מתנות כהונה על במדבר רבה י:ד

למואל. דוגמת מדרש זה יש בויקרא רבה פרשה י"ב:

[ה"ג והיו שם צהלת כו':

ה"ג למה לו אל ובאותה וכו']:

למה לו אל. למואל קדריש בנוטריקון:

פרס. יריעה פרוסה ושטוחה ובמדרש משלי גרס פרכת:

מפני שהיה ישן. והמפתחות מב"ה היו מונחים תחת ראשו כדאית' פרשה י"ב בויקרא רבה:

כפפתו על העמוד כו'. כל הענין בפ' בן סורר:

[בת שבע היא אמו גרמה לו גרס:

ה"ג שיהא הבן מלובן ומזורז]:

לעשות כמעשיהם. מה לך אצלם ללמד מהם ולעשות כמעשיהם:

[אל למלכים שתו יין גרסינן]:

כדי שתטרף דעתו עליו. בפרק נגמר הדין קאמר שנותנין בתוכו קורט של לבונה כדי שתטרף דעתו:

על האובר. שזכר בפסוק שלפניו ויהיה פסוק שני ישתה וישכח וגו' פי' לפסוק תנו שכר לאובד וגו':

ועמלו. הוא פי' על מרי נפש שבפסוק תנו וטעם דברי הספר כן הוא וישכח רישו חוזר על האובד ועמלו הוא חוזר על מרי נפש:

[בניו שהם עמלו גרסינן]:

ה"ג שאם אין טוענין כו'. פי' שאם הם עצמם אינם טוענים וגם אין שם מי שטוען זכותם בשבילם שב"ד עצמן טוענים בשביל' כל טענות שאבי היורש או המוכר היו יכולין לטעון ולמדוהו רז"ל בבבא בתרא מפסוק זה פתח פיך לאלם. ואח"כ דרשו דוקא על היתומין:

חילופי אביהם. במקומם תחתם:

דינם. דין של העניים שהקב"ה זוכה אותו להם:

מן הגזלן. המעכב שלא ליתן להם:

שמסרתו. היא מייסרת אותן וכדמפרש ואזיל:

שדבר קשה. כמשא הכבד על האדם:

ה"ג לא תתחתן בם ר"ש בן יוחאי אמר לאהבה ממש כו'. ועיין כל זה משלם במדרש חזית סוף פ"א:

משום הכי כו'. הלשון מגומגם ובמדרש חזית גרס על שם לא תתחתן כלומר שעבר ממש על לא תתחתן:

לזנות. אבל לגיירן מצוה:

[ה"ג ור' יוסי בן חלפתא אומר לא חייבין לגיירן כו']:

כי השחית וגו'. ונימוחו מן העולם:

ה"ג למחות מלכין דברי תורה כו'. כמ"ד וכתב כו' לכן אמר למחות לשון מחייה:

למואל וגו'. סיפיה דקרא אל למלכים שתו יין הרי יין בהדיא שהוא השלישי:

אוותינניה. ממשלה ועיקר ועיין זה ריש מדרש קהלת ומדרש חזית:

באילין ארבעתייה. באלו הד' שגם באלה היה נקרא אלא שנקרא בהן דרך כינוי:

בין שעתו וכו'. כלומר כמעט רגע:

שנם לאל. דרש למואל כמו נמואל בחילוף אותיות דטלנ"ת כמו לשכה נשכה:

[להרבות נשים ולא לחטוא גרסינן:

ה"ג לא יניח הבעל בן:

יזיר עצמו גרסינן]:

וקלקלתי בזנות. מעתה ודעת קדושי' אדע או הוא לשון תימה: