משאת משה על אסתר ג:יב

הקריאה לא ייחסה אל המן רק נאמרה להמלאכים כי בין המלך והמן הנחיצות אמנם נוסח הכתיבה היה ככל אשר צוה המן להשמיד וגו' וגם כאשר קרא על ישראל מועד בי"ג לחדש י"ב. והנה אמרו רז"ל שבחר באדר על כי בו נסתלק מרע"ה ראוי לתת טוב טעם אל אשר האריך המועד כי הלא בז' באדר מת משה ולמה העביר המועד עד י"ג לחדש. אך אין ספק כי בחכמה עשה הדבר הוא כי תוך ז' ימי אבל הצדיק נהנה העה"ז מזכותו למה שעוד נפשו בלתי נפשטה ונפרדת מהעה"ז כאשר מצינו ז' ימי מתושלח עיכב הוא יתברך המבול מפני כבודו כמז"ל על ויהי לז' הימים והמבול היה וגו' ולא עוד אלא שהאיר הב"ה העולם כל ז' ימי אבלו באור הרוחני שנברא ביום ראשון לששת ימי בראשית אשר גנז לצדיקים לעתיד לבא כמחז"ל על ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים כאור שבעת ימי מתושלח עוד הורנו רז"ל על ז' ימי אבילות שיום האחרון מקצתו ככולו ושהוא כי ע"י מקצתו מתחל' היום יופשט הצדיק ויפרד משייכות העה"ז וע"כ התנכל המן הרשע לבלתי עשות הרעה אשר חשב על היהודים כי אם בתום ז' ימי בכי אבל משה בל יגן זכותו לישראל בהם כי הנה הוא נסתלק ביום הז' לאדר ויום הסילוק הוא מחשבון הז' נמלאו נשלמים בי"ג להיות מקצת היום ככולו לא האריך עד י"ד כי כל ישעו וכל חפץ לקצר כל האפשר ובמצאו מקום בי"ג לא ראה להאריך וגם הקרא הסופרים בי"ג לניסן ולא קודם אפשר כיון יעברו י"ב ימי חנוכת הנשיאים בל יגן זכותם: