון לכסותו:

מה שאחורי הכפורת כו'. דייק מדכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת הרי שהדיבור לא היה כ"א מעל הכפרת וכתיב ונועדתי לך שם הרי שהיעידה היתה בכל האהל ואפי' במה שאחורי הכפורת:

ה"ג כך היית שואלני. כמו שאתה שואלני עכשיו כשנראה לו בסנה ולכן אינו צריך להשיבך מ"מ להוציאך חלק בלא טעם א"א:

פומבון. פומבי פי' פרסום גדול:

ולא היו אלא קדושים. כלומר לא ניכר בהם גשמות אדם רק נקיות וקדושה אלהית:

לא עשה. כביבול לא נשאר במחשבה זו אלא כו':

רוטננית. מרננת ומתלוננת כדאמרינן בפ' היה נוטל רטין מגושה ולא ידע מאי אמר פי' מדבר ומלחש:

פורפירא. לבוש מלכות:

ה"ג רבי יהושע בן קרחה ורבי א' כו'. ועיין בזבחים פ' פרת חטאת:

מתקיים. משגיח ועומד להם בכל צרכם:

כמה דתימא וירא כל העם וגו':

וראינה. ר"ל ראו בכבוד השכינה מפני שאתם מצויינים וכו':

בקומתם נבראו גרסינן. ועיין כ"ז במדרש חזית:

וכל צבאם. בצביונם ובקומתם וכן פירש"י בפ' בראשית בפי' החומש:

[ה"ג על ראשי החיה רקיע:

במלאך עצמו גרסי']:

חמש אפין. וכ"ה במדרש חזית ובירושלמי דמס' ר"ה בפרק אין מכירין ודייק מדכתיב בקרא ה' תוארים. תרשיש. וברק. לפיד אש. ונחשת קלל. וקול המון. חרשיש דרשו חז"ל פ' גיד הנשה תרי אלפי אמה בים התרשיש והרי מים ואח"כ ברק ולפיד אש:

חמי. רואה:

[הכי גרסי' לית מזל חמי במה דקדים ליה וכו' עד במה דלעיל מיניה אלא במה דלרע]:

דלרע. שלמטה ממנו ועיין זה בפרשת שופטים:

נחית. יורד מעל הסולם והופך פניו לאחוריו באופן שאינו רואה אלא מי שלמטה ממנו ובירושלמי דמס' ר"ה גרסינן דסליק בסולמא:

[הרקיע הוא של מים גרסינן]:

פתוכים. מעורבים:

פרטתא כו'. פי' הערוך קליפות הרמונים שהגרעינין נראין מתוכו:

[מלגיו גרסינן]:

שאשיתא נראה שנותנין בו מים ושמן והוא דולק ואין המים מעכבו והערוך פי' פתילה של נר:

מן גביהון. מעליהם ובפ' וארא גרס ונורא דליק מן גויהון פי' מתוכן:

דקנדילא בפ' וארא לא גרס ליה וכן נראה דקנדילא משמע בכל מקום נר של שעוה וכהאי גונא:

מיתא ומתקהלא כו'. מתלקחת דריש נוטריקון מיתה יש אצלו כלומר דבר שהוא היפוכו ומיתתו ואעפ"כ מתקהל ומתקבץ לעשות כו':

[נאמר ויהי ברד גרסי':

בת יחידה גרסי']:

ה"ג והיה אוהבה לא זז מחבבה כו'. במדרש חזית וכן בכל מקום שמצאתי מדרש זה גרסי' ביותר מדאי הוא קורא אותה בתי לא זז כו' עד את ישראל קראן בתי שנאמר שמעי בת וראי ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי הדא הוא דכתיב פתחי לי אחותי רעיתי:

[האזינו גרסינן].

מרגליטון. מרגליות:

יכול אני. בתמיה:

[ה"ג אמר ליה כתבנית אשר אני וגו']:

העמד אין כתיב. עיין במדרש חזית:

ה"ג כנתון באסטרטיא. ופי' בצבא וחיילות של מעלה וכן פי' הערוך ערך אסטרטיא:

שנאמר וקדשתם. לשון קידושין ממש:

ביומא דעלת כו'. ביום שנכנסה כלה לחופתה:

כאחד. בפעם א' נלקט כלם:

ושאל לו כו'. משמע שהוא עצמו לא יזכה לרוח הקודש:

בכל יום ב"פ. בבקר ובערב לצורך התמיד כדלקמן ולקמן ריש פרשה י"ג:

נותן לו יד. לעזרו בדבר מה:

רד אותו וגו'. כך כתיב גבי אליהו מלכים ב' סימן א':

[ה"ג רוח בחפניו חי ה' אשר כו']:

ולמה בירכו. שם לאברהם שיקנה וכו'. ועיין כ"ז יותר מבואר בילקוט משלי:

מלמד שמדדן כו'. דאל"כ למה מדדן והלא אין ברכה מצויה לא בדבר המדוד והמנוי ועיין בפרשת תולדות דאיתא הכי בהדיא:

לזרעותיו. שיצליחו זרעותיו וצריך לזה שמים ממעל למטר ורוח וחמה ואדמה תתן כחה מלמטה:

את המשכן. את מרבה עוד משכן אחר וזהו העולם שנקרא אהל וכדמפרש ואזיל:

רותת. רועד ונוטה ליפול:

נתבסס גרסינן. ופי' עומד על בסיסו ועמידתו. ועיין בב"ר פרשה ט"ו:

אלו שעמדו. הדורות שעמדו:

טרסקל. ענין שולחן ועיין בערוך:

וכן הוא אומר כו'. שזכר הכתוב ב' מקדשות:

אהליך. כתיב מלא ביו"ד משמע לשון רבים:

אלא משכנותיך. קרי המ"ם נקודה בפת"ח לשון משכון של הלואה ועי' עוד בפרשת פקודי:

היה משה מעמיד כו'. וכ"ז הוא בירושלמי דמסכת יומא בפ"ק וה"ג התם ולא פרקו ר' יוסי בר יודא אמר אף ביום השמיני מעמיד ומושחו ופורקו:

והניף אהרן וגו'. והזיה ותגלחת כבר למדם בסמוך:

ובפירוק [ובמשיחה גרסי']:

מאיזה דבר נאמר כו'. כלומר מאי טעמא ולאיזה דבר נאמר:

שבמשיחתן של אלו. גרסינן ולעיל ראיתי הכי בהדיא:

מבחוץ ומבפנים. כ"ז במנחות בפרק כל המנחות:

תדע לך. שלא נמשחו שהרי לא היו מקדשין את הנעשה בתוכו:

ולא אמר לנשיאים. בפני עצמם:

[הכי גרסינן היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא]:

פורח כו'. בתמיה:

שבטו של יששכר. במדרש חזית יליף ליה מקרא בפסוק יפה את כתרצה:

[ה"ג באיזו צד בצד שהיה עולה ויושב עלה לישב על מעלה ראשונה:

ה"ג עלמעלה רביעית הכרוז יוצא ואומר לא תטה משפט עלה לישב על מעלה חמשית הכרוז יוצא ואומר לא תכיר פנים עלה לישב על מעלה ששית הכרוז יוצא ואומר לא תקח שוחד:

ה"ג על כסאו וידות מזה]:

מאחריו. מאחר הכסא:

ויושב תחתיה בשבת. במקום מושבו:

נוגע. העטרה:

הן דמלכא שרי. היכן שהמלך שורה ושוכן:

טומיקין. פי' הערוך מכובד פ"א כסא המלך הוא ואינו מן המנין:

לקליינין: לקליעות וה"ג בילקוט בהדיא:

מטוקסות. מתוקן על מתכונתו עי' ערוך ערך טקס:

אלא קמירות גרסי' ופי' עגולות כמו כיפה כדי שלא ישתברו כלי שרת והכי גרם בהדיא במדרש חזית. ועי' ערוך ערך קמס השני שגרס קומריסתא וה"ג ג"כ בילקוט ובמדרש חזית:

וכמנסקי פסקאות. ה"ג ג"כ בספרי ופירושו לא מצאתי ולפי הענין הוא כיסוי כמין כילה שעל עגלות השרים:

כמרוסא. במדרש חזית בפסוק יפה את כתרצה גרס קמריטון ונראה שהוא קליעה של מין עץ קל ודק כקרומת הקנים כדי שלא ישבר בו כלי הקדש:

כצבעו של רקיע. דרש צב כמו צבע:

[שמא תשבר עגלה גרסינן]:

ה"ג מלמד שהביאום ומסרום לצבור. ועי' במדרש חזית:

[ולא קבל מהם עד שנאמר לו גרסי']:

אלו להם כו'. אם אנכי צויתי על הבאתם על ידך הייתי מצוה אותם שתאמר להם:

הויה. והיו קדייק וכן הוא בילקוט ואתחנן:

שבגלגל שוורים כו'. פסוק הוא בהושע סי' י"ב ודריש ליה שזבחום והקריבום שם לעבודת כוכבי' מדכתיב שוורים סתם וכן הוא במדרש חזית ובשוחר טוב:

והיכן הקריבום. י"ל דמלתא באפי נפשיה הוא ולא סבירא ליה שבגלגל הקריבו ובשוחר טוב לא גרס ליה:

ה"ג ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר. ועי' במה שכתבתי במדרש חזית בפסוק יפה את כתרצה ותמצא נחת:

ה"ג העגלות והפרות קיימות. וה"ג במדרש חזית בפסוק יפה את כתרצה דאלו פרות הפלשתים מיד הקריבו לקרבן ככתוב בספר שמואל:

[ה"ג קיימות לעולם ישראל שהם כו':

ה"ג על אחת כמה וכמה שנא' ואתם]:

למלאכת המשכן. שהתנדבו העגלות:

[עד שנאמר לו גרסי']:

למסעות. כסדר מסעיהם לדגליהם:

זה שקידש וכו'. שהוא קפץ ראשונה לתוך הים כדאיתא במסכת סוטה פ' אלו נאמרים וע"כ נקרא נחשון ע"ש נחשול שבים כדאיתא לקמן פרשה י"ג: