משמיע ישועה, המבשר השלישי (ישעיהו) ד

הנבואה הרביעית בפרשת "משא מצרים הנה יי' רוכב על עב קל" וגו' (ישעיה יט, א) , ושאר הפרשיות עד "שבשנת בא תרתן אשדודה" (ישעיה כ, א) .

וראוי שנשאל בענין הנבואה הזאת דברים יישירונו להבינה על אמתתה.

ראשונה – החורבן הזה שנזכר כאן ממצרים על ידי מי היה? כי הנה הכתוב לא פירשו, ואמר בלבד "וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשול בם" (ישעיה יט, ד) . ולא ידענו מי היה המלך הזה, אם סנחריב, או נבוכדנצר, או אלכסנדרוס מוקדון, או אנטיוכוס, או רומי, כי כל אחד מהם כבש את מצרים. או אם יהיה החורבן הזה עתיד להיות, ואם סנחריב שהלך לכבוש את מצרים ואת כוש ולקח שללם, ומשם בא על ירושלים כשהיתה המגפה במחנהו, כדברי המפרשים 34 רש"י לפי סדר עולם כג. , או אחד משאר הנזכרים, יקשה אמרו: "ונשתו מים מהים ונהר יחרב 35 בנדפס: "נחרב". ויבש", וכל מה שיעד על היאור ועל הדייגים ועובדי פשתים, שהיה חורבנה כל כך אם לא שיאמרו שהוא משל, כי לא נזכר מזה דבר בסיפורי חורבנה כאילו פסק מהם הנהר. והוא בלתי מתיישב, לפי שרוב הפרשה מדבר בזה גם "ביום ההוא יהיה מצרים כנשים... והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא" (יט, טז-יז) הוא דיבר, שאין לו ענין, כי אף על פי שסנחריב ילך על מצרים ויישב ממנה שבי 36 לפי במדבר כא, א. בדרך כל הארץ, מאן דאלים גבר 37 לפי בבא בתרא לד, ע"ב. ועוד. למה היה "מצרים כנשים"? ומה היא "תנופת יד יי'"? ולמה היה תהיה "אדמת יהודה" "לחגא" בעבור מפלת סנחריב? והנה מפלתו לא נזכרה כאן בפרשה, ואם זה החורבן הוא מנבוכדנצר, או משאר המלכים לא יהיה ענין למאמר "והיתה ארץ יהודה למצרים חגא", כי מלת 'חגא' אינה באמת מלשון פחד, כי אם מלשון חג ומועד. ומאמר "יחוגו וינועו כשיכור" (תהלים קז, כז) הוא גם כן מזה השימוש, לפי שבחג יתנועעו האנשים וירקדו בשמחתם, או יהיה חג מלשון 'סיבוב' כמו "היושב על חוג הארץ" (ישעיה מ, כב) , וכמחוגה יתארהו, לפי שיהיה מלשון 'פחד'.

ושנית באמרו: "ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען, ונשבעות ליי' צבאות" וגו' (ישעיה יט, יח). כי איך יתכן שנחשוב, שהמצרים אשר בארץ מצרים ידברו שפת כנען שלא נסו לדבר בה, וישבעו ליי' צבאות, והיה להם מזבח וידעו את יי'"ועבדו זבח ומנחה ונדרו 38 בנדפס: "וידרו". נדר ליי' ושלמו"? והנה הדברים האלה כולם הם הם גופי תורה, ומתי מצינו לא בחורבן סנחריב ולא בחורבן נבוכדנצר ולא בשאר החורבנות, שנתגיירו המצריים והיו כישראל ממש לכל דבר, כי עם היות שסנחריב הוליך עמו ממצרים ומכוש אוכלוסים רבים אסורים באזיקים ואת כל שללם, וכאשר באה מפלתו לקח חזקיהו את השלל ופטר את האסורים 39 כרש"י. , והם שמחו ותמהו מהפלא ההוא והשתחוו לחזקיהו, וכמו שאמר: "יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה, עליך יעבורו, ולך יהיו אחריך ילכו באזיקים, יעבורו ואליך ישתחוו, אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלהים" (ישעיה מה, יד) .

הנה עם כל זה לא נודה, שנתגיירו וכל שכן שלמדו לשונם לדבר שפת כנען ושהיו נשבעים ליי', וענין המזבח והזבחים נדר ונדבה, כי זה כולו לא נזכר בכתוב, אבל אמרו כנגד חזקיהו "אליך ישתחוו אליך יתפללו" שהיו משתחוים לפניו, לפי שפטרם והיו אומרים "אך בך אל ואין עוד" (ישעיה מה, יד) , כמו שאמר נעמן שר צבא מלך ארם לאלישע (מלכים ב ה, טו) . ולא יתחייב מזה שילמדו הלשון ויזבחו ליי' ויעשו מזבח ועולות, ושאר הדברים אשר זכר.

ועוד , כי אם היה כל זה על ענין סנחריב, שהביא "יגיע מצרים וסחר כוש" (ישעיה מה, יד) , ושבאים כדברי סדר עולם והמפרשים 40 רש"י וסיעתו. , למה לא אמר על כוש כמו שאמר על מצרים מאחר שכולם ראו אותו נס ופטרם חזקיהו. והיה ראוי שיהיו גם כן חמש ערים בארץ כוש מדברות שפת כנען ונשבעות ליי' ועשות מזבח ועולות, כמו שזכר במצרים. אבל כל זה בלי ספק הוא דבר שאין לו שחר בפשט בכתובים.

ושלישית מה יהיה ענין "ביום ההוא תהיה מסלה ממצרים אשורה, ובא אשור במצרים ומצרים באשור ועבדו מצרים את אשור" (ישעיה יט, כג) . ואם היו הייעודים האלה אשר זכר נמשכים ממפלת סנחריב כדעת המפרשים 41 רד"ק. , יקשה למה אחרי מפלתו תהיה האהבה והאחוה בין מצרים ואשור, עד שיבואו זה בזה ויותר היה ראוי להיות ביניהם שנאה וקטטה בעבור מה שעשה אשור, כל שכן שיעבדו מצרים את אשור אחרי שמת גיבורם וכל מחנהו, שיותר ראוי שיתעוררו מצרים לנקום נקמתם מאשור.

ורביעית באמרו: "ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה... ברכה בקרב הארץ" (ישעיה יט, כד) . והנה מלכות יהודה אחרי שהגין הקדוש ברוך הוא עליה, והציל אותה מיד סנחריב היה ראוי, שתהיה "ברכה בקרב הארץ", אבל מצרים שכבשה ושלל שללה 42 לפי יחזקאל כט, יט. למה תהיה "ברכה בקרב הארץ"? כי אף על פי שחזקיהו יתיר האסורים וישלחם, לא תמחה חרפתם ומתיהם בל יחיו רפאים 43 לפי ישעיה כו, יד. שהרג סנחריב בל יקומו 44 לפי ישעיה כו, יד. , וכל שכן אשור שאף יי' חרה בהם 45 לפי במדבר יא, לג. ויהרוג במשניהם קפ"ה אלף בלילה אחד (מלכים ב יט, לה) על מה ועל מה תהיה "ברכה בקרב הארץ", שקללה תחשב לו, אף שקרא את מצרים עמי "ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל" (ישעיה יט, כה) ? ולמה יקרא מצרים עם יי' 46 לפי במדבר יא, כט. ואשור ראש אויביו 47 לפי תהלים סח, כב. מעשה ידיו 48 לפי ישעיה ה, יב. ויבורך מפיו? ואם יתעקש המתעקש שהיה זה למצרים בעבור שנתגיירו ובשמו ישבעו ותחת היות להם מזבח, מה נעשה לאשור שלא נזכר דבר מזה? ולמה יתברך האויב המקולל ההוא? הגם מפני זה כולו, הפרשיות האלה צעקו חוצה, שאין חורבן מצרים זה אחד מהנזכרים אשר עברו עליה, ואין המזבח ההוא בסיבת מפלת סנחריב ולא גם מחוניו הכהן, כי יהיה אם כן מזבח עבודה זרה, או לכל הפחות 'שוחט ומעלה בחוץ' 49 לפי מכות יג, ע"א; זבחים פה, ע"א. , והוא עוון פלילי 50 לפי איוב לא, יא. . ואיך ינבא ויעיד עליו כמבשר טובה וכבוד? ואיך יאמר עליו "והיה לאות ולעד ליי' צבאות בארץ מצרים, כי יזעקו אל יי' בפני לוחצים וישלח להם מושיעו ורב 51 בנדפס: "רב". והצילם" (ישעיה יט, כ) . גם אמר בענין הנגף "ושבו עד יי' ונעתר להם ורפאם" (ישעיה יט, כב) , שמורה שהיו נענים בזכות המזבח ועולותיו.

אבל אמתת הנבואה הזאת היא עתידה לימות המשיח. וענינה, שבאחרית הגלות יתעוררו מלחמות עצומות בין אדום וישמעאל, ויעשו מלכי הנוצרים חורבן עצום במצרים והריגה רבה מאד. ועל זה יבואו האשורים וכל בני המזרח לנקום נקמתם ויעשו הריגה מושלמת בבני אדום, ובני אדום בהם גם כן.

ויש על זה עדים ברורים בנבואות. אם בדברי דניאל בסוף מראותיו במלחמת הנגב ומלך הצפון ושם נאמר (דניאל יא, מב) : "וארץ מצרים לא תהיה לפליטה", וזו היא מלחמת גוג ומגוג, כמו שביארתי במעין 'יש אומרים' מ'מעיני הישועה'. ויחזקאל גם כן על חורבן מצרים זה העתיד להיות ניבא בפרשת "שא קינה על פרעה מלך מצרים" וגו' (יחזקאל לב, ב) . ושם נזכר חורבן היאור ויבשו ומיתת הדגה, שנאמר: "בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם, ושדדו את גאון מצרים ונשמד כל המונה. והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים וגו' אז אשקיע מימיהם" (שם שם, יב-יד), וכמו שאבאר בעזרת האל במבשר החמישי נבואה 52 נראה כי המלה 'נבואה' מיותרת. . ועל זה עצמו אמרו בפרק חלק (סנהדרין צח, ע"א) : "אין בין דוד בא עד שיבוקש דג קטן לחולה 53 בנוסח אצלינו: "שיתבקש דג לחולה...". ולא ימצא", לרמוז אל חורבן יאור מצרים העתיד, וכמו שביארתי במאמר 'ישועות משיחו' בעיון הראשון מהחלק השני, כי היה זה מקובל ביני 54 אולי צ"ל: "בעיני או בימי". הנביאים והחכמים כולם. ועל כן אמר ישעיה בנבואתו השנית שזכרתי "והחרים 55 בנדפס: "והחריב". יי' את לשון ים מצרים". וזהו באמת ענין הנבואה הזאת "משא מצרים הנה יי' רוכב על עב קל" (ישעיה יט, א) . כי אחרי שזכר למעלה נבואת "הוי ארץ צלצל כנפים" (ישעיה יח, א) , שביאר בה שמעבר לנהרי כוש בכל ארץ אשורים, יכירו ויידעו בזמן התשועה יכולת השם יתברך וישובו אליו, סמך לזה "משא מצרים" (ישעיה יט, א) , להגיד שבאותו זמן יבוא חורבן עצום במצרים, ומתוך כך ישובו גם הם אל יי' ויכנעו לתורתו.

וכבר הודעתיך, שהגאולה העתידה תתדמה לגאולת מצרים בצדדים רבים, ולכן נאמר כאן שעם היות שבזמן הגלות הקדוש ברוך הוא הסתיר פניו ממנו, הנה בזמן הגאולה העתידה אלהינו זה קוינו לו ירכב "על עב" ובא מצרים, לפי שפתאום יבוא האדון אשר אנחנו מבקשים.

וכמו שבגאולת מצרים עשה באלהיהם שפטים (שמות יב, יב) , ככה על הזמן ההוא אמר: "ונעו אלילי מצרים מפניו" 56 כרד"ק. (ישעיה יט, א) , והוא רמז לשרי מעלה שיתבטלו עבודתם מקרב מצרים והאלילים כרות יכרתון 57 לפי 'עלינו לשבח'. , כלומר שלא יהיה עוד אדם עובד אותם. ואמר שלבב מצרים ימס בקרבו, לפי שיפחדו ויראו מפני אדון כל הארץ 58 לפי יהושע ג, יא. , עד שכל אדם יסיר מעל שכמו משא מלך ושרים, וכמו שאמר זה הנביא עצמו "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יי' לבדו ביום ההוא" (ישעיה ב, יז) . ועל זה אמר: "ונלחמו איש באחיו עיר בעיר ממלכה בממלכה" (ישעיה יט, ב) . גם רמז בזה גם כן על המלחמות והקטטות שיתחדשו בעולם באותו זמן. ולפי שישתנו עליהם סדר בראשית ועולם הפוך יראו, לכן לא ידעו לתת עצה בענינם, וזהו: "ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע" (ישעיה יט, ג) , ושידרשו אל האלילים ולאובות וידעונים לדעת מה זה ועל מה זה 59 לפי אסתר ד, ה. .

וזכר שימסור השם יתעלה "את מצרים ביד אדונים קשים ומלך עז" (ישעיה יט, ד) , כדי להענישם על אשר הרעו לישראל בגלותם גם כי יהיה סיבה לשיבואו כל בני מזרח לנקום נקמת וכשל עוזר ונפל עזור 60 לפי ישעיה לא, ב. , וגם המחריבים אותם חורב יחרבו 61 לפי ישעיה ס, יב. .

וכמו שבגאולת מצרים הוכה היאור והדגה אשר ביאור מתה, כך בזמן ההוא זכר הנביא שיחרב נילוס וכל היאורות ואגמי המים "ואנו הדייגים" (ישעיה יט, ח) וגו', לפי שתערר הדגה "גם עובדי פשתים" שעושים המגמורות 62 אולי צ"ל: 'מכמורות'. והרשתות הצריכים לצוד אותם ילבשו בשת וכלמה. ומפני שיראו הדברים מופלאים יוצאים מדרך המושכל, לכן אמר שישבו כ"אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה" (ישעיה יט, יא) וכל עצתם תהא נבערה. עד שהתל בהם הנביא אם כנגד החכמים יועצי פרעה, ואם כנגד "שרי צוען" באמרו אם כנגד חכמים היועצים, באמרו: "איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני" (שם) . רוצה לומר, שכל אחד מיועציו וחכמיו היה אומר שירש החכמה מאביו, ושהיתה ידיעתו מלידה ומבטן ומהריון. ועל השרים אמר: "בן מלכי קדם", רוצה לומר שכל אחד משריו היה אומר שהוא מזרע המלוכה 63 כראב"ע. .

ולפי שאמר כנגד החכמים "איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני", וכנגד "שרי צוען" אמר "בן מלכי קדם", רוצה לומר איך תאמרו כל אחד מהם אני "בן מלכי קדם". אמר עוד כנגד החכמים "אים אפוא 64 בנדפס: 'איפה'. חכמיך" וגו' (ישעיה יט, יב) , וכנגד השרים אמר: "נואלו שרי צוען" (ישעיה יט, יג) , כי לא היה בחכמים עצה ולא בשרים גבורה, אבל היה בהפך שכולם "התעו את מצרים", שהיתה "פנת שבטיה" (שם), כלומר ראש המלכות והסיבה בכל זה היה , לפי שהקדוש ברוך הוא מסך "רוח עועים" (ישעיה יט, יד). רוצה לומר שיבוש וטירוף הדעת ובזה התעו את מצרים אותם החכמים והשרים "כהתעות שיכור בקיאו".

ולפי שהיה שהיה זה כולו מיוחד לחכמים, לכן חזר לדבר כנגד השרים ראש הצבא הגיבורים באמרו: "ולא יהיה למצרים מעשה אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון" (ישעיה יט, טו) . רוצה לומר, שלא יהיה תועלת במצרים בשום מעשה אשר לא ראש הצבא, ולא זנב הלוחמים, לא "כפה" שהוא הגיבור, ולא האגמון שהוא החלש, לפי ש"ביום ההוא יהיה מצרים כנשים" (ישעיה יט, טז) , והגיבורים והחלשים כולם יפחדו "מפני תנופת יד יי'". ואפשר לפרש: "ולא יהיה למצרים מעשה אשר יעשה ראש וזנב", כי לפי שדימה אותו כ"שכור בקיאו", לכן אמר שכמו שהשיכור לא יעשה דבר מסודר, כן מצרים במן ההוא יהיה כל כך מבולבל ומוטעה בעצתו, שלא יהיה ולא ימצא במעשה אשר יעשה "לא ראש ולא זנב". רוצה לומר התחלה וסוף, ולא חוזק ולא חולשה, וזהו שאמר: "כפה ואגמון".

ומפני שיכירו וידעו מצרים שלא יהיה חורבנם בכח אנושי כשאר הפעמים שנחרבו, אבל שהוא עצת יי' אשר יעץ 65 לפי ירמיה מט, כ. , לכן יפול לבם והיה "מצרים כנשים" (ישעיה יט, טז) מפני פחד יי' 66 לפי שמואל א יא, ז. "אשר הוא מניף עליו", כי יודו ויאמינו שהיה חורבנם דבר אלהי מסודר ממנו יתברך להיותו התחלה למעשהו.

ואמנם אמרו אחרי זה "והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא" (ישעיה יט, יז) הוא 67 'לחגא'. מלשון חג, שהמצרים יחגו חג ליי' מדי שנה בשנה, והוא בלי ספק מה שאמר זכריה הנביא: "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך יי' צבאות ולחוג את חג הסוכות" (זכריה יד, טז) . וכבר אמר הנביא הנזכר: "ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגוף יי' את כל הגוים, אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות" (שם שם, יח) , שפירושו כפי הפשט בתמיהה, כאומר האם יחשבו שלא עליהם תהיה המגפה אשר יגוף יי' את כל העמים, שבאו לצבוא על ירושלים. והמגפה הזאת תהיה למצרים על אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות, הנה על זה באמת אמר בכאן: "והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא כל אשר יזכיר אותה יפחד אליו מפני עצת יי'" וגו' (ישעיה יט, יז), כי פחדו מעונש הגזירה הגזורה ההיא ואותה קרא "עצת יי'". ולכן יעלו לירושלים לחוג את חג ה' בפחדם מהמגפה, ומפני שאז תמלא "הארץ דעה את ה'" (ישעיה יא, ט) , ובכל מקום יהיה מוקטר ומוגש לשמו, כמו שאמר צפניה: "כי אז אהפוך אל עמים" וגו' (צפניה ג, ט) . לכן אמר כאן, שבזמן "ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען" (ישעיה יט, יח) , כי בעבור שמצרים וכנען היו אחים, כמו שאמר: "ובני חם כוש ומצרים ופוט כנען" (שם) , לכן כדי להודיע שתהיה בין מצרים וארץ יהודה אהבה ואחוה אמר שערי ארץ מצרים ידברו "שפת כנען" (ישעיה יט, יח) , לפי שיהיו להם שפה אחת ודברים אחדים מפני אהבתם, וגם בענין האמונה. ואין הכונה בחמש הערים שיהיה זה בחמש ערים בלבד ולא כשאר הערים, אבל ענין הכתוב, שבכל ארץ מצרים כל חמש ערים יתאחדו זו עם זו, כמו שיתאחדו חמש אצבעות שביד ותהיה התאחדותם לדבר שפת כנען, כלומר להיות אחים עם בני יהודה היושבים בארץ כנען, כמו שבתחילה היו מצרים וכנען בני אב אחד ובעלי שפה אחת ויהיו נשבעות ליי' צבאות 68 לפי שמואל א א, ג. ועוד. . רוצה לומר, שיהיו כולם נשבעות לעבוד ליי' צבאות ולהאמין בו, ואם אחת מהן תכפור באמונתו, שיחריבוה ותהיה תל עולם לא תבנה עוד 69 לפי דברים יג, יז. . וזהו אומר: "עיר ההרס יאמר לאחת" (ישעיה יט, יח) , רוצה לומר שתהיה עיר הרוסה ונחרבת העיר שתוציא את עצמה מן הכלל הזה להיותה נקראת "אחת", רוצה לומר לבדה נפרדת מהשאר. וכדי לפרסם אמונתם יעשו מזבח ליי' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה, זה לאות ולעד שהם מאמינים ביי' ומאמינים באלהותו. וזה לפי שהם יזעקו אליו יתעלה בעת מלחמת האויבים הנוצרים הלוחצים אותם, וישלח הקב"ה להם מושיע ורב והצילם שהוא מלך המשיח שישמיד ויחריב את הנוצרים ההם. ולכן יהיה "נודע יי' למצרים" (ישעיה יט, כא) ונדרו ושלמו זבח ומנחה לעשותו בירושלים, או במזבח שלהם.

ואמנם אמרו: "ונגף יי' את מצרים נגוף ורפוא" (ישעיה יט, כב) , אולי תהיה המגפה לאותם אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות וישובו אל יי' ויעתר להם וירפאם. ומי יודע אם יהיו במצרים חמש ערים בלבד שיקבלו ראשונה האמונה האלהית, ושאחת מהן היה שמה מקדם עיר ההרס כדברי המתרגם 70 תרגום יונתן. , שהוא השמש, לפי שהיו עובדים אותו שם, ואותם חמש החמש ערים יעשו המזבח וידעו את השם ויעבדוהו. אמנם שאר הערים שלא יעשו כן – ינגפם השם, והם ישובו אל יי' ויעתר להם, ויעשו גם הם כחמש הערים, ובזה האופן יהיו כולם נכנסים תחת כנפי השכינה.

ולפי שבני אשור יבואו על הנוצרים לנקום נקמת המצריים מידם, לכן הודיע הנביא שעם היות מצרים ואשור בראשונה אויבים ולוחמים זה בזה, הנה אז ביניהם אהבה ושלום ואחוה. ולכן היו השיירות מצויות ממצרים את אשור אין הכונה שיעבדו זה לזה, אלא שמצרים עם אשור יעבדו את השם הנכבד. כי מפני שזכר למעלה במצרים "ועבדו זבח ומנחה ונדרו נדר ליי'" (ישעיה יט, כא) , לכן כנגד אותה עבודה אמר: "ועבדו מצרים את אשור" (ישעיה יט, כג) . ומלת 'את' תשמש במקום 'עם' 71 כרד"ק ור"י קרא. , והרבה בכתוב כן. והכוונה ששניהם יעבדו השם יתברך. ובא הכתוב קצר, לפי שנסמך על מה שזכר למעלה. גם אפשר לפרשו כפי מה שביארתי, שלפי שעתידה מלכות אדום להחריב את מצרים, ושבני אשור יתעוררו ויבואו לנקום נקמתם וירבו חללים בנוצרים, שלכן יעבדו מצרים את אשור בעבור שבאו לעזרתם לנקום נקמתם.

ומפני שבימים הראשונים המצריים העבידו את ישראל בפרך והאשורים הגלו אותם מעל אדמתם, ועתה אחרי נקמת יי' 72 לפי במדבר לא, ג. בכולם ישובו ויכנעו ויאמינו באלקים כולם ויהיה ישראל בתורתו מורה צדק אליהם ומלמדם להועיל. לכן אמר הנביא כאן: "ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ" (ישעיה יט, כד) , כי יתחברו מצרים ואשור לישראל באמונתם, מזה אחד ומזה אחד עד, שלהשתתפם עמו באמתת אמונתו יברכם יי' צבאות "ברוך עמי מצרים" 73 כרד"ק. (ישעיה יט, כה) , לפי שהם כבר עם יי' באמונתם "ומעשה ידי אשור", לפי שהם מעשה ידי יוצר 74 כרד"ק. . אבל לא יקרא נחלה כי אם ישראל בלבד, כי חלק יי' עמו יעקב חלק נחלתו 75 לפי דברים לב, ט. .

ומזה תדע דבר אמתי יורו עליו הכתובים האלה, והוא שמצרים ואשור וכל ארץ מזרח אחרי נקמת השם מהם ישובו אל יי' ויכירו באמתת אמונתו, ויהיה להם שם ושארית בארץ 76 לפי בראשית מה, ז. . אמנם אדום להיותו ראש האויבים בגלות ישראל והמפקד האמתי, באמונתו לא יזכה לדבר מזה כמצרים ואשור.

וכבר ראה זה דניאל במראה הראשונה בדברו על החיה הרביעית – היא רומי, שנאמר (דניאל ז, יא) : "חזה הוית באדין 77 בנדפס: "חסר". מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללה 78 בנדפס: "ממללא". חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא". ואמנם בשאר החיות לא אמר כן, רק אמר: "ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכה 79 בנדפס: "וארכא". בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן".

הנה התבארה הנבואה הזאת וידענו מעניניה, שחורבן מצרים הזה, וענין היאור והדייגים, ובלבול היועצים והשרים והערים המדברות "שפת כנען", והמזבח, עולה וזבח, וידיעת יי', והמסילה ממצרים אשורה, ושאר הדברים לא נתקיימו לא בזמן בית ראשון ולא בזמן בית שני ועתידים להתקיים בהכרח.