משמיע ישועה, המבשר החמישי (יחזקאל) א

הנבואה הא' תחילתה "ויהי דבר יי' אלי לאמר בן אדם אחיך אחיך אנשי גאולתך" וגו' (יא, יד-טו) , עד "ואדבר אל הגולה את כל דברי יי' אשר הראני" (יחזקאל יא, כה) .

וענין הפרשה כך הוא: הנה יכניהו מלך יהודה, מפני מה ששמע מנבואות ירמיהו שהיה מנבא על יהויקים שייטה עולו לעבוד את נבוכדנאצר מלך בבל ויחיה, והאדמה לא תשם 1 לפי בראשית מז, יט. , הנה כאשר עלה נבוכדנאצר על ירושלים בתחילת מלכות יהויכין יצא אליו הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו, ויקח אותו מלך בבל ויוצא משם את כל אוצרות בית יי' ואוצרות בית המלך, ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה בהיכל יי', והגלה את כל ירושלים, ואת כל השרים, ואת כל גיבורי החיל והחרש והמסגר, ויוליכם בבלה והמליך את בירושלים את צדקיהו. והנה יהויכין וכל שריו וכל העם אשר הלכו אתו באותה גולה, לפי שראו שנשאר צדקיהו ואל יושבי ירושלים בשלום, והעיר לא ניתנה ביד הכשדים, והם בעבור שהאמינו לדברי הנביא לצאת אל נבוכדנאצר ולהכנע אליו, הלכו בגולה ונתחרטו מאד מאשר שמעו לדברי ירמיהו, ויצאו אל נבוכדנאצר. וכדי לנחמם ולדבר על לבם – באה הנבואה ליחזקאל שהיה שם עמהם, כמו שאמר: "ואני בתוך הגולה על נהר כבר בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין" (יחזקאל א, א) . והודיעו שעוד מעט יבוא צר ואויב בשערי ירושלים 2 לפי איכה ד, יב. , וכמו שביארתי על מראות יחזקאל בספר מעיני הישועה. ולכן במראה השנית שראה יחזקאל בשנה הששית ראה כאילו נשאתו רוח אלהים 3 לפי בראשית א, ב. ויבא אותו ירושלים אל שער בית יי' הקדמוני הפונה קדימה, ושהיו שם מאנשי יי' ירושלים, ואמר לו יתברך אלה האנשים החושבים און 4 לפי יחזקאל יא, ב. וסיפר לו מגנותם, שהיו אומרים שירושלים היתה הסיר והמה הבשר 5 כרד"ק. , לרמוז שיתמידו בעיר ולא יסחו ממנה. ואמר בתשובת זה, שכדבריהם כן יהיה אבל לא כמחשבתם, וזהו "לכן כה אמר יי' חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר וגו'; והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד זרים" וגו' (יא, ז-ט) .

ולפי שהשתומם הנביא ואמר: "אהה יי' אלהים כלה אתה עושה את שארית ישראל" (יחזקאל יא, יג) , הוצרך הקב"ה להודיעו רוע דבריהם על אחיהם שהלכו בגולה, שמפני זה היה ראוי שגם המה ילכו בגלות, ועל זה באתהו הנבואה הזאת "בן אדם אחיך אחיך אנשי גאולתך" וגו' (יחזקאל יא, טו) . ופירוש הזה כך הוא אצלי: בן אדם הלא ידעת מאחיך אחיך. וביאר מה הם האחים שזכר שני פעמים, ואמר שאמר: "אחיך" האחד – על אנשי גאולתו והם בני הגולה, שהוא 6 יחזקאל. הלך עמהם; וש"אחיך" השני – אמר על "בית ישראל כולה", והם עשרת השבטים אשר הגלה סנחריב. ומפני ריבויים אמר עליהם "וכל בית ישראל" כולו. וסיפר מגנות אנשי ירושלים שאמרו עליהם, רוצה לומר על עשרת השבטים אשר גלו ראשונה ועל גלות יהויכין גם כן שמה, שקרה להם מהגלות היה ברשעתם, כי "רחקו מעל יי'" ולכן נתרחקו מארצו ושהם לא יהיו כן, ועל זה אמר "אשר אמרו להם יושבי ירושלים", רוצה לומר שאמרו עליהם כולם ש"רחקו מעל יי'" והלכו בגלות, אמנם להם נתנה הארץ למורשה 7 מעין רד"ק. . וכבר גילה לו הקב"ה שגם המה יצאו מתוכה וילכו בגלות, אמנם עתה השיבו לענין הגולים אשר אמרו עליהם "רחקו מעל יי'", והוא אמרו "לכן כה אמר יי' אלהים כי הרחקתים בגוים" (יחזקאל יא, טז) . ואמר זה כנגד עשרת השבטים, שהלכו למרחוק; "וכי הפיצותים בארצות" – ואמר זה כנגד גלות יהויכין, הנה עם כל זה שם בגלותם אהיה להם "למקדש מעט", שאף על פי שלא יהיה להם שם בית המקדש גדול, יהיו להם בתי כנסיות שיועדו להתפלל בהם 8 כר"י קרא ורד"ק. , ותמצא בהם מעט קדושה בארצות אשר באו שמה.

האמנם אלו ואלו אם אשר כבר גלו ואם עתידין לגלות, כולם יגאלו באחרית הימים, ועל זה אמר: "לכן אמור כה אמר יי'" (יחזקאל יא, יז) – כנגד אותם יושבי ירושלים 9 כרד"ק. מאותו הגלות אשר זכרת שילכו בו ביד זרים 10 לפי יחזקאל יא, ט. אקבץ "אתכם מן העמים, ואספתי אתכם מן הארצות, ונתתי לכם את אדמת ישראל", ואז יבואו גם כן שמה איתם עשרת השבטים שגלו, וכל הגולים עם יהויכין וזרעם, ועליהם אמר בלשון נסתר "ובא שמה" (יחזקאל יא, יח) . רוצה לומר, שבגאולה העתידה גם כן יבואו אותם שגלו ראשונה, כמו אותם שגלו באחרונה.

ולפי שבזמן ההוא תהיה כל ארץ ישראל מלאה גלולים מתועבות הגוים 11 מעין רד"ק. אשר עשו בה, לכן אמר: "והסירו את כל שקוציה ואת כל תועבותיה ממנה", שהבאים בקיבוץ הגלויות יטהרו אותם מהם. ועם היות בימים הראשונים איבה ושנאה בין בני יהודה ובין בני ישראל – חילוק מלכויות וחילוק לבבות, וגם בני יהודה עצמם אותם שנשארו בירושלים עם צדקיהו היו מטיחין דברים כנגד אותם שהלכו בגלות יהויכין, לכן אמר: "ונתתי להם לב אחד" (יחזקאל יא, יט) , ואמר זה כנגד עשרת השבטים וגלות יהויכין. וכן אמר כנגד יושבי ירושלים – "ורוח חדשה אתן בקרבכם".

ולפי שעשרת השבטים בהיותם בארץ עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור 12 לפי ישעיה א, ד. , לכן אמר כאן כנגדם "והסירותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר, למען בחקותי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אותם, והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים" (יא, יט-כ) .

ואמנם אמרו אחרי זה "ואל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הולך" וגו' (יחזקאל יא, כא) , נראה לי שחוזר למעלה ליושבי ירושלים 13 כרש"י ורד"ק. שזכר. כי מפני שסיפר גנותם שהיו אומרים על אחיהם הגולים "רחקו מעל יי'" (יחזקאל יא, טו) , והם עצמם הוסיפו לחטוא מהם, ועל זה אמר "ואל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הולך", כי הם לא עזבו דרכם הרעה, ולכן לא ישובו שנים רבות בירושלים, כי דרכם בראשם נתתי שהוא העונש העתיד לבוא עליהם, כפי מעשיהם 14 מעין רד"ק. . ולכן זכר מיד הנביא שנשאו הכרובים את כנפיהם והאופנים לעומתם, וראה כאילו כבוד יי' נעלה מתוך העיר (יא, כב-כג) , שהוא רמז להסתלקות השכינה מירושלים לתתה ביד אויב 15 לפי ויקרא כו, כה. . ובזה נפסקה המראה הנבואית 16 מעין רש"י. . והוא ספיר אל בני הגולה שהיו עמו "את כל דברי יי' אשר" הראהו, רוצה לומר שיושבי ירושלים מהרה יסחו ממנה, וכי כבר ראה כבוד יי' נעלה מתוך העיר, שהוא היה סיבת גלותם, ושגלות עשרה השבטים, וגלות יהויכין, וגם גלות יושבי ירושלים – כולם באחרית הימים ישובו לארץ ישראל וימול השם את לבבם הערל 17 לפי ויקרא כו, מא. ויהיו לו לעם באמת ובמשפט ובצדקה.

הנה התבארו בנבואה הזאת שלושה עיקרים: האחד – תשועת ישראל וגאולתם העתידה, והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והב' – שישובו עשרת השבטים אשר הגלה סנחריב אשורה, והוא העיקר הד' מעיקרי נבואות ישעיהו. והג' – שימול השם אל לבבם "ורוח חדשה" יתן בקרביהם באופן שלא יחטאו עוד ולא ילכו בגלות אחר, והוא מעיקר הי"א מעיקרי נבואות ישעיהו. וכבר ביארתי באותם העיקרים מנבואות ישעיהו, שאי אפשר שיפורשו לא על הגאולה הרוחנית כדברי הנוצרים, ולא על זמן בית שני.