משמיע ישועה, המבשר הארבעה עשר (זכריה) ד

הנבואה הד' תחילתה: "הנה יום בא ליי'" וגו' (יד, א) , עד סוף הספר. והמפרשים 22 רד"ק. אמרו, שהנבואה הזאת היא על מלחמת 'גוג ומגוג' בנבואת יחזקאל שניבא על זה גם כן. ואני כבר הודעתיך שכן הוא האמת, ששתיהן כאחת, אבל אין ענין 'גוג ומגוג' שיבוא להלחם על ישראל, כמו שחשבו מפרשינו. אבל ענינה מה שזכרתי פעמים רבות שהקדוש ברוך הוא יעיר את לבב בני אדום לעלות על ירושלים לכבשה ושיתעוררו 'גוג ומגוג' השוכנים בירכתי צפון וגם שאר האומות אשר במזרח לבוא עליהם להחרימם ולהדיחם מן הארץ, ועל זה תהיה ביניהם המלחמה העצומה.

ולפי שביום המלחמה הזאת יתראו נפלאות הקב"ה וילחם בגוים ההם, בחרב, ובדבר, ומן השמים ובאופנים רבים מתחלפים, לכן אמר: "הנה יום בא ליי'". כי אותו יום המלחמה יהיה יום יי' הגדול והנורא 23 לפי מלאכי ג, כג. . ואמרו: "וחולק שללך בקרבך", אין פירושו שיחלקו הגוים שלל ירושלים בקרבה, כמו שפירשו המפרשים 24 רד"ק. , אבל הוא ייעוד טוב לישראל שהשלל ששללו אותם אומות העולם בחורבנות ירושלים, ובגלות גם כן יבוא יום ליי' ואז יזכו לקחת מאתם אותו שלל ששללו מהם ולחלקו ביניהם 25 כת"י, ורש"י וראב"ע בעקבותיו. , ולכן אמר: "וחולק שללך בקרבך", שבקרבם יתחלק שלל האויבים ונכסיהם שישראל יזכו בו. וביאר איך יהיה הדבר הזה באמרו: "ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה" (יד, ב) שלא אמר זה על 'גוג ומגוג' בלבד, כי אם גם כן על בני אדום ועל האשורים ובני ישראל, ובכלל שתי כתות המלחמה.

ומפני שזכר הנביא למעלה בכלל ענין אותה מלחמה ולא זכר אם בה 26 באותה מלחמה. תלכד ירושלים, או איך יהיה ענינה 27 ירושלים. באותה מלחמה, לכן באה לו הנבואה הזאת לבאר באותה מלחמה י' ענינים שלא נתבארו עד הנה:

האחד , מה שאמר: "ונלכדה העיר" (יד, ב) , שהיא ירושלים "ונשסו הבתים" שהוא מלשון מי נתן למשסה יעקב" (ישעיה מב, כד) , מלשון "בזה ושלל" 28 כרד"ק. (דניאל יא, כד), ו"שיצא חצי העיר בגולה" (יד, ג) , רוצה לומר שיגלו חצי העם אשר בירושלים בשבויים ויוציאום מהעיר אל אהליהם 29 כרד"ק. , אבל יתר העם לא יכרת מן העיר ולא ילך באותה שביה והצרה הזאת תהיה לצרף 30 כרד"ק. וללבן את ישראל. וכפי מה שיורו הנבואות, בני אדום שיעלו ראשונה לכבוש ירושלים הם אשר ילכדו העיר ושסו "הבתים" וישכבון את הנשים וישבו חצי העיר. וכפי הנראה, הנה ישאר בעיר יתר העם לא להתחזקם על אויביהם, אלא שיבואו עליהם בני המזרח ובני הצפון ולכן יחדלו בני אדום מלשבות עוד ויצאו להלחם עם אויביהם, או שהשם יתברך יעיר את רוחם להסתפק עם חצי הגולה באופן שיתר העם ישארו בעיר. ובהיות בני אדום בהצלחה הזאת יצא יי' ונלחם בהם "כיום הלחמו ביום קרב", והוא מלחמת ים סוף 31 כתרגום יונתן. , שאמר שם משה "יי' ילחם לכם" וגו' (שמות יד, יד) , כן בעת ההיא ילחם השם להם באויביהם.

וההודעה הב' היא לפי, שיקנא 32 ה'. לירושלים ולציון קנאה גדולה, לכן תהיה המלחמה והנקמה על פני ירושלים, וזה שאמר "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים" וגו' (יד, ד). ו'רגליו' כבר פירש הרב המורה 33 בחלק א', כח. שהוא סיבותיו, כלומר שיתראו שם גבורותיו ונוראותיו, וכן תרגמו יונתן: 'ויתגלו גבורתיה', לפי שהיה שמה חוזק המלחמה והנקמה, ולכן אמר: "ונבקע הר הזתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד", רוצה לומר שיבקע ההר חציו לצד מזרח וחציו לצד מערב שהוא ימה ויהיה גיא גדולה מאד 34 כרד"ק. , וכן ימוש ויסור "חצי ההר צפונה וחציו נגבה". והמאמר הזה אם הוא כפי פשוטו וכן יעשה אותו הקב"ה בדרך נס, יהיה פלא גדול שיעתיק ההרים אשר הפכם באפו. אבל היותר נכון בעיני הוא, שהדיבור הזה כולו המשלי והנמשל בו שמפני שתהיה המלחמה, כי ל"הר הזתים" שיהיו לצד אחד בני אדום ומצד אחר בני ישמעאל הלוחמים אלו באלו ועל התחלקם מערכה מול מערכה אמר שיבקע הר הזתים, כלומר שיהיו בצד אחד ממה הנוצרים ובצד אחר הישמעאלים. וכבר ידעת שירושלים הרים סביב לה, ובהיות המלחמה בגיא יהיו כת האויבים בהר מצד והכת האחרת המנגדת בהר מצד אחר, וזהו המכוון בבקיעת "הר הזתים" ושימוש חצי ההר לא שצור יעתק ממנו, כי לא יהיה צורך ולא תועלת כנס ההוא אם היה כפי פשוטי הכתובים, אלא אם נאמר שהאומות ברוב המוניהם במלאכה ימושו ההרים לצורך המלחמה לעשותם מישור, וכמו שיתבאר עוד אחרי זה. ובעבור שתהיה המלחמה בגיא אמר: "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל" (יד, ה) , רוצה לומר שינוסו בראותם מכת החרב וההרג והאבדן מהגיא אשר תהיה בו המלחמה וההריגה אל ההרים אשר סביב לה. והנה קראם "הרי", לפי שהם סביבות ירושלים שהיא עיר יי' 35 לפי ישעיה ס, יד. והם גם כן הררי אל 36 לפי תהלים לו, ז. . וביאר למה ינוסו מהגיא באמרו: "כי יגע גיא הרים אל אצל", והוא לדעתי מקרא מסורס, כאילו יאמר כי יגיע הגיא אצל ההרים, שלהיות הגיא קרוב להרים ינוסו אליהם להשגב שם לגבהם ויהיה 'אצל' בקמץ ופתח, כמו 'אצל' וצרי בסגול, שהכל הוא ענין האצילות והקורבה. ואמר שינוסו במרוצה ובחפזון, כמו שנסו מפנה רעש הארץ שיהיה בימי עוזיהו שרעשה הארץ ויראו פן תבלעם האדמה. וכינוי "ונסתם" חוזר לישראל שינוסו מפחד האויבים. ומפני כובד המלחמה ובהיותם באותה צרה וצוקה 37 לפי ישעיה ל, ו. – יפתח יי' להם את אוצרו הטוב 38 לפי דברים כח, יב. להצילם, והוא אמרו: "ובא ה' אלהי וכל קדושים עמך", רוצה לומר שיבוא השם וכל קדישי עליונין בעזרת ירושלים, כי כינוי 'עמך" חוזר לירושלים אשר זכר, או לישראל, כי כן אמר: "וחולק שללך בקרבך" (יד, א) . ואמרו "וכל קדושים" הוא כמו וכל קדושים ויחסר וא"ו התוספת, כמו ראובן שמעון לוי. והכונה כולה שמשמים ילחמו באויביהם והשרים העליונים לא יליצו ולא ישפיעו על אומותיהם ויעמדו נגדם וחרון אף יי' שיהרוג במשמניהם. ויונתן תרגם "וכל קדושים עמך", כמו 'עמו' חוזר לשם יתברך, והענין אחד.

ולפי שהיום ההוא יהיה יום צרה ותוכחה לאומות ונקמה גדולה לישראל, ומתוך תוקף צרת המלחמה לא ירגישו בשמחת הנקמה עד סופה, לכן אמר ממשל זה: "והיה היום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" (יד, ו) . רוצה לומר, שלא יהיה אור היום ההוא בהיר הוא בשחקים שהוא אור יקרות, כמו "וירח יקר הולך" (איוב לא, כו) ולא אור קפאון נקפה ועב בדמות החושך 39 כרד"ק. . והנמשל בזה שכמו, שביום המעונן לא נבדל האור מן החושך כן ביום המלחמה היא מפני הצרה לא ירגישו בשמחת הנקמה מפחד האויבים. וכבר ביאר זה באמרו עוד: "והיה יום אחד הוא יודע ליי' לא יום ולא לילה" (יד, ז) , כלומר שביום יי' ההוא יהיה בעיני כל אדם כל כך מהבהלה והתמהון שלא יהיה אצלם יום גמור ולא לילה גמור 40 כרד"ק. , לפי שיחשכו הרוחות בארובות מרוב הצרה. והנכון בעיני שהייעוד הזה הוא כפי פשוטו, שיהיה היום ההוא כל כך מעונן שלא יהיה בו אור יקרות ויהיה לא יום ולילה, לפי שידרשהו אלוה ממעל 41 לפי איוב ג, ד. בגשם שוטף אש וגפרית ורוח זלעפות 42 לפי תהלים יא, ו. , ומפני כן יהיה היום אפל ומעונן ועליו תופע נהרה.

וההודעה הג' היא אמרו: "והיה לעת ערב יהיה אור". רוצה לומר, שלעת הערב והחושך והוא משל לתוקף הצרה אז יהיה אור ההצלה האלהית שיצא יי' ונלחם בגוים 43 כרד"ק. . והענין כולו שבהיותם בתכלית הצרה, עליהם יזרח יי' בגאולתו והעם ההולכים בחושך השביה ההיא יראו אור גדול. ואמנם איך יהיה זה השכל יורה עליו שבני אדם 44 אולי צ"ל: "בני אדום". ילכדו העיר ירושלים "ונשסו הבתים והנשים תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה" (יד ב) וכשיבואו בני ישמעאל עליהם ויחרימום יתנום לטבח ימלטו בני ישראל מידיהם וילחמו בשוביהם וישארו בני חורין, וזהו אור יי' אשר יזרח עליהם. גם אפשר לפרשו על פי פשוטי הכתובים, שלעת הערב ביום ההוא יתחדש אור בהיר והוא בהפך הטבעי שלעת הערב תתחיל החשכה ואז יהיה הדבר בהפך בדרך נס, כי בהשלים הקב"ה מלחמתו יזרח על הארץ שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

וההודעה הד' היא אמרו: "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם" וגו' (יד, ח) . והייעוד הזה כבר בא בנבואת יואל, שנאמר (יואל ד, יח) : "ומעין מבית יי' יצא", וגם כן בדברי יחזקאל "והנה מים מפכים" (יחזקאל מז, ב) , ונאמר שם והיה לנחל גדול 45 כרד"ק. . ובדברי הנביא הזה זכריה עצמו "ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושב ירושלם" (יג, א) . והייעוד הזה כולו אם יפורש כפי פשוטו יהיה ענינו, שכמו שמציון תצא תורה ודבר יי' מירושלים 46 לפי ישעיה ב, ג. , כן בריאה יברא יי' שבקרב ירושלים שלא היו מים חיים מעולם, הנה בזמן הגאולה יצאו מים חיים מירושלים בדרך נס "ומעין מבית יי' יצא", כי שם יהיה מקור ומעין המים ההם ויהיו המים התחתונים רמז למים העליונים שכולם יצאו מירושלים, ולכן אמר: "חציים אל הים הקדמוני", שהוא הים המזרחי החציים אל הים האחרון, שהוא ים המערבי והיו מימיו נאמנים עד שבקיץ ובחורף יהיה. כי עם היות שמי הקיץ הם חמים ויבשו ומי החורף הם קרים ונקפאים. ומפני שתי הסיבות האלה יחסרו הנהרות 47 כראב"ע, כמובא ברד"ק. לא מצאנו זה הפירוש בנוסח אצלנו. , הנה המים היוצאים מירושלים לא יחסרו ולא יעזרו באחד מהזמנים ההם. ואם יפורש הייעוד על דרך המשל יהיה ענינו שיצא מירושלים למוד האמונות התורה והאמונה להישרת כל בני עולם, והם הנמשלים למים, ולכן אמר שילכו אל הים הקדמוני ואל הים האחרון, וידוע ש"כל הנחלים הולכים אל הים" (קהלת א, ז) . אבל זה ירמוז, שמציון תצא תורה לכל האומות לכל האומות ממזרח וממערב.

וההודעה הה' , שיקבלו האומות כולם אמונת השם יתברך ואלהותו. כי בראות הגוים הבאים על ירושלים מעשה יי' כי נורא הוא 48 לפי שמות לד, י. אשר יעשה עם עמו, וחסידיו יכירו וידעו כי הוא המולך "על כל הארץ" (יד, ט) . רוצה לומר, שלא תהיה מלכותו בלבד על ישראל, כי גם כן "על כל הארץ" ועל כל הגוים.

ולפי שהעמים בלב ישובו לעבדו שכם אחד 49 לפי צפניה ג, ט. , לכן יהיה יי' אחד בענין העבודה שלא יעבדו בלתי ליי' לבדו ויהיה "שמו אחד", ששם אלהים אחרים לא יזכירו ולא ישמע על פיהם. והראב"ע כתב ש"שמו אחד" רומז לשם המפורש שהוא שמו המיוחד שלא ישתתף בו אחר 50 לשון הראב"ע: "הוא השם הנכבד הנודע על ידי משה עבדו, ויקרא בפי כל ככתבו". .

וההודעה הו' הוא אמרו עוד: "יסוב כל הארץ כערבה 51 בנדפס: "בערבה". " וגו' (יד, י) . והייעוד הזה אפשר גם כן שיפורש על פי פשוטו שעם היות ירושלים הרים סביב לה, הנה אז תהיה כל הארץ מישור כערבה ונמסו ההרים, אולי שהאומות כפי ריבוים ישימו ההרים למשור, לפי שיצטרכו אליו לענין המלמה כד שתהא במישור, או שיהיה הדבר בדרך נס שיעשה השם לכבוד ירושלים וכאשר ההרים אשר סביבותיה יהיו נמסים ונמחים יקראה גבהות ירושלים על כל הארץ, וכמו שאמר ישעיהו 52 הפסוק המצוטט הנו ממיכה ד, א. (ישעיה ב, ב) : "יהיה הר בית יי' נכון 53 בישעיה חסר. בראש ההרים ונשא מגבעות", ולזה אמר כאן "יסוב כל הארץ כערבה", רוצה לומר שיחזור להיות כל הארץ וההרים אשר סביב ירושלים כערבה שהיא ארץ מישור מגבול לרמון, כי משם יחל המישור לצד דרום ונגב ירושלים, ובזה האופן תרום ותשב תחתיה עיר ירושלים ותהיה גבוהה על כל הארץ. ועם היות שתשב תחתיה ובמקומה, הנה תתרחב ותארך מאד, ועל זה אמר: "למשער בנימין עד מקום שער הראשון עד שער הפנים, וממגדל חננאל עד יקבי המלך", שהיקבים ההם היו חוץ לירושלים. וכבר זכר ירמיהו הנביא (ירמיה לא, לז) התרחבות ירושלים זה ושם נזכר שער הפנה ומגדל חננאל.

ואפשר לומר שהייעוד הזה הוא גם כן בדרך משל, שההרים אשר סביב לירושלים היו שכניה הרעים בבל ומצרים, ואשור ורומי, עמון ומואב, ושאר המלכויות, אמנם לעתיד לבוא יתמו חטאים מן הארץ 54 לפי תהלים דג, לה. ונמסו ההרים הרעים ההם "וראמה" ירושלים "וישבה תחתיה", כלומר שתהיה בשלווה ולא תפחד מהם, ועל זה אמר: "וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלים לבטח" (יד, יא) . רוצה לומר, שלא תבוא עוד לחורבן 55 כרד"ק. וגלות כבראשונה, ואולי שלזה כיון דוד המלך באמרו (תהלים קכה, ב) : "ירושלם הרים סביב לה ויי' סביב לעמו", רוצה לומר שעם היות לירושלים הרים סביב לה שהם האויבים הצרים אותה, הנה השם יתברך הוא יהיה סביב לעמו להצילו מידיהם.

וההודעה הז' באמרו: "וזאת תהיה המגפה אשר יגוף יי'" וגו' (יד, יב) . רוצה לומר, שכל הגוים אשר יבואו לצבוא על ירושלים שהם הנוצרים בני אדום וגם מיתר העמים הבאים להלחם בם, תהיה בם מגפת השם באופן נפלא והוא "המק בשרו והוא עומד על רגליו". רוצה לומר, שיפלו אבריהם 56 כרש"י ורד"ק. ויתכחשו ברזון נמרץ שוכבים על מטתם בהיותם הולכים על רגליהם שלא יוכלו לראות ולא לדבר ולאכול מתוך חולי. וכן ימקו עיניהם בחוריהם ולשונם "תמק בפיהם", ומלבד זה תהיה מהומת יי' רבה בהם שלא יכיר האדם אל אוהבו מאויבו, ולכן כאשר יחזיק איש ביד רעהו לעזרו ולסעדו יחשבהו כאילו הוא אויבו וישלח ידו להכותו, וזהו אמרו: "ועלתה ידו על יד רעהו" (יד, יג) . וכבר ניבא ישעיהו על המכות האלה אשר יבואו על דרך הפלא בגוים ההם באמרו: "ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים" (ישעיה סו, יט) . ואין ספק שהמכות האלה אשר יהיה בהם ולכל בני ישראל יהיה אור יביאו כל האומות לכשיכירו וידעו כי יד יי' עשתה זאת ושאינו דבר טבעי ולא מקרי, ולכן יאמרו אנוסה מפני ישראל, כי יי' נלחם להם 57 לפי שמות יד, כה. . ומפני זה יבואו לקבל אמונת אלהותו יתברך.

וההודעה הח' באמרו: "וגם יהודה תלחם בירושלם" (יד, יד) , ואין פירושו שבני יהודה יבואו עם הגוים להלחם על ירושלים כמו שפירשו המפרשים 58 רד"ק ומעין זה ברש"י. . אבל ענינו, שגם בני יהודה היושבים בירושלים ילחמו עם הנוצרים בראותם בני ישמעאל מכים והורגים בבני אדום יצאו הם גם כן מירושלים וילחמו בהם, או שתהיה בי"ת בירושלים כמו 'עם' 59 כראב"ע. כאילו אמר וגם יהודה וירושלים תלחם. ואמרו "ואסוף חיל כל הגוים סביב" ענינו, שיאסף ויתקבץ לירושלים על ידי בני יהודה שזכר חיל כל הגוים הלוחמים אלה באלה "זהב וכסך ובגדים לרוב מאד", וזהו מה שזכר למעלה "וחולק שללך בקרבך", כי יחרימו האומות אלו לאלו וישאו כל שללם כי רב הוא לישראל הנשאר בקרב הארץ. ומפני שזכר שישללו ויבוזו חיל כל הגוים ופרט בזה זהב וכסף ובגדים, הוצרך לתת סיבה למה לא ישללו גם כן "הסוס והפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה" (יד, טו) , ולכן אמר שתהיה בבהמות גם כן המגפה אשר תהיה באויבים ולכן לא יקחום בשלל ובבזה. ומזה תדע למה לא סמך הפסוק הזה ממגפת הסוס והבהמות למגפת העמים שזכר למעלה שהוא, לפי שנזכר כאן להבדילו מענין השלל והביזה.

וההודעה הט' "והיה כל הנותר מכל הגוים" וגו' (יד, טז) . רוצה לומר, שאותם הגוים אשר ישארו מהמלחמה ההיא ישובו אל השם בכל לבבם 60 כרד"ק. , כי מתוך הנפלאות אשר יראו 61 מעין רד"ק. יכירו וידעו שהוא מלך על כל הארץ, ולכן יעלו "מידי שנה בשנה" לירושלים מקום המשפט והנפלאות שראו "להשתחוות למלך יי' צבאות" 62 מ. כמה סיבות, לפי שבאותו זמן תהיה אותה מלחמה והעם אשר לא יעלה לירושלים מכל "משפחות הארץ" להשתחוות למלך יי' צבאות יהיה ענשם ש"לא עליהם יהיה הגשם" (יד, יז) , כלומר שלא ירד מטר בארצם והיה מיוחד אליהם העונש הזה, לפי שבחג נדונים על המים, גם שהמטר הוא אות על השגחה עליונה 63 כרש"י לפי תוספתא סוכה פרק ג', הלכה ז'. . והנה בזמן היות שכינת השם יתברך בעצמו היו הגשמים באים בהשגחתו על ארצו ולא עשה כן לכל גוי 64 לפי תהלים קמז, כ. שהיו גשמיהם כפי הסידור הטבעי, וכמו שאמר רמז לזה (איוב ה, י) : "הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות", ש"על פני ארץ" שהיא ארץ ישראל היה הקב"ה כפי השגחתו נותן מטר. אמנם "על פני חוצות" שהם שאר העמים היה שולח להם מטר על ידי אמצעי, ולכן אמר בהם "ושולח מים", לא נותן. אמנם בזמן הגאולה שנהיו כולם עם יי' בקבלתם אמונתו יהיו גשמיהם על צד ההשגחה הפרטית, ולכן תלה ענין הגשם שלהם בעלותם לחוג בירושלים להשתחוות ולזבוח ליי' צבאות. ולפי שהמצריים אינם צריכים למטר לפי שנילוס עולה ומשקה את ארצם, לכן אמר: "ואם ממשפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה" וגו' (יד, יח) . ופירושו כפי המפרשים 65 ת"י, רש"י, ראב"ע ויתר המפרשים. , שאם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה עליהם, כלומר שלא עליהם יהיה הגשם שזכר, לפי שאינם רגילים שירד עליהם מטר במצרים הנה אז תהיה עליהם המגפה אשר יגוף השם את כל הגוים, רוצה לומר אשר צבאו על ירושלים, כמו שאמר למעלה "המק בשרו" וגו'.

והנה תהיה המגפה הזאת למצרים בעבור אשר לא יעלו לחוג את חד הסוכות. ופירשו 66 ת"י, רש"י, ראב"ע ורד"ק. : "זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים" היא שלא ירד עליהם המטר, כמו שנזכר. ויהיה פירוש "חטאת" – עונש, כלומר עונש "החטאת"; וכן כי לא שלם עון האמורי עד הנה 67 לפי בראשית טו, טז. .

ולפי דעתי יחסר בכתוב עיקר הפירוש הזה. ולכן נראה לי שיותר נכון לפרש שמפני שהקב"ה ילחם באומות האויבים באותו יום בשני אופנים: האחד, במגפה אשר יגוף אותם; והב', במה שימטיר עליהם מן השמים אש וגפרית ורוח זלעפות 68 לפי תהלים יא, ו. , כמו שנאמר ביחזקאל (יחזקאל לח, כב) : "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף", לכן גזרה חכמתו שכל הגוים אשר לא יעלו להשתחוות לפניו בירושלים מדי שנה בשנה בזמן מהשנה שהיתה בו המלחמה ההיא שהוא חג הסוכות, יענשו בשתי המכות ההן. רוצה לומר, מהמגפה שהיתה ביום המלחמה, ולהעדר הגשם לזכרון הגשם המזיק שירד עליהם בה, ולכן אמר: "אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ" (יד, יז) שלא עליהם יהיה הגשם. ואמרו "ולא עליהם" בוו 69 באות וא"ו. מוסיף על הענין הראשון מהמגפה שזכר למעלה, כאילו אמר ומלבד המגפה עוד לא יהיה עליהם הגשם. אמנם "אם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה" (יד, יח) עם היות שלא יוחשו הם להעדר הגשם, האם לא תשאר המכה האחרת שהיא המגפה האחרת שהיא המגפה לבוא עליהם? ויהיה אם כן אמרו "ולא עליהם תהיה המגפה" נאמר בתמיהה, כאילו אמר וכי הלא תהיה עליהם "המגפה אשר יגוף היי'" את כל הגוים ש"לא יעלו לחוג את חג הסוכות", באמת תהיה עליהם, לפי שזאת תהיה "חטאת מצרים וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות" (יד, יט) . רוצה לומר, המגפה שתהיה "חטאת" כוללת ומשותפת לכל האומות מלבד העדר הגשם.

וההודעה הי' היא באמרו: "ביום ההוא יהיה כל מצלות הסוס קודש ליי'" (יד, כ) . ופירושו אצלי שתהיה הקדושה והכנעת האומות כל כך לפני השם, שלא לבד האנשים בפיהם יקראו בשם יי', אבל גם על "מצלות הסוס" שהם הקשקשים שתולים בצווארי הסוסים 70 כרד"ק. בעלותם לירושלים לחוג את חג הסוכות יכתבו קודש ליי', להגיד שהם מהחוגגים העולים בית יי', כי יהיה זה בעיניהם לכבוד ולתפארת. ושיהיו כל כך העולים שמה עד שיהיו "הסירות בבית יי'" רבים מאד 71 כרד"ק. "כמזרקים לפני המזבח" (יד, כ) שזורקים בהם את הדם 72 כרד"ק. . כי להיות לאומים רבים באים לחוג את חג הסוכות ירבו הזבחים ו"הסירות" בבית המקדש. ולפי שלא יספיקו להם "הסירות" שבבית המקדש תהיה כל ירושלים למקדש, ולכן כל "סיר בירושלם וביהודה" יהיה קודש לבשל בהם זבחי שלמים, וכשיבואו הגוים החוגגים יקחו מהם ובשלו בהם 73 כרד"ק. , ולא יהיה כנעני עוד בבית יי' שפירושו 'סוחר' מלשון 'כנעניה' 74 כרש"י בעקבות ת"י. . והענין שיהיה המתנדבים בעם כל כך שלא יצטרכו לסוחרים שימכרו בבית יי' הדברים. והרב יוסף קמחי פירשו 75 מובא ברד"ק. על הגבעונים שלא יהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית המקדש, לפי שמגדולי הגוים יתנדבו לעבוד את הכהנים ושעל זה אמר ישעיהו (ישעיה סו, כא) : "וגם מהם אקח לכהנים ללויים", רוצה לומר שיקח מהם לעבוד את הלוים ואת הכהנים בבית המקדש.

הנה התבארו בנבואה הזאת ז' עיקרים: האחד – נקמת האומות, כמו שאמר: "הנה יום בא ליי'" וגו' (יד, א) ; ואמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף יי' וגו' (יד, יב) , וזהו העיקר האחד מעיקרי נבואות ישעיהו. הב' – תשועת ישראל וגאולתם, וכמו שאמר: "והיה לעת ערב יהיה אור" (יד, ז), והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. הג', שתדמה הגאולה העתידה לגאולת מצרים, וכמו שאמר: "ויצא יי' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב" (יד, ג) , והוא העיקר הה' מעיקרי נבואות ישעיהו. הד', שיש עת קבוע לגאולה ידוע ונגזר לפניו יתברך, וכמו שאמר: "והיה יום אחד הוא יודע ליי'" (יד, ז) , והוא העיקר הששי מעיקרי נבואות ישעיהו. הה', שתשוב השכינה והנבואה לישראל ומציון תצא תורה ודבר יי' מירושלים 76 לפי ישעיה ב, ג. , וכמו שאמר: "יצאו מים חיים מירושלם וגו' (יד, ח) , והוא העיקר הח' מעיקרי נבואות ישעיהו. הששי, שלא ישובו עוד לגלות, וכמו שאמר: "וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח" (יד, יא) , והוא העיקר הי"א מעיקרי נבואות ישעיהו. הז', שיקבלו האומות אמונת השם, כמו שאמר: "והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד" (יד, ט) , והוא העיקר הי"ב מעיקרי נבואת ישעיהו.

וכבר הוכחתי בעיקרים ההם מנבואות ישעיהו, שהייעודים האלה לא נתקיימו בבית שני ושאי אפשר לפרשם כדרך הנוצרים בדברים הרוחניים, כי אם כפי פשוטם, ולכן יחוייב שיתקיימו לימות המשיח.