משמיע ישועה, המבשר החמישי (יחזקאל) ג

הנבואה הג' תחילתה: "ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש וגו', בן אדם נהה על המון מצרים" (לב, יז-יח) , עד "והושכב בתוך ערלים את חללי חרב פרעה וכל המונה נאם יי' אלהים" (יחזקאל לב, לב) .

והנבואה הזאת אשר ניבא יחזקאל על חורבן מצרים, אי אפשר לפרשה כשאר הנבואות אשר ניבא על מצרים שהחריבה נבוכדנאצר מלך בבל, לפי שאותו חורבן כבר ניבא עליו יחזקאל בפרשיות אשר קדמו לזאת, ולא היה צורך עוד בנבואה הזאת, כל שכן, שבנבואה הזאת מצאנו שנכלל אשור ועילם, משך ותובל ואדום ונסיכי צפון. ואמר שתהיה מפלתם יחד וזה לא היה במפלת מצרים, כי לא נשתתפה בו אומה אחרת, ולכן לא מצאו המפרשים 48 רש"י. דרך לפרשה, כי אם על עונש גיהנם שילך שם מצרים ואשור ושאר האומות אשר זכר. והוא באמת פירוש תפל מבלי מלח. ומה לו לנביא לזכור פה עונשי גיהנם בתוך שאר נבואות שניבא על האומות נעשו עצים לגיהנם, כדבריהם זכרונם לברכה 49 תנחומה פר' לך לך כ'; תזריע ה'. ? ולמה יזכור יחזקאל לעונשי גיהנם האומות האלה בלבד ולא השאר? ולמה לקצתם קרא ערלים ולקצתם לא קרא כן? ואיך לא זכר בכללם בבל שהוא ראש המחריבים? ולמה יהיה המון מצרים ראשון בעונשי גיהנם יותר מן השאר? ואם בא לזכור עונשי גיהנם מה לו לזכור החללים? האם לא ירדו שמה, כי אם חללי חרב? הלא ידענו כי "אין שלום אמר יי' לרשעים" (ישעיה מח, כב) בעולם הבא ושקטן וגדול שם הוא.

אבל אמתת הנבואה הזאת היא, כי מה שאומר. אתה תראה שלמעלה מזה בחצי הספר בפרשת "ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש" (יחזקאל כו, א) , זכר שבאו ליחזקאל נבואות רבות על צור וצידון מחורבנם ואמר בסופם "לא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאיב מכל סביבותם" וגו' (יחזקאל כח, כד) . וסמך לזה פרשת "כה אמר יי' בקבצי את בית ישראל" וגו' (יחזקאל כח, כה) , לומר, שאף על פי שילכו ישראל בגלות עוד יצטרכו למה שאמר שלא יהיה להם "סלון ממאיר וקוץ מכאיב מכל סביבותם", והוא לעתיד לבוא, לפי שאקבץ את בית ישראל מכל העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם לבטח בעשותי שפטים בכל הגוים אשר סביבותם שהם ה'סרבים' וה'סלונים' אשר זכר. ואחר זה בשנה העשירית בשנים עשר לחודש באה אליו הנבואה בחורבן פרעה ומצרים על ידי נבוכדנאצר, ואמר בסופה: "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכה" (יחזקאל כט, כא) . והוקשה על רש"י פירוש הפסוק הזה ואמר שהוא מוסב לפרשה שלמעלה. והרד"ק 50 פירש כאביו. כתב שאמר זה על כורש שנולד באותו זמן. ולי נראה שלא כיון הנביא לדבר מכל זה, אלא שכאשר יראו ישראל חורבן מצרים שניבא יחזקאל, כמו שניבא על קיבוץ הגלויות, יאמינו בתשועתם וגאולתם שיאמרו כמו שנתקיים מה שניבא על חורבן מצרים כן יתקיים מה שניבא על גאולתנו, ועל תשועתנו. ובזה האופן באמונתם ובדעתם יצמיח קרן גאולתם והיה ליחזקאל פתחון פה שנתקיימו דבריו.

ואחר שניבא על חורבן מצרים הקרוב לאותו זמן, באה לו נבואה אחרת במה שעתיד להחריב את מצרים חורבן אחר באחרית הימים באמרו: "ויהי דבר יי' אלי לאמר בן אדם, הנבא ואמרת כה אמר יי' הלילו הה ליום" וגו' (ל, א-ב) , רוצה לומר החורבן הזה שניבאת על מצרים בימי נבוכדנאצר כאפס ותוהו תחשב לו 51 לפי ישעיה מ, יז. בערך 52 ביחס. אל חורבן אחר שיהיה לו אחרי כן ביום יי' הגדול והנורא 53 לפי מלאכי ג, כג. , שהוא יום קיבוץ הגלויות. וכאילו אמר אל תיילילו על החורבן הזה, אבל "הלילו" על אשר יהיה ביום יי' שהוא יהיה "יום ענן עת 54 בנדפס: "ויום". גוים" (יחזקאל ל, ג) , רוצה לומר עת שיפלו בו גוים רבים, כי אז תבוא חרב גדול במצרים ומשמועתו תהיה חלחלה בכוש בשמעם חללי מצרים. ולכן זכר עמו כוש ופוט ולוד וכוכ. והאומות האלה לא זכרם ירמיהו בפרשת "הכוס" 55 "ואקח את הכוס מיד יי' ואשקה את כל הגוים" (ירמיה כה, יז). , כי לא היו אלה בכלל האומות אשר החריב נבוכדנאצר, אבל עתידות להחרב לעתיד לבוא, כמו שיתבאר. ועל זה אמר גם כן "כה אמר יי' ונפלו סומכי מצרים" (יחזקאל ל, ו) , רוצה לומר שהאומות אשר יבואו לסמוך את מצרים ולעזרו יפלו גם כן מהם חללים הרבה, כמו שאמר "ונשברו כל עוזריה" (יחזקאל ל, ח) . ואמר: "ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והיתה חלחלה בכוש כיום מצרים, כי הנה באה" (יחזקאל ל, ט) , יאמר שישמעו בני כוש הריגת מצרים וריבוי חלליהם וירעדו מאד פן עליהם תבוא החרב הוא 56 אולי צ"ל: "ההוא". גם כן.

ואחרי שזכר הנביא חורבן מצרים העתיד להיות על ידי נבוכדנאצר וחורבנו העתיד להיות באחרית הימים, הביא הנבואות שבאו אליו לבאר שתיהם. והתחיל בפרשת "כה אמר יי' אלהים והשבתי המון מצרים ביד נבוכדראצר" וגו' (יחזקאל ל, י) ; ובאה לו גם כן עליו נבואה אחרת "באחת עשרה שנה בראשון בשבעה 57 בנדפס: "באחד". לחודש" (יחזקאל ל, כ) . ונמשכו הדברים על אותו חורבן שיעשה נבוכדנאצר במצרים, עד פרשת "ויהי בשתי עשרה שנה בשני עשר חדש באחד לחודש (יחזקאל לב, א) , שאז באתהו הנבואה לבאר לו ענין החורבן האחרון אשר יבוא על מצרים בזמן קיבוץ הגלויות, והוא אמרו: "בן אדם שא קינה על פרעה מלך מצרים" (יחזקאל לב, ב) , שאותה הפרשה כולה על החורבן האחרון ידבר, והוא אמרו: "כי כה אמר יי' אלהים חרב מלך בבל תבואך, בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים" (יחזקאל לב, יא) . רוצה לומר, עם היות שחרב מלך בבל – תבואך עתה, הנה באחרית הימים לא לבד חרב אחד כחרב מלך בבל תבוא עליך, אבל "בחרבות גבורים רבים אפיל המונך", והם עריצי הגוים ומלכיהם שישדדו את "גאון מצרים" וישמידו כל המונה. ועל רוב חללי מצרים שיהרגו אמר ממשל "והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים" וגו' (יחזקאל לב, יג) . כי לפי שהיה כל טוב מצרים תלוי ביאור, המשיל כאילו יחרב ויבש והדגה אשר ביאור מתה, והוא אמרו: "אז אשקיע מימיהם" (יחזקאל לב, יד) , כי למיעוטם לא ישארו כי אם בקרקע היאור ונהרותם בשמן אוליך, כי מפני שלא תעבור בו רגל אדם 58 כר"י קרא. ופרסות בהמה יהיו המים צלולים כשמן. וביאר הנמשל ביאור ובדגים באמרו: "בתתי 59 בנדפס: "נתתי". את ארץ מצרים שממה ונשמה 60 בנדפס: "ומשמה". " (יחזקאל לב, טו) , שהוא הנמשל ביאור; וכן "בהכותי את כל יושבי בה", שהוא הנמשל באיבוד הבהמה. וכבר פירשו חכמינו זכרונם לברכה הנבואה הזאת לעתיד לבוא, כמו שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צח, ע"א) : אין בן דוד בא עד שיבוקש דג קטן לחולה ולא ימצא, שנאמר: "אז אשקיע מימיהם", וכמו שביארתי במאמר 'ישועות משיחו' חלק ב' עיון ראשון. וחתם דבריו באמרו: "קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על מצרים ועל כל המונה" וגו' (יחזקאל לב, טז) .

ואחרי שניבא על החורבן העתיד הזה שיבוא על מצרים, באה אליו נבואה שנית י"ד ימים אחרי הראשונה – "בן אדם נהה על המון מצרים" וגו' (יחזקאל לב, יח) , להודיעו מה שימשך על אותו חורבן מצרים. ואמתת ענינה הוא, מה שביארתי לך במעין הי"א מ'מעיני הישועה' והוא שקודם הגאולה העתידה יתעוררו הנוצרים בני אדום אשר בארצות המערב ללכת לכבוש ארץ ישראל וכל ארץ הנגב, וילכדו ארץ מצרים ראשונה ואת כל ארץ ישראל ובבל, שהוא כולו היום ממלכות מצרים ויחריבו את מצרים ויהרגו המון רב ועצום 61 לפי שמות א, ט. בקרבה. וכשישמעו שאר האומות מארצות המזרח והצפון אכזריות הנוצרים אשר עשו במצרים ובארץ ישראל ושאר הארצות – יפחדו וירעדו מפניהם פן יתפשטו גם על ארצותם ויעשו להם ככה. ויקנאו על זה גם על היות הנוצרים לוקחים להם את ירושלים מקום הקדושה ושער השמים 62 לפי בראשית כח, יז. גם כפי אמונתם, שגם על זה יקנאו קנאה עצומה. ועל זה שנאמר בפרשה שזכרתי למעלה "והיתה חלחלה בכוש בנפול חלל 63 בנדפס: "חללי". מצרים וגו', כוש ופוט ולוד וכל הערב... ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו" (ל, ד-ה) , שארץ הברית – היא ארץ ישראל. ופרט אותה, לפי שעליה לכבשה תהיה עליית הנוצרים שמה, ומפני זה יתקבצו העמים ממזרח ומצפון ויבואו על הנוצרים, ויערכו אתם מלחמה קרוב לירושלים ויהרגו אלו לאלו מכה רבה 64 לפי במדבר יא, לג. , והיתה להם עת צרה גדולה, כי יתמו חטאים מן הארץ 65 לפי תהלים קד, לה. ותהיה נקמת יי' עליהם. והאשורים ההם היום – בני ישמעאל שהחריבו בית ראשון והגלו עשרת השבטים; והנוצרים – בני אדום שהחריבו בית שני בהיותם מתקוממים אלו עם אלו למשול על אדמת הקודש יבואו לקבל עליה עונש מה שעשו בתוכה. וכבר העיר על כל זה דניאל איש חמודות 66 לפי דניאל י, יא. בסוף נבואותיו, כשזכר מלחמת מלך הצפון ומלך הנגב שאמר שם (דניאל יא, מב-מג) : "וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה, ומשל מכמני זהב והכסף ובכל 67 בנדפס: "בכל". חמודות" וגו'. וזה כולו ממה שיעשו הנוצרים בארץ מצרים ושמועות יבהלוהו ממזרח ומצפון, הם שמועות אנשי המזרח ואנשי הצפון הבאים על הנוצרים, שלכן לא זכר מערב, וכמו שפירשתי שם. ועל זה באמת ניבא יחזקאל הזה באמרו מצרים ועל חלליה "ממי נעמת רדה והשכבה על ערלים", רוצה לומר את מצרים היית מתפארת מכל האומות ועתה תרדי ותשכבי לארץ במלחמתך את ערלים שהם הנוצרים, אבל לא תחשוב שיעשו לך כמו שעשה נבוכדנאצר – שבות וגולה, כי יכוך מכת חרב, וזהו אמרו: "בתוך חללי חרב יפולו, חרב נתנה משכו אותה" ואת "כל המוניה" (יחזקאל לב, כ) , שעל מצרים ועל חלליה אמר זה.

ולפי שיתקבצו המוני אומות המזרח וגיבוריהם לעזור את מצרים ולנקום את נקמתו מיד הנוצרים הערלים, לכן אמר בדרך המשל "ידברו לו אילי גיבורים מתוך שאול את עוזריו ירדו שכבו הערלים חללי חרב" (יחזקאל לב, כא) , כלומר שמן הקבר יהיו "אילי גיבורים" שהם חללי מצרים קוראים לו, רוצה לומר בעדו, שבעד מצרים יקראו את עוזריו של מצרים שיבואו לנקום נקמתו. ומזה נמשכה הנקמה שגם כן "ירדו שכבו... חללי חרב" הערלים, רוצה לומר מחריבי מצרים. וזהו כלל הנבואה, רוצה לומר שהערלים יחריבו למצרים ויבואו עוזריהם ויחריבו את הערלים ויחריבו גם העוזרים ההם. ואמר "ידברו" – על החללים בדרך המשל, כאילו הם ידברו את עוזרי מצרים ויספרו להם צרתם, ושבעבור זה "ירדו שכבו" גם "הערלים חללי חרב".

וביאר הנביא מי הם האומות אשר יבואו שמה לאותה מלחמה ושיפלו 68 האומות. בה גם כן, כי יפול עוזר ונפול עזור 69 לפי ישעיה לא, ג. , ולזה אמר מיד "שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו כלם חללים" (יחזקאל לב, כב) . והנה לא יקרא לאשור 'ערלים', לפי שהם היום ישמעאלים כולם נמולים, אבל אמר ששם לאותה מלחמה יבוא מלך אשור וכל המונו. ואמר "סביבותיו קברותיו", שחוזר למצרים לפי שהם יבואו לנקום נקמתו מאת הנוצרים שהרגו המונו. ולפי שגם בני אשור יפלו במלחמה רבים מאד, לכן אמר "סביבותיו קברותיו", רוצה לומר סביב מצרים יהיו קבורות אשור לא באותו מקום שהיו קברות מצרים 70 מעין רד"ק. , אבל שיתקרבו אליהם בהריגה, והוא אמרו "אשר נתנו קברותיו בירכתי בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נופלים בחרב" (יחזקאל לב, כג) . ונתן הסיבה למה יפלו האשורים שם בחרב ואמר: "אשר נתנו חתית בארץ חיים", רוצה לומר שהאשורים עשו שבר על שבר בארץ ישראל בגלות השבטים שהוא ארץ חיים, ועל זה יבואו לקבל עונשים שמה. עוד אמר: "שם עילם וכל המונה סביבות קבורתה כלם חללים" וגו' (יחזקאל לב, כד) , רוצה לומר שגם אנשי עילם שהוא מדי וכל המונה יבואו לאותה מלחמה בשמעם את שמע מצרים וילחמו בנוצרים, ויפלו שם גם הם חללים בחרב אשר ילחמו עם הערלים וירדו אלו ואלו "אל ארץ תחתיות", רוצה לומר עילם והערלים. לפי שהערלים ההם "נתנו חתיתם בארץ חיים" ולכן ישאו גם הם "כלמתם את יורדי בור".

ולפי ש'עילם' – שהוא מדי לא החריבו ארץ ישראל עם היות שמשלו בה בהם, הנה נענשו בתוך החללים. מפני שהפרסיים גם כן נתנו "חתיתם בארץ" החיים בהיותם מושלים בארץ, ועם במנעם בנין הבית, ופעם באופנים אחרים. ועל זה אמר עוד "בתוך חללים נתנו משכב לה בכל המונה, שרומז ל'עילם'. ואמר שהיו "סביבותיו קברותיה כולם ערלים חללי חרב", רוצה לומר שהיו סביבות 'עילם' חללים רבים מהערלים הנוצרים הלוחמים בהם, ואותם הערלים היו בקבר לעולם, לפי שהיו אלו על אלו מושלכים על פני השדה. הנה הסיבה בכל זה היא, לפי שאנשי עילם הנזכר נתנו חתיתם בארץ חיים בהיותם מושלים בארץ ישראל. והסתכל שבאשור אמר "אשר נתנו חתיתם בארץ חיים", לפי שהן הגלו את השבטים והרשיעו לעשות הם בעצמם בארץ ישראל. וכן אמר על הערלים "אשר נתנו חתיתם בארץ חיים", כי גם הם החריבו בית שני והגלו את ישראל מעל אדמתם, אבל ב'עילם' לפי שהם לא הרעו לישראל בכונה מרשעת, אבל שמעו למוסרים וציוו לעכב בנין הבית, לכן אמר בהם "כי נתן חתיתם בארץ חיים" (יחזקאל לב, כה) ולא אמר 'נתנו' כאילו הם לא נתנו בעצמם המחתה, אבל נתנה בשמם ועם כל זה נענשו כפי חטאם "וישאו כלימתם את יורדי בור".

עוד אמר: "שם משך תובל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב, כי נתנו חתיתם בארץ חיים" (יחזקאל לב, כו) . ואם היו 'משך ותובל' מארצות הצפון מבני יפת כדברי המפרשים 71 רד"ק [לח, ב להלן]. , הנה הם בלי ספק גויי גוג ומגוג, כמו שאמר אחרי זה "בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג" ושא "ראש משך ותובל" (יחזקאל לח, ב) , שגם הם יבואו אל המלחמה הזאת, כמו שיתבאר בפרשת 'גוג'. ויהיה לפי זה פירוש הזה, שגם 'משך ותובל' יבואו לאותה מלחמה ויהיו שכיריו של מצרים, וגם יהיו קברותיו של 'עילם' הערלים המושלכים עליו, ועל זה אמר "כלם ערלים חללי חרב" (יחזקאל לב, כה) . כי ה'חללים' הם הנוצרים, ולפי שבני עילם מתו בתוכם לכן אמר שהיו הערלים החללים קבר לעילם, וכל זה לפי שמשך ותובל "נתנו חתיתם בארץ חיים", כי הם באו עם נבוכדנאצר בחורבן בית יי' ולזה יהיה מעונשים שימותו חללים. אבל יוסף בן גוריון כתב שמבני יפת הם בצרפת על נהר שיינא, ומהם בארץ ברטאנייא 72 בריטניה. על נהר לירא; ובני תובל – הם בפישא; ובני תירס – הם האינגלישיש 73 אנגלים. ; ובני אשכנז – הם בני אלמנייא; והכתים – הם הרומיים החונים בבקעת קנפאנייא על נהר תיבראו; ובני תרשיש ישבו בטושקאנה והיה גבולם עד נהר תיבריאו; ובני יוון ארצם ידועה; וכן בני תורגמה שהם עשרה, כמו שזכר. וכל זה ממה שיורה שבני יפת נתיישבו בחלק האיאורופה ומשך ותובל הם היום מכלל הנוצרים. והסכימו בזה כל המספרים בספרי דברי הימים אשר לרומיים, שהם אמרו שבני נח חלקו ביניהם את הארץ שראו בחכמתם שהיתה עתידה להתיישב, ושנפל חלקו של שם בארץ האשיאה 74 אסיה. , וחלקו של חם באפריקה, ושיפת לקח לו האיאורופה ושנתחלקה לבניו, ותובל ירש את ארץ ספרד וצרפת ומהם עברו הים לאינגלאטיירא 75 אנגליה. . וכפי זה הרשום בכתב אחת 'משך ותובל' הם היום הנוצרים. ויהיה ענין הכתוב הזה, שאחרי שזכר ענין אשור ועילם אשר באו לעזרת מצרים, זכר אומות הנוצרים שהיו באותה מלחמה, וראשונה זכר 'משך ותובל', שנפלו שם חללים כמו שאר האומות ועליהם אמר "כלם ערלים מחללי חרב" (יחזקאל לב, כו) , רוצה לומר שיהיו מכלל אותם 'חללי חרב', לפי ש"נתנו חתיתם בארץ חיים", והוא בחורבן בית שני.

ואמנם אמרו עוד: "ולא ישכבו את גבורים נופלים מערלים" וגו' (יחזקאל לב, כז) , נראה לי לפרשו כפי זאת הכונה, שגם אלה – 'משך ותובל' בהיותם נופלים חללים, לא יהיו נקברים בכבוד כמו שהיו נקברים גיבורים רבים שכבר מתו מן הערלים ונקברו בכבוד בכלי מלחמתם וחרבותם תחת ראשיהם 76 כר"י קרא ורד"ק. , כי כן יקברו הנוצרים את הגיבורים והפרשים לכבוד ולתפארת 77 לפי שמות כח, ב. , לא יזכו לדבר מזה אחת מן האומות האלה, אבל "תהי עונותם על עצמותם" ויקבלו שכר מה שעשו, והוא שגם הם לא נתנו קבורה בכבוד לבני ישראל במלחמותם, והוא אמרו: "כי חתית גבורים בארץ חיים". רוצה לומר, כי מחתה רבה עשו הם גם כן לגיבורי ישראל ויהודה "בארץ חיים" ולכן יפלו כפגר מובס ויענשו מידה כנגד מידה, וזהו אמרו "ותהיה עונותם על עצמותם כי חתית גבורים בארץ חיים. ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את חללי חרב" (יחזקאל לב, כח) . רוצה לומר, לכן כאשר עשית יעשה לך שאתה בתוך ערלים ועם המונם תשבר, כמו שנשבר ישראל בתוכך "ותשכב את חללי חרב", רוצה לומר שלא תקבל קבורה בכבוד, אלא שתשכב עם חללים רבים. ועם היות, שהנביא אמר אחר כך בענין גוג "אתן לגוג מקום שם קבר... גי 78 בנדפס: "גיא". העוברים" (יחזקאל לט, יא) , הנה יהיה ענין קבורתם שיעשו חפירה גדולה וישליכו שמה פגרי החללים לטהר את הארץ כקטן כגדול, כנקלה כנכבד. וממה שזכר הנביא בכאן, יתבאר ביאור שלם אמתת מה שכבר פירשתי בענין גוג ומגוג ב'מעיני הישועה' מעין י"א, כי לא תהיה ביאתו להלחם בישראל בלבד, אבל בעצם וראשונה להלחם עם בני אדום הבאים בארץ הנגב ובארץ הצבי, וכמו אתבאר 79 אולי צ"ל: "שאבאר". . ולכן זכר כאן חורבן מצרים שהוא תחילת המלחמה.

וזכר האומות אשר יבואו לנקום נקמת מצרים ולבער את בני אדום מן הארץ הנבחרת – 'אשור ועילם משך ותובל' 80 באם משך ותובל הם – נוצרים, ובני אדום – נוצרים, הילחמו אלו באלו? , כי אלה כולם יבואו כנגד אדום להלחם בו, ולכן זכר חורבנם יחד. ואחרי זה זכר חורבן אדום, שהם מהערלים שזכר ועליו אמר "שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה אשר נתנו גבורתם את חללי חרב" (יחזקאל לב, כט) . רוצה לומר, שבני אדום יעשו גבורות רבות ומתוך גבורתם יהיו כולם 'חללי חרב' והמה בכלל הערלים הפחותים "ישכבו את חללי חרב".

עוד אמר: "נסיכי צפון" (יחזקאל לב, ל) . והמפרשים 81 רד"ק. פירשוהו על מלכי בבל, וצידונים אמרו שהם מצידון. ואני אחשוב שנסיכי צפון וכל 'צידוני' – הם משפחות ההודיים אשר מארץ הודו, שהם מכלל הנוצרים ולא יוכללו בשם אדום אשר יוחס לרומי ולכל הגויים אשר תחת הנהגתה ודתה והם הנקראים היו ממלכות הפריטשו גואן ואינם נכנעים לאפיפיור, אבל הם מדת ישוע הנוצרי גם כן. ומפני הדת יבוא בעזרת בני אדום לכבוש את ארץ ישראל וכל ארץ הנגב. ולפי שהם עם בזוי ושסוי 82 לפי ישעיה מב, כב. ואין לב 83 לפי ירמיה ה, כא. , לכן אמר עליהם "אשר ירדו את חללים בחתיתם מגבורתם בושים", רוצה לומר שיבושו מחולשת גבורתם וישכבו ערלים עם שאר חללי חרב. והתבונן שלא אמר באלו ש"נתנו חתיתם בארץ חיים", כמו שאמר בשאר האומות כולם אולי שלא היו הם במלחמות ארץ ישראל, אמנם אדום לא נאמר בו "אשר נתנו חתיתם", לפי שענין המלחמה הזאת לא תהיה רק על ביאת אדום לכבוש את ארץ ישראל והיה אם כן הדבר מבואר בעצמו. אבל שאר האומות שלא באו על זה הוצרך לזכור בהם סיבת נפילתם שהיא עוונותיהם הראשונים, ואולי שלזה גם כן לא זכרו ב"נסיכי צפון". ולכן אמר על מפלת אדום ו'נסיכי הצפון' אותם "יראה פרעה ונחם על כל המונה חללי חרב פרעה וכל חילו" (יחזקאל לב, לא) , רוצה לומר שישמח פרעה כי חזה נקם 84 לפי תהלים נח, יא. עם היות שהוא עצמו פרעה וכל חילו יהיה מהחללים.

ובסוף הנבואה אמר "כי נתתי את חתיתי בארץ חיים, והושכב בתוך ערלים את חללי חרב פרעה וכל המונה 85 בנדפס: "המונו". ". ופירושו, שהנה נתחברו במלחמה הזאת שתי סיבות: אחת – אלהית; ואחת – אנושית. והאלהית היא, נקמת השם על עמו וארצו ועליו אמר: "כי נתתי את חתיתי בארץ חיים", רוצה לומר לנקום נקמתם ממחרביהם הראשונים והאחרונים; והסיבה האנושית היתה, מפני שהושכב בתוך ערלים את "חללי חרב פרעה וכל המונה 86 בנדפס: "המונו". ". ומפני אותה ההריגה האכזריות העצום שעשו הערלים הנוצרים בפרעה והמון מצרים – התעוררו שאר האומות לנקום נקמתו ונתחייבו כלה ונחרצה 87 לפי ישעיה י, כג. על כולם.

הנה התבארה הפרשה הזאת בשלמותה הרחק מאוד כרחוק מזרח ממערב 88 לפי תהלים קג, יב. מדרכי המפרשים, והאמת עד לעצמו. ואין להפלא מאשר באו בה הדברים פעם ליחיד, פעם לרבים, פעם לנוכח, פעם לנסתר, ואל האומות בלשון זכר פעם הלשון נקבה, כי כן דרך הנביאים. ותדע ותשכיל שעל זה גם כן ניבא ישעיהו בפרשת "קרבו גוים לשמוע" (ישעיה לד, א) , שהיא הנבואה השביעית שפירשתי ממנו, אם לא ששם ביאר כללות המלחמה בקוצר ומפלת אדום אשר תהיה בה, ביאר באריכות. ויחזקאל ביאר כאן המפלה הכוללת באריכות וחורבן אדום בקוצר 89 בקצרה. , כי מה שלא ביאר בזה ביאר בזה. וכבר זכרתי ב'מעיני הישועה' מה שיראה מדברי הנבואות, שגם במלחמה הזאת יצאו בני ישראל אותם המקובצים בירושלים ועל אדמת הקודש, ומאשר יבואו מארצות המזרח ועשו להם ראש אחד הוא – משיח בן יוסף וימות באותה מלחמה. ובני ישמעאל אשר לא יפלו שמה בחימה שפוכה 90 לפי יחזקאל כ, לג. יבואו על רומי ויחריבוה ואז יתגלה משיח בן דוד ותשלם גאולת יי', כמו שאמר דניאל על זה: "ובעת ההיא ימלט עמך" (דניאל יב, א) . וראה גם ראה 91 לפי שמואל א כד, יב. איך יהיה הדבר הזה מקובל אצל חכמינו הקדושים שאמרו בפרקי רבי אליעזר 92 פרק כט. : שלוש מלחמות של מהומה עתידים בני ישמעאל לעשות באחרית הימים עם בני אדום, שנאמר (ישעיה כא, טו) : "כי מפני חרבות נדדו". אחת בים, שנאמר: "מפני חרב נטושה"; ואחת בשדה, שנאמר: מפני קשת דרוכה"; ואחת בכרך גדול שברומי, שהוא כבדה משתיהן, שנאמר: "ומפני כובד מלחמה", ומשם בן דוד יצמח ויראה באובדן של אלו ושל אלו ומשם יבוא לארץ ישראל, שנאמר (ישעיה סג, א) : "מי זה בא מאדום".

והתבונן אם ידעת בינה 93 לפי איוב לח, ד. , כי הנה שתי המלחמות שאמרו: אחת בים ואחת בשדה, הם אשר יהיו בארץ ישראל מהנוצרים אשר ילכו שמה והישמעאלים שיבואו עליהם, כי כל שאר העולם היום נקראים ישמעאלים. וכן נאמר לדניאל (דניאל יא, מ) "ובעת קץ 94 בנדפס: "ההיא". יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ופרשים ובאניות רבות", לפי שהנוצרים ילכו מהם שמה מהם דרך אניות בלב ים 95 לפי משלי ל, יט. , ומהם ילכו ברכב ובפרשים דרך יבשה, לכן אמר גם כן שם והטה אהלו "בין הימים להר צבי קדש" (שם שם, מה) , יהיו אניותיהם על הים והמה נלחמים בארץ. ונראה שהישמעאלים גם כן יבואו עליהם בשני דרכים: בים וביבשה, ולכן יהיו שתי מלחמות שמה: אחת – בים; ואחת – בשדה. ומפני מפלת אדום, שתהיה עצומה יעצרו כח הישמעאלים לבוא על רומי, כמו שהרומיים הלכו על ירושלים ואז תהיה המלחמה גדולה בכרך גדול שברומי. וממה שאמרו (סנהדרין צח, ע"א) ומשם בן דוד יצמח ויבוא לארץ ישראל, יראה שיהיה משיח בן דוד מהיהודים אשר בגלות אדום, וכמו שדרשו: "מי זה בא מאדום" (ישעיה סג, א) .

והנה התבאר בנבואה הזאת עיקר הנקמה שיעשה השם באחרית הימים על צריו ואויביו בני אדום ובני ישמעאל, והוא העיקר הראשון מעיקרי נבואות ישיעהו. וידעת עם זה קישור פרשיות רבות מנבואות יחזקאל באופן לא שערו הפרשים, כמו שתראה מענינם אם תשים אליהם לב. והעיקר הזה אם תשאל לנוצרים, מהם יאמרו שהוא עתיד להיות כפשוטו בימי האנטיקריסטו 96 ראה הערה...... , וגם אני אודה להם, כי הוא המשיח אשר יבוא וינגד דת ישו ויחריב את המאמינים בו, ומהם יפרשוהו אל עונשי גיהנם. וכבר הודעתיך מה שיתחייב להם מהספק והביטול. ואמנם בבית שני מבואר נגלה הוא שלא נתקיים, אבל הוא עתיד להתקיים בזמן ביאת משיחנו מהרה יגלה.