מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ו

מדרך הכלל והפרט בטוב עליהם ר"ל הן רבים והן יחידים הכל לפי ערך הטובה שמקבלים כך תהיה העבודה:

והוא המציאם אחר שלא היו כו' ר"ל והוא מה שהמציא מאין ליש:

ומי שדבק בהם בתורת השכליות הנזכר בזכות זה יעלהו השם יתברך כו' כמו אברהם שאמר לו אנכי מגן לך בעולם הזה שכרך הרבה מאד בעולם הבא:

ואויבי ה' כיקר כרים וגו' כמו הבהמה שאין לה שום השארות וטוב בעולם הזה ובעולם הבא:

ודינו בעולם הבא הרע שאין למעלה ממנה כי כמו שאנו יודעין שטובות עוה"ב אין לצייר ואין לדמות מרוב טובה כן נוכל לצייר שרעותיו אין למעלה מהם שהרי אם בעוה"ז הרעות רבות וצרות צרורות ושאר יסורין שעושין ויכולין לעשות ומכל שכן מי שקצף עליו המלך הגדול ממ"ה הקב"ה כמה רעותיו רבות וגדולות שאין למעלה מהם:

והיא התורות השמעיות הם החקים שנודעים על ידי השמיעה וזש"ה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת ועשית את החקים האלה ופסוק זה נאמר בחג השבועות להורות שלא נתחדש במ"ת רק החקים ורמז בזה הפסוק שמ"ת היה בחג השבועות כן נ"ל:

מי שקבלה לכבוד האלהים רצה לומר כל התורות השמעיות והשכליות אם קבלה לשם ה' לבדו ולא לצורך עצמו וע"כ הוא מקיים בכל לבבו ונפשו כמו שעשו בני לוי שמסרו נפשם בסכנה לנקום מעוברי עבירה:

וטוב לא יהיה לרשע ר"ל אותו הטובה המיועד לו לא יתקיים לרשע:

ולא יאריך ימים ר"ל בעוה"ב כמשחז"ל למען יאריכון ימיך. בעולם שכלו ארוך וכו': [*או י"ל לא יאריך ימים בעולם הזה ויהיה הראיה אל ויענש בב' העולמים ודו"ק]:

ויעמד פינחס ויפלל וכו' שעשה משפט וקנאת ה' כמו ונתן בפלילים:

והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני וגו':

ועל כל טובה מהם רצה לומר ומי שמקבל טובה מטובות הנזכרים הן כלם הן קצתם כן יתחייב בעבודה יתרה:

רק אתכם וגו' אפקוד עליכם את כל עונותיכם:

העמיק וגו' ר"ל העמיק והרחיב מדור הגיהנם יותר מעל שאר בני אדם:

ומן הראיה על זה כי התבואות חייבות במעשר כו' וכתב בשל"ה ובקנ"ח שלאו דוקא תבואות אלא כל מילי מיטב הוא יחייב לעשרן ומכל ריוח שנתן ה' לאדם מחוייב לתת מהן מעשר לעניים שהרי אבות עולם נהגו בה מעולם כמה שכתוב ויתן לו מעשר מכל וכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתיב ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ומאחר שמצוה זו ראויה ביותר במדינות הללו ראוי להזכיר ולהודיע מעלתה וגנותה וזה לשון ספר י"נ ובספר חסידים אוי להם להמעכבים את מעשרותם כי לסוף לא ישאר בידם כי אם המעשר והוא דבר הנראה לעינים שבמקומות שנהגו ונזהרים במעשרותיהן כראוי נתעשרו הרבה ועשרם שמור בידם ומנחילין אותו לבניהם אחריהם ובמקום שאין נזהרין בזה יורדין מנכסיהן ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה ודע שסגולת זו המצוה ליתן דוקא להפריש אחד מעשרה לא כמו כו' עיין שם ובספר קנ"ח באורך ועיין בחתימת שער הבטחון מש"ש:

וכן אומר במי כו' רצה לומר כן אני אומר ולוקח ראיה אם האדם חסר דבר שהוא חייב בה על כן פטור מחיובה שהאונס רחמנא פטריה וכן להפך מי שיחדהו הבורא יתברך בטובה גדולה מחויב בעבודה יתירה:

קטנתי מכל החסדים פירש רש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי כו'. ר"ל אפשר שלא נתתי שבח והודאה כראוי על כל החסדים ועי"ז קטנתי נתמעטו זכיותי ויגרום החטא כו':

ומשלם לשונאיו וגו' ומתרגמינן ומשלם לשנאוהי טבין דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון לעולם הבא וגו':

אמרה הנפש כו' מיד קודמת למחשבתו בהשלימי כשאני משלים שום עבודה להשם יתברך תיכף עלה במחשבתי שראוי לתת לי טובה על עבודה זו וכן בשבחות והודאות על העבר כוונתי על ההתמדת הטובה ושיוסיפו לי טובות רבות:

לא כוונת הנואש כו' ומהראוי היה שכוונתי תהיה בעבודתי והודאותי ליאש את לבי מהטובות העתידות אף שלא יתנו לי בעתיד כלום אע"פ כן חייב להודות על העבר כי כל עוד שכוונתי להוסיף טובות הרי הוא כעובד ע"מ לקבל שכר לכבוד עצמי אני עובד:

ואני צריכה שתורני כו' על המעוט ר"ל מה שאני חייב לכל הפחות והמעוט מה שאין לפחות ממנה שכאשר אתנהג בזה אהיה ראוי להתמדת הטובה ממילא כי בודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובלבד שתהיה הכוונה רצויה וכמו שיתבאר בפ"ו:

אמר השכל כו' המדה האחת רוב אהבתך את נפשך ר"ל את עצמך את גופך כלומר שאתה בעל הנאה ביותר ולהתענג בכל דבר ודבר ובין שאתם עושה לעולם הבא או לעוה"ז כוונתך שיהיה לך תיכף הנאה מזה ואינה לש"ש ובאמת ראוי להיות כל מעשיך לש"ש:

וכבר הקדמתי לך כו' לעיל שהתאוה מוציא את האדם מן העולם:

והמדה השנית כו' שאתה סובר אם תבקש על דבר אז נותנין לך ובאם לאו לאו ואין אתה נותן לב שכמה טובות עשה הש"י עמך מה שלא ידעת ולא חשבת עליו מעולם ואם היה האדם נותן לב על זה תמיד לא היה תולה מחשבתו בעבודתו ובתפלתו משום קבול שכר כי סוף הכבוד לבא בלי ספק וז"ל ר"ת בספר הישר החסיד אין אהבתו באל יתברך תלויה בדבר או ע"מ לקבל פרס ובעבור שלא בקש אברהם שכר מעבודתו על כן אמר לו האל יתברך שכרך הרבה מאד כי כן מנהג הבורא עם חסידיו בעת יעבדוהו ע"מ שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה כאשר אמר לשלמה המע"ה יען אשר לא שאלת עושר וגו' וכתיב אחריו וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד ולב חכם ונבון וגו' עכ"ל:

והמדה השלישית כו' שאתה אינך נותן על לב מאין באת ומי אתה שאתה שפל בריה רמה ותולעה בחייך ובמותך ואתה צריך תמיד אל חסד הבורא יתברך והבורא יתברך א"צ לך ולא לעבודתך:

ואלו היית מגלה הסכלות הזה מעליך ר"ל מסיר ומדחה ל' ויגל את האבן ר"ל שתדע ותבין את זאת שאין אתה ראוי לכל הטובות והבורא יתברך ראוי לכל העבודות ממך על גודל טובותיו עליך:

ותעייני בעין פקוחה כו' וגם תשיב אל לבך כי הבורא חושב עליך זהו נגד המדה השניה כנ"ל:

והיית רוצה במה שיגיעך מהם הן טוב והן רע הן מעט והן הרבה על כולם תגדל הודאתך עליהם ולא תשים דעתך להנאתך ולטובתך בכל אשר אתה עושה וזה כנגד מדה הראשונה שזכר:

ולא היית תולה תקותך כו' ומחמת שאתה תולה דעתך ותקותך על כל הנ"ל אתה טרוד ותשכח מלהכיר הטובות הרבות שכבר קבלת והגעת אליהם ועי"ז אינך פורע מה שחייבת על הטובות שעברו ואילו היית מסיר ומשליך הג' מדות האלה מעליך בוודאי תגיעי לכל הטובות הראוים אליך מחמת עבודתך ולא תצטרך לתלות דעתך ותקותך אליו כנ"ל. בשם ר"ת: