מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ז

ומה ששאלת איך אתנהג בעבודת ה' לכל הפחות ואף שאינך יכול להרבות יותר על כל פנים המעט יהיה בכוונה ואמר השכל שהם עשרה ענינים שצריך לנהוג בהם וזהו הפחות שבעבודות ויוכל כל אדם לקיימם:

הראשון מהם שלא ישימנה סיבה להמרותו על ידי הטובה יבא להמרות הבורא כמ"ש וישמן ישורון ויבעט וגו' וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל ופירש רש"י אתה שגרמת להם שהשפעת להם זהב וכו' וכן כל כיוצא בזה וס"א טעות הוא כמו שיתבאר:

והשני שיזכיר תמיד בלשונו הטובות שעשה האלהים עמו:

והשלישי שלא תהיה הטובה נבזה ומעט בעיניו רק גדולה ויקרה וחביבה:

והרביעי שלא יתלה הטובה באחרים שמטיבים עמו ויודה לזה המטיב לבדו שהוא רק אמצעי בינו ובין ה' יתברך ועשהו שליח וראוי להודות לו על טוב לבבו והשם יתברך מגלגל זכות ע"י אבל העיקר להודות לה' שהוא המטיב העיקר והטובה שלו לבדו כמו שיתבאר בשער הבטחון עיין שם:

והחמישי שלא יתפאר בם ויאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה או שיאמר שהוא ראוי לזה מחמת מעשיו ובאמת כל הטובות הם חסד אל כל היום כי אין אדם ראוי לכל אלה כמו שיתבאר לקמן:

והששי שלא יעלה במחשבתך שיתמיד הטובה אצלו כשישתדל בכל כחו לאספה ולשמרה וכאשר יניח ידו יפסידה:

והשביעי שלא יבזה את העני בעיניו ויחשב בעצמו שהוא טוב לפני האלהים ממנו מאחר שהוא מושפע בטובות אבל אין זה ראיה כי שמא היה לבבך רע לפניו יתברך ובני אדם לא ידעו מזה לכך נתן ה' לך טובה גדולה ויסיתך הטובה לעשות רע בפני כל ויתגלה הדבר לכל מרוע לבבך וימצא בעל החוב מקום לגבות חובו בפני כל משא"כ קודם לזה יהיה חלול השם ע"כ יהיה כל חסר טוב טוב ממנו כו':

והשמיני שיהיה על כל פנים לבבו שלם בכל מה שהיה רגיל לעשות עד הנה אף שלא יוכל להרבות עכ"פ אותו המעט יתמיד בה ויהיה בכוונה כי זה הוא בפיך ובלבבך לעשותו ואל תהיה הטובה גורמת לקצר במעשיו תחלה ולהיות טרוד בכוונתו ע"ד שאחז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה וכן אם היה רגיל בברכת הנהנין לברכה בלא כוונה ועתה כשחננו ברבות הטובות על כל פנים ירגיל מעתה לברכה בכוונה שיהיו פיו ולבו שוים וכן בתפלתו ובתחנונים שיהיה על כל פנים פיו ולבו שוים כמו שיתבאר לפנינו ועכ"פ אם צריך לבטל איזה שעה על ענין התפלה טוב לו שיהיה בכוונה וירצה לו וכן בקיום מצות שבת למה לו לחלל שבת בדברים בטלים ושאר חלולים שנתבררו ובידו לקיימם בנקל וכן במצות צדקה וג"ח וישראל מלאים מצות כרמון שיהיה הכל בתכלית הכוונה ובלב שלם ויקבל שכרו משלם ואם לאו יהיה עמלו לריק ומעשיו לבהלה ומהם כיוצא בזה על כן החי יתן כ"ז אל לבו בכל מעשיו:

והט' להיות לבו תמיד על מי שהוא למטה ממנו כו'. ועד"ז שמעתי רמז נאה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת רצה לומר בדברים שהם מגיעים לשמים יהיה עיניך ממעל מי שהוא למעלה ממך בעבודת ה'. ובארץ בדברים שהם שייכים לארץ בגוף יהיה עיניך לתחת רוצה לומר מי שהוא תחתיך וחסר ממך ואז יהיה טוב לך:

ומהם והעשירי שלא ישיאהו אורך סתר הבורא כו' שלא יחשוב בלבו לחטוא ויאמר שלום יהיה לי כמו שעשיתי כל הרעות ולא נענשתי כן אעשה ואוסיף חטוא אל יאמר כן כי הקב"ה מאריך אפו עמו ויסתר פניו מחטאיו לפי שעה אבל הכל כתוב וספור ונמנה לפניו ואין שכחה לפניו ואין מנוס מדינו או בעוה"ז או בעולם הבא והאומר הקב"ה ותרן כו':

ומי שלא יוכל להוסיף כו' כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו אבל עכ"פ יוכל לקבל העשרה ענינים האלה שזכר:

יהיה ראוי להתמדת הטוב כאילו אמר שאני ערב בדבר שלא יבא לו שום היזק בנכסיו ויצליח בכל דרכיו:

ואם יסירנה ממנו ר"ל ואף שיקרה לפעמים מי שעשה את כל אלה שזכר ואעפ"כ הסיר השם יתברך ממנו את הטובות ויהפכו ענינו ויעני או שאר צרות באות עליו אל ינע לבבו כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד או שימחה השם יתברך עי"ז עונותיו בעוה"ז שלא יהיו עונותיו סדורין לעוה"ב ושם בוודאי הדין קשה ביותר:

או לשלם בו לעוה"ב תמורתה כמ"ש חז"ל שהם יסורין של אהבה להרבות שכרו לעוה"ב שבוודאי יפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וכל תענוגיו א"כ בין כך ובין כך הוא לטוב לו וכמ"ש על פסוק כל ארחות ה' חסד ואמת או חסד שמכפר עונותיו בעולם הזה או אמת שיוכפל שכרו בעוה"ב: