מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ט

אמרה הנפש כבר נחמתני כו' אך גלה לי סוד עניני ר"ל הודיעני מפני מה הביאני המלך הקב"ה לזה העולם הלא היה טוב לי אז מעתה ומה כוונתו שמעכבני בגוף הנגוף בעוה"ז ובודאי טעם יש בדבר לטוב לי ואנכי לא ידעתי ואני מחלה פניך שתודיעני סודי:

וקרב לי צורת ההכרח והצדק כו' ר"ל הבינני על דרך קצרה באיזה אברים ובאיזה דברים ומתי אני מוכרח במעשי ובאיזה מהם והיה הצדק ר"ל הבחירה ממני ואיך יוכלו להיות השני ההפכים האלה בי כמו שיתבאר לפנינו:

כאשר הגיעני כמו שנאמר לי והגיעו הדברים האלה אלי:

והיה במתמנים ואירע שנה א' שהיה בתוך אותן המתמנים עליהם סכל שלא ידע סודם בו שלאחר שיכלה שנתו ישליכהו מארצם והוא סבר שלעולם ימשול ולא לבד שקבץ ממון לבנות במדינתם אף גם מה שהיה לו חוץ למדינה הביא לכאן ואח"כ נשאר קרח מכאן ומכאן והוא משל נמרץ לאדם שהיום כאן ומחר בקבר שלא לבד שאוסף ממון ובונה כאן כאילו לעולם יחיה אף גם מה שיש לו שם דהיינו תורה ומצות שיש לו לקבל שכרם שם בעוה"ב עושה אותם ע"מ לקבל פרס בעוה"ז ולכבודו ולהנאתו והוא מקבל שכרו עליהם בעוה"ז כמו שהיה חפץ וכאשר ישליכוהו לקברו נשאר קרח מכאן ומכאן ומאומה אין בידו ושם ג"כ לא יועילו אח"כ החרטה אבל הנלבב בעל לב נבון וחכם כאשר ידע האמת עשה להפך כו' וכן הוא האדם החכם שכל מה שעישה בעוה"ז אפילו הוא לגופו ולהנאתו שהם דברים יקרים אצל ב"א הוא מניחם לשם דהיינו שעושה הכל לשם שמים וימצא שכרם בעולם הבא ושם יתענג בהם ונמצא הוא לעולם בשמחה בין בעוה"ז ובעוה"ב:

ושם כל מכמניו וישם כל טמונותיו ואוצרותיו:

[הג"ה במהירות וכו' ועל שמעט וכו' פירוש היה דואג מחמת שיציאתו ממהרת לזה לא יהיה יכולת בידו ללקוט אוצרותיו רק זמן מועט אבל לא התאבל על מהירות יציאתו לבד]:

אמר השכל אבל סוד דברך למה יעל מה באת לזה העולם הוא:

שהבורא בראך מלא דבר ר"ל מאין ומאפס ליש:

בכלל מה שברא כו' ר"ל שהנשמה היא מעולם הרוחניים והיא קודם בואה לעוה"ז כמו שאר מלאכי מעלה רק שהם מוכרחים במעשיהם והם עומדים במקום אחד שאין להם שכר ועונש:

ורצה לנשאך כו' ורצה הש"י לנשא את הנשמה להעלותה למדרגה אפילו ממעלת המלאכים וז"ש מן הקרובים אל אור כבודו שנשמת הצדיקים הם ממש מרכבה וקרובים אל השכינה כמ"ש חז"ל האבות הן הן המרכבה וכל אדם יוכל להגיע למדרגתם במעשיו וכל זה הוא מוסכם בפי כל המקובלים שמדרגות הצדיקים הם למעלה מן המלאכים וכ"ה דעת המחבר הוה וכדעת רס"ג ודלא כדעת הפילוסופים שהביאם הראב"ע בפ' בראשית שמעטו מאד את נשמת הצדיקים ועיין בס"ס שע"ק ובשל"ה:

ולא היית ראוי לזה שם בעולם הרוחניים להעלותך למדרגה הרמה הנ"ל מפני שהנשמה היא ערומה עדיין מן מצות ומע"ט ואוכלת שם נהמא דכסופא כמו שכתב בזוהר כמה פעמים:

אלא אחר שלשה דברים כאשר עשה השם יתברך עמך בעולם הזה שלשה דברים אז תוכל לעלות למדרגה הרמה הנ"ל והם הא' הסר מסך האולת מעליך שלא תהיה סכל כסוס כפרד אין הבין:

והאיר לך בדעתו שנתן לך דעה ובינה והשכל כי בלעדו לא ירים איש את ידו:

כסותך כו' שהשם יתברך מנסה אותך בעולם הזה שתוכל לבחור בעבודתו או להמרותו ויראה באיזה דרך תבחר:

והשלישי מיסרך בעולם הזה שהש"י שולח יסורים או שאר נסיונות על האדם לראות אם תבענו ביסורין או אם תקבלם באהבה ותעבוד את ה' בכל מדה שהוא מודד לך וכמו שהאבות היו כל ימיהם בטלטול וביסורין וכן התמימים והישרים שבכל דור ודור שהמה ביסורין מטעם הזה כדי להעלותן במדרגה העליונה מאותם המלאכים הנקראים גבורי כח וגו' דאל"כ שיהיה לו רק טוב בעוה"ז במה יזכה לכל הגדולה ההיא:

ולא יתכן לך זה בעוד היית שם בעולם הנשמות לעשות בך הג' דברים האלה:

ומחכמת הבורא כו' ומקופוא הוא הדומה נברא בעולם הוא הכל בשביל האדם:

ובחר לך מסגולת יסודותיו כו' הוא הגוף שנבנה ממבחר ומהטוב שהד' יסודות שהם עפר מים רוח אש והגוף הזה שהוא ההיכל לנשמה דומה לכל העולם בכלל כן יש בגוף הכל בפרטות כמ"ש לעיל:

והבין לך ארבע מעלות כו' שכל אחד מעלתו יותר מחבירו כי המוח בו שוכן השכל והכרה. ובלב שוכן נפש החיוני והרצוני וכח המתעורר: ובכבד משכן נפש הצומחת. והביצים שבהם כח הזריעה והמוליד בדומה ובארבע כחות הללו מתנהג הגוף:

הכח המושך והמחזיק כו' הכחות האלו נתבארו היטב בשער הבחינה פ"ה ע"ש:

ואוצרותיהם כו' הם ארבע שהם שתי מרירות מרה השחורה היא הטחול ומרה האדומה בכיס המרה. וי"ג מרה ירוקה. והליחה הלבנה בריאה וי"א במוח. והדם בישולו בכבד ומשלח מבחר הדם ללב והשאר לשאר האברים והגידים כמו שמבואר בשער הב' ע"ש. וכן העצבים והעורקים וכל הענין ע"ש פירושם:

*[הג"ה שסודר הג' מיצועים הנ"ל שיהיו אחוזים זה בזה בכדי שעל ידם תתקשר הנפש בגוף]:

והכין לך לצרכך שני יועצים הם השכל והתאוה ואני מכנה אותם בשמות יצר הטוב ויצר הרע והם לצרכך כדי שיהיה לך הבחירה לנטות אחר מי שתרצה:

והשני כופרים אחד מהם כותב מעשיך כו' כי כל מה שהאדם עושה הוא עושה רושם למעלה בין טוב בין רע וכאילו כותבה ממש וידוע שבורא במעשיו ובדבורו או קטיגור או סניגור והם עומדים ולא יתבטלו עד שיעשה תשובה וכן אמרו במשנה החנות פתוחה והחנוני מקיף הפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה כו'. ואמרו בגמרא בפרק קמא דתענית על פסוק צדיק וישר הוא אמרו בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפרעים לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר הן אומרים לו חתום וחותם שנאמר וביד כל אדם יחתום ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר למען תצדק בדברך וגו' עכ"ל הגמרא:

*[הג"ה משרת נקרא מי שיבחר לשרת בקבע ושמש נקרא המשמש לפרקים]:

כהשמחה והדאגה להבא:

והששון והיגון לעבר הר"ן:

והבורא יתברך צוה כו' ר"ל צוה הגוף וכל המשמשים את הנשמה לשמוע לך בכל אשר תחפוץ ונתן לו זמן עד קץ ידוע עד יום המיתה כפי שנגזר עליו מתי ימות:

אלא בענינים מיוחדים באדם אלא שיש ענינים מיוחדים באדם שהוא מוכרח בהם כמו אם חכם אם טפש עני או עשיר וכו' כנ"ל וכן הכחות שבאדם כמו הכח המושך והמחזיק והדוחה וכדומה הם גם כן מוכרחים במעשיהם:

בעת התחברותם אליך ר"ל שהענינים האלה שהם בהכרח האדם נתנו בו בשעת יצירת האדם שהוא עת התחברות הנשמה עם הגוף אז נגזר עליו כל מדותיו ההכרחים וכמ"ש חז"ל שקודם יצירת הולד בא מלאך לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש כו':

והם ענין ההכרח ומקום הגזרה והן הן הדברים שהאדם מוכרח בהם ואין לו יכולת לשנותם בהן הכל בידי שמים אבל בשאר כל הנהגותיך עם הגוף הוא הכל בבחירתך ואת הכל נתן ברשותך לבחור טוב או רע כמו שאמר והתיר לך כו' עד וכל זה צדק מבוראך כו' ומעתה תבין ענין ההכרח והצדק שרוצה לבאר לו:

והתיר לך להשתמש בכלם בכל מה שזכר מהשוערים והנגידים כו' בתקנת גופך שיהיה קיום להגוף:

ובכל מה שהשליטך לעשותו וכן כל שאר דברים שיש לאדם הבחירה והשליטה מאתו יתברך לעשותו בעוה"ז:

על כל פנים ידועים כו' ר"ל כל זה שהתיר לו ונתן לו הבחירה לא התיר לו רק שיעשה הכל ע"פ התורה והמצוה כמ"ש ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים והם כל המצות השכליות שהשכל מחייב אותם כמו יחוד האל ודומה לזה וכן גזל ורציחה ודומה לזה:

והשמיעיות הם החקים והמשפטים אשר צוה ה' ואם לא שמענו לא נודעו אלינו:

והמותרות הם דברים שמותרים לעשותם ואין בהם מצוה כמו המו"מ באמונה ואכילה כדי הסיפוק ורצ"ל אע"פ שנתן לך הבחירה לעשות ככל אשר תחפוץ הודיע אותך בתורתו הנאמנה שתעשה הכל ע"פ התורה והמצוה ועי"ז יש לך שכר או עונש דאל"כ שיהיה הכל בהכרח אצלך לא יוכל לענשך ולגמול אותך לפי מעשיך מאחר שאתה מוכרח בכל אלה וכמו שמסיים:

ואמר לך כל אשר שמתיו בידך כו' ר"ל שהקב"ה התרה בך בשעת יציאת האדם לעוה"ז וכן התרה בנו ע"י תורתו הנאמנה וכן אמרו חז"ל שמשביעין לנשמה קודם בואה לעולם הזה שיהיה צדיק ולא רשע וכו' ור"ל אע"פ שנתתי בידך כל הגוף וכל העולם:

אל ישיאך רק תדע שכל הדברים הנאות שתוכל ליהנות בעולם הזה הם רק להגוף:

כי לא יוסיף לך בעצמך מאומה ר"ל להנשמה אין בכל תענוגי העולם הזה שום תענוג והנאה ולא צער בהעדרם:

ואם תביני ותשכילי כוונתי בך מה שהשם יתברך שואל ממך ומה כוון בך שהביאך הלום לעולם הזה:

וטובתי עליך שתבין ותשכיל שזה הוא לטובה לך כמ"ש לעיל להעלותך עי"ז להמדרגה הרמה:

ותבחרי בעבודתי כו' שלא תבחר לעשות בעוה"ז רק מה שהוא עבודת ה' ולכן תדע שבוודאי אעלך אל הגדולה שבמעלות כו' כמ"ש אם בדרכי תלך וגו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה:

ואלבישך זיו כבודי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה והן הם חלוקא דרבנן המלבישים לנשמה כ"א לפי כבודו וכן להפך הם הבגדים הצואים שמלבישים את האדם על ידי עבירותיו והן הם המקטרגים והם מענישין אותו בגיהנם כמו שהאריכו בזוהר ובספרי קבלה מעונשים קשים ומרים שמענישין לנשמה כידוע ועיין בספר חסד לאברהם עין משפט מענין שבעה דינים העוברים על האדם:

הנה יחדתי לך יועץ חכם נאמן הוא השכל התועצי עמו בכל עניניך ובכל מה שאתה עושה בעולם הזה והוא ילמדך איך תשמש בכל עניניך הכל לשם שמים ולעבודת הבורא יתברך שיהיו אפילו המדות המגונות שבאדם גם כן לעבודת הבורא כמו שזכר בפ"י באורך:

ואם תהיה על הדעת הזאת שתעשה כל מעשיך לש"ש:

יכתוב הסופר המעשים טובים יכתוב ג"כ תנועותיך המותרות שאין בהם מצוה כמו האכילה והשתיה ומו"מ וכן כל שאר צרכי גופך יהיו נכתבים בתוך מעשיך הטובים ותקבל עליהם שכר כמו על מצות ומע"ט מאחר שעשית לש"ש:

ויהיו כל שמשיך עוזרים לך בעבודתי כאשר תבחר לעשות הכל לש"ש גם כל האברים והחושים יעמדו למצותיך לגמור ע"ד הבא לטהר מסייעין לו וכן להפך פותחין לו:

ואם תמרי כו' ואם תמרי את עצת השכל רק תשמע לעצת התאוה הוא השטן הוא היצה"ר שהוא הכל כנגד השכל:

תשובנה מדותיך המשובחות כמו השמחה והבושת והכניעה כמו שיתבאר בפ"י מתוך שיהיו שלא לש"ש רק להנאתך ולטובתך ישובו למדות מגונות:

יכתוב סופר הרעות כל תנועותיך מותרות כאכילה ושתיה כו':

בכלל רעותיך לעבירות יחשבו ויהיו נוספות על חטאתיך שהרי לא התיר לאכול ולשתות ולעשות כל צרכי גופך רק שתהיה בריא וחזק לעשות רצון ה' יתברך אבל אם תעשם להנאתך ולטובתך ואין אתה עובד עבודת ה' יתברך הרי כל צרכי גופך לבטלה ובכלל עון ובכלל חטאת יחשב וכמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו אמרו חז"ל כל מעשיך יהיו לשם שמים ועיין בפ"ה מח"ב להרמב"ם:

וכל זה צדק מבוראך על בחרך כו' רצה לומר שהשם יתברך עשה עמך בזה בצדקה וחסד וטובה גדולה במה שנתן לך רשות לבחור הן טוב הן רע והיינו במצפונך ובלבבך ובמחשבתך יש לך הבחירה אבל לגמור הדבר הוא ביד ה' אם ירצה יגמור מחשבתך ואם לאו לא כמו שיתבאר:

והוא יגמלך על מה שהשקיף השם יתברך עמך ממחשבתך כפי מחשבתך והסכמתך לעשות כן יגמלך אע"פ שלא נגמר הדבר:

ואם נעלם מבני אדם שאף ע"פ שנעלם מב"א מה שחשב לעשות אע"פ כן יש שכר ועונש כפי מחשבתו מאחר שהנגלה והנסתר שוה אל השם יתברך:

כי הדיין מה שהוא יודע ונתבאר אצלו הוא דן עליו ולא תהיה שמיעת העדים גדולה מראיה והבורא יתברך חוקר לב ובוחן כליות איך לא ישפוט כפי ידיעתו: ואם ישאל השואל שהדברים האלה לכאורה הם קצת נגד דעת חז"ל שבפי' אמרו שהמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה רק בעבודת גלולים וכן אמרו שאין אדם ניצול בכל יום מהרהור עבירה ובאמת דברי המחבר הם דברי טעם ומושכלים ואיך יהיו דברי חז"ל חס ושלום נגד השכל אבל האמת הגמור הוא כפי מה שכתב המחבר בשער הבטחון שאין האדם יכול לעשות שום דבר רק בשלשה דברים האחד הבחירה בלבו ובמצפונו שהוא מהרהר לדבר:

והשני הכונה וההסכמה לעשות מה שבחר בלבו דהיינו שכבר הולך ומתעסק ומסכים לעשות מה שבחר:

והשלישי שגומר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה ותוכן דבריו שהשני דברים הראשונים דהיינו הבחירה וההסכמה הם ביד האדם וברשותו וע"ז יענש ויגמל אבל גמר מעשה אינו ביד האדם רק כאשר ירצה הבורא יתברך נעשה ונגמר עיין שם. אם כן נוכל לומר שמה שאמרו שאין עונשין על המחשבה הרעה היינו ההרהור ומחשבה בלבו בלבד אבל אופן השני דהיינו הכוונה וההסכמה לעשות ע"ז נענש בודאי אף ע"פ שלא גמרה כי מן השמים עכבוהו וזה מה שירצה המחבר שעונשין עליו וז"ל ר"ח פי"א משעה"ק אף שאמרו חז"ל אם חשב לעשות עבירה אינה נחשבת לו כאילו עשאה היינו כשלא הוציא אח"כ בשפתיו והיינו דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הא אם דברתי בשפתי ישמע ה' ולפיכך אמרו שבשבת הרהור מותר דבור אסור מפני שהקול מיד עולה למעלה ועושה רושם עד כאן לשון ר"ח ומכל שכן אם כבר התחיל להתעסק בעבירה אף שלא יוכל לגמרה נענש לפי דעת המחבר בכל הספר וכ"נ דעת חז"ל בכמה מקומות ואין להאריך:

וכשירצה הבורא להעיר אותך כו' רצה לומר להעיר אותך לתשובה:

ולהוכיחך על עונותיך. ועתה נותן טוב טעם למה נוטל השם יתברך לפעמים הבחירה מן האדם ושולח עליו יסורין שהם מדה כנגד מדה הוא הכל לטובתו כדי שיקיץ משנת האולת ויפשפש במעשיו ולשוב מעבירות בידו:

וכאשר ישלמו ימי נסיונך כו' ר"ל שיגיע קצך לפטור מעולם הזה שכבר שלמו ימיך ואז יצוה הבורא יתברך להגוף עם כל המשמשין את הנפש שישובו מעליך ויסורו מהנפש שלא ישמשוהו עוד:

וינתקו הקשרים והמצועים הם הרוח החיים והחום הטבעי שהם האמצעים והדם המקשרים את הנפש להגוף ועתה הם מסתלקים ונתפרדה החבילה:

ויראה לך פנקסי כו' כמו שהבאתי דברי חז"ל לעיל ע"ש:

וכבר הזהירך השם ב"ה על כל מה שאמרתי שלא תאמר לא ודעתי ולא שמעתי איכה נעבוד את ה' שהרי התורה לפניך ומכרזת ואומרת לכו בנים שמעו לי ולא בשמים היא וכל הרוצה ללמוד יבא וילמוד:

כמו שאמר הט אזנך ושמע דברי חכמים הם דברי קבלה שקבלו ממשה עד דור אחרון:

הלא כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים:

להודיעך קושט אמרי אמת איך תתנהג בעולם הזה לקשט עצמך באמרי אמת ונכונים:

להשיב אמרים אמת לשולחך כי כאשר תקשט עצמך בעולם הזה באמרי אמת כפי מה שהוריתיך בתורה אז תוכל להשיב דברים נכונים להש"י בעולם הבא ולומר עשיתי שליחותך על מה ששלחת אותי לעוה"ז דאל"כ מה ישיב אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלמה כי ערום יצא מבטן אמו וערום ישוב שמה כנ"ל פי' פסוק זה לפי כוונת המחבר: