מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ה

וראוי לנו עתה לבאר אופני ההערה השכלית כו' עד הנה היה מפרש הערת התורה ועתה הוא מפרש מה הוא הערת השכל:

בעבור מה שיש בזה כו' פי' יתבאר ויתגלה היטב מה שאנו רוצים לחקור ולפרש:

ונאמר כי ההערה השכלית הוא כו' כשמזכיר אלהים את האדם ויעיר אותו שלא יפול ברשת השכחה ובטיט התאוות ומזכיר ע"י שכלו ונשמתו שנקרא יצר טוב:

לדעת אותו שידע ויכיר את מי שאמר והיה העולם כי זאת המדרגה העליונה כמו שכתוב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ובמה. כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ וזהו מ"ש:

ולהכיר סימני חכמתו. והיה זה מאת ה' האלהים למי ששם התורה אור לנתיבתו רצה לומר אחר שמתנהג הכל על פי התורה ולא נטה על ימין או על שמאל כאשר צוה ה' את משה אז יוכל לעלות מעלה מעלה להערת השכל דאם לא כן בלא תורה הוא כסיל בחושך הולך ומשוקע בתאוות הגופניות ובדעות מופסדות כמו שאמר כל זה לעיל פרק ב' עיין שם:

וכאשר מגיע אל תכלית שכלו כו' ויהיה נכסף כו' ויפנה לבו מדאגות העולם כו' אז יוכל להגיע למדרגה הרמה להערת השכל כמה שיתבאר:

אך הדברים מתי יגיע האדם להערה השכלית ואמר כאשר יתברר אצלו הדעות הישרות והאמתיות שהשכל הישר מחייב אותם דהיינו שראוי לשבח האמת ולגנות הכזב כו':

ולשקול הטובות בשבח כפי הטובה כן יהיה השבח:

ויתרון גמול על גמול כו' כפי גודל הטובה יהיה הגמול יותר וכן בעונש:

וכאשר תבררנה כו' יהיה שכלו שלם כו' כי יש כמה סכלים שאוהבים הרע ובוחרים העול והולכים דרך עקלקלות וחלופיהן בגולם:

ואם יזכירהו האלהים דרך טובתו רצה לומר שהשם יתברך מכניס בלבו הרהורים טובים ומעורר אותו שיברר לעצמו דרך טובתו לטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא:

יעורר רעיונו כו' יתחיל בזה להרהר ולחשוב בעצמו על כמה טובות כפולות למקום עליו:

ויחזק הכרתו בהם יראה להכיר אותם הדק היטב ושלא ישכח אפילו אחד מהן ולהיות לטוטפות בין עיניו הטובות הגדולות אשר עשה ה' עמו בכל יום תמיד:

בעבור כלילותם שיש כמה טובות שמקבלים אותם כל בני אדם וכוללם יחד באותן הטובות:

ורובם וגם הרבה מאד:

והתמדתם שמתמידים תמיד ונמשכים זמן אחר זמן לכך אין לספרם ולעמוד על כל הטובות:

יתבע את נפשו כו' יחשוב עם עצמו שראוי היה לגמול את השם הנכבד בשביל הטובות שהרי השכל מחייב לגמול בעל הטובות בטוב:

וכאשר יראה בענין לבבו ברעיוני לבבו. וי"ג בעין לבבו:

שאין לו יכולת לזה ר"ל לגמול הש"י אפילו בעד טובה אחת קטנה כמ"ש לקמן בשער הבטחון פ"ד בחלק הו' כי אם היה מעשה בני אדם כחול הים במספר לא היה שקול כטובה אחת מטובות הבורא עליו בעוה"ז כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאות הטובה היה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא יתברך עליו עכ"ל ע"ש:

עם שאין הבורא צריך לו אפילו היה יכולת בידו לשלם גמול ויבין וישכיל שאין הבורא צריך לו ולגמולו:

יתחייב להכניע ולהיות שפל ונקלה אצל עצמו לאמר מה אני ומה חיי כי הביאותני עד הלום והענק תעניק אותי בטובות הגדולות האלה ולא אוכל לעשות חטיבה מול חטיבה ולשלם אפילו כמלא נימא כמ"ש המלך החסיד בד"ה א' י"ז ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר ה' מי אני ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגומר ועיין שם כל הענין אז יתלהב לבבך:

ואחר כך אחר שהוא כבר שפל רוח ונכנע לפני בוראו יתברך:

יתבע את שכלו יהיה שואל עצה בשכלו כדת מה לעשות ואיך יוכל להתקרב אל האלהים במעשים הצריכים לפניו:

ויעירהו שכלו לפי שאלתו כן יזכיר ויעירהו שכלו וידריכהו על דרך הישרה באופן הזה כמו שמספר והולך:

ויאמר לנפש ויאמר השכל אל הנפש. הנפש הוא נפש החיוני שעל ידה יש לגוף קיום והעמדה ובה נטע הבורא התאוה לכל דבר גופני ונקראת נפש הבהמיות שהבהמה ג"כ יש בה תאוות לקיום גופה אבל יתרון האדם הוא בשכל הוא כמלך על הגוף להתנהג הכל בדרך הישר ולכסוף לדברים רוחניים כמו שנתבאר כמה פעמים בספר הזה ועיין בשמונה פרקים להרמב"ם פ"א ועי' מה שכתבתי בשם ספר שערי קדושה לקמן:

שאת חבולה בטובות כו' שאת ממושכן ובעל חוב לבוראך בשביל הטובות הגדולות שקבלתו מאתו יתברך מענין אם חבל תחבל. (עיין זה בפ"ל):

אמר לה השכל ואיך יתכן לך זה שתאמר בדעתך לפרוע כו' ואין אתה כוסף ומתאוה לזה בתשוקה נמרצה ותאמר בפיך ולבך אין עמך:

כי החולה כשהוא מכזב כו' ר"ל חולה שבקש לעשות לו רפואה והוא קץ בה ואינו עושה הרפואה מי נתאנה הלא הוא מונה את עצמו והרופא לא הפסיד רק טרחו:

אמר לה השכל אם יהיה כוספך לו כו' וכי בהתרפותך כו' ותדע ותשכיל שכל זמן שתתרפה ותתעלם לכסוף לזה לאמר תמיד מתי יגיע העת שאוכל לעשות שום דבר לעשות רצונו ובזה יהיה הצלתך בעוה"ז וחיותך לעוה"ב וכאשר תדע ותשכיל זאת תמיד:

כוספך אמת אזי תדע שזה הוא הכוסף האמתי ואם לאו עדיין אתה מבחוץ:

אמרה הנפש לא פסק חפצי מהיות רפה כו' ר"ל מן היום שקריתי ולמדתי דברי הימים הקדמונים מה שאירע להקדמונים העונש לרשעים כמו דור המבול ודור הפלגה ולמצרים ועדת קרח וזולתם ושכר טוב לצדיקים כאבותינו אברהם יצחק ויעקב ובניו ודור המדבר וזולתם:

עד אשר נתבאר לי בדרך החכמה ר"ל מדרך התורה נתבאר לי כל זה שהיא החכמה האמיתית ואח"כ נתבאר לי ג"כ כל זה בדרך השכל:

עד ששב כוספי אמת עד ששב והורגל אצלי אח"כ הכוסף להש"י אמת וחפצי לשלם כל מה שביכולתי ברור אבל קודם לזה היה חפצי וכוספי להש"י אין ולאו ורפיא בידי:

התאפקי על צער הרפואה אע"פ שיש קצת צער בלקיחת הרפואה דהיינו רפואת הנפש תסבול ותתאפק כי הוא לטובת בריאותך באחרונה ולטוב לך בעוה"ז ובעוה"ב כמו שיתבאר:

אחר אשר תמנעי מן המאכל הרע אשר היית רגילה בו כי הרופא איננו נותן הרפואה כל עוד שהחולה רגיל במאכלים הרעים שהיה רגיל בהם שעל ידם צומחים ומתהווים כל החלאים רעים ונאמנים וא"ל שהמאכלים הרעים לנפש הם המדות הרעות והם נכללים בשתים:

הא' אהבת הנאות הגופניות כו' והשנית אהבת השררה והגבהות והקנאה כו'. ואם תרצה להבין דבר זה למה קורא למדות הרעות שבאדם בשם מאכלים רעים ולמה לא נכנסו אלו המדות בתוך הרפואה עצמה כמו שזכר לפנינו אבל כאשר תסתכל ותבין דברי קדוש אחד מדבר ה"ה האלהי מו"ה חיים וויטל בספר שערי קדושה שם ביאר דבר זה באורך בשם רבו רבינו יצחק לוריא זצוק"ל בתוקף רוח הקודש שהיה בו וכבר העתקתי כל דבריו הנחמדים בספר הקטן שלי ספר הזכירות בזכירות מעשה עגל ע"ש. ותוכן דבריו שהמדות הטובות והרעות הם נובעים מנפש הבהמיות שבאדם והגוף מורכב מד' יסודות העולם ומנפשות שמקורן הוא החומר והצורה ולכך כל המדות הם שתים שהם ארבע הגאוה היא מיסוד האש והדבור טוב או הרע נמשך מיסוד הרוח ותאות התענוגים נמשך מיסוד המים שכל המים מצמיחין כל הנאות והעצבות והעצלות מיסוד העפר ולהפך משם נובעים המדות הטובות שבאדם והתרי"ג מצות הם כנגד תרי"ג אברי הנשמה הרוחניות שמתלבשת בתוך נפש הבהמית והם שמתלבשים בתרי"ג אברי הגוף ולכך אין הגוף יוכל לפעול ולקיים התרי"ג מצות אם הנפש חולה בחולי מדות רעות הנ"ל כמו שאם הגוף חולה ולכך לא באו המדות בכלל התרי"ג מצות ומבואר מזה שהמדות רעות הם חמורים מקיום המצות עצמם שכל גוף עם נפשו היסודית אינו יכול לקיים שום מצוה בשלימות ולכך המדות רעות הם כמו המאכלים רעים לגוף החולי שכל צרי גלעד לא יועילוהו אם מחזיק במאכלים רעים כו' ע"ש באורך דברי פי חכם חן ותבין היטב:

והכריחם באשר בידם וז"ל מ"ה ר"ל והקנאה בהם בעבור שקנה קנינים העולמים והדברים המוכרחים להם לצרכי חיותם אשר בידם או ירצה שמרוב קנאה בא אליהם בהכרח ובחזקה לתקוף עליהם ולגזול מאשר בידם:

ובזות אותם כו' מרוב גאותו וגאונו חפץ תמיד לבזות בני אדם ולזכור גנותם עכ"ל:

לכן הורני באיזה פנים יקל עלי בחסדך ר"ל הורני בחסדך באיזה פנים יקל עלי:

ולהפקד אבר א' ולחסר אבר א':

ומפחד מהתפשט ויפחד שלא יתפשט החולי בשאר אבריו:

אמר השכל הטובה שלות נפשך כו' הטובה היא כשתפרוש מהמדות הרעות ומכל דבר רע שאז תהיה נפשך בשלוה ובהשקט מתאות העולם הזה שהם אפלים וחשכים קודם שיגיע האדם להם ותמיד הוא בעצב ודאגה ואף אם יגיע להם עוד מעט יפסקו והיו כלא היו:

והביאך להכיר באחרית ר"ל ודבר זה יביאך להכיר באחריתך ואפשר שטעית נפל וצ"ל באחריתך שסוף האדם למות:

חזקת הכרתך בבית מרגועך ר"ל וחזקת הכרתך יהיה רק בבית מרגועך דהיינו שעיקר מחשבתך לעולם הבא כי שם ביתך באמת ושם תנוח ותרגיע:

והשער הזה כו' ר"ל שהשער והפתח הזה שפתחתי לך שתמנע מכל המדות הרעות כנזכר וזהו טוב לך ולהנאתך ולטובתך בעולם הזה ובעוה"ב ע"כ אל יהיה דבר זה קל בעיניך. והרעה הוא להפך:

משיבת לשון תמידית דאגה אחר דאגה:

כי הולך אל זולתך כו' וכ"ש שלא תגיעי בו כו' כמ"ש חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו. וז"ל ר"ת בספר הישר ידע כי רעות העוה"ז עצמו מספר ואין להם תכלה וכנגדם הם טובות העוה"ב כי אנו רואין העוה"ז אינו קיים וכל שוכניו יכלו ויאבדו וכל טובו לא יעמיד והעוה"ב קיים ושוכניו לא יכלו וטבעו לא יחליף העוה"ז לא יבטח האדם בעוזו וכבודו והעולם הבא יבטח האדם בטובתו כי לא תסור. העולם הזה מלא אנחות ופחד וצרות ותהפוכות ושמועות רעות וחליים משונים ועונות ואיבות ומלחמות וקלון ודבר ויגיעה ועבודה קשה. והעולם הבא מלא שלוה והשקט ובטחה ושמחה וחיים נצחיים ובריאות ושלוה וכבוד ומנוחה כו' וע"ש עוד דברים ערבים:

אמר השכל ממשלת הדבר כו' כלומר עיקרו של דבר וכללו של ענין כיצד ראוי לעבוד את ה' קח ראיה מעצמך שהרי אם יש לך עבד מקנת כספך והעבד מקבל ממך טובות אתה רוצה שעבד הזה יכבד אותך ויעבדך בכל מיני שירות כמו שמבאר לפנינו כמו כן ראוי לך לקבל מאתו יתברך כל מיני עבדות ושירות שהרי הוא למעלה ממך ואדון הכל ואתה מקבל טובות ממנו ית' מה שאין לך לספר:

עם השתוות הערכים כלומר לא שיהיה בשוה ממש אלא אתה תשוה ותערוך טובות ה' מול טובות האדון לעבד ותראה שאין דמיון זה לזה שהרי הם כוללים ומיוחדים כמו שמבאר בפ"ו משא"כ טובות האדון לעבדו:

ואח"כ כו' שאת הטיבות בכמותם אם עשית כמו אותן הטובות לעבדך כו'. ור"נ גרס שאת הטבת ל' נקבה ורצה לומר אם אתה הטיבות כך לעבדך:

אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך לכך אמר ד"ה ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד שלא יחטא בפניו ועפ"ז שמעתי אומרים פירוש א"מ חטאנו לפניך ר"ל שאף שאתה לפנינו ורואה את מעשינו אעפ"כ חטאנו: *(הג"ה במלבושו שאין לעבד להתלבש לפני אדוניו במלבוש כבוד כדרך בני חורין רק אם הוא לכבוד אדוניו):

ויפחד שיהיה מקצר כו' שלא יהיה מקצר מצותיו זהו לקיים מצות עשה:

ויתרחק ממה שהזהירו ממנו הם מצות לא תעשה אפילו החקים שאין טעמם ידוע:

וממה שהוא טוב ממנו רצה לומר מהעבד:

להראות סימני העבדות והמקנה עליו כו' ר"ל בכל תנועותיו וכל מדה ממדותיו יראה סימנים שהוא עבד לאדוניו ושנקנה לו והיינו שלא יהגה כי אם בזכרו ולא יביט כו' עד הסוף. ובמ"ה פירש והמקנה עליו כדרך העבד שנושא חותם של רבו להראות שהוא אדוניו ושהוא נקנה לאדוניו וזהו המקנה עליו כלומר הקנין שהוא עליו עכ"ל ולפי פירוש זה אפשר שבא לרמז בזה על מצות המילה שהוא חותם המלך שאנו נושאין לסימן שאנחנו עמו ועבדיו ולגיון המלך מלכו של עולם ובזה סרה קושית המורה פרק מ"ט מח"ג ששאלו לו איך יהיה האדם חסר בטבעו וצריך להשלמה מחוץ אבל באמת אינו קושיא כי מי שקבל להיות מעבדי המלך יתברך ראוי שישא עליו חותמו לסימן וכן תקנו לומר וצאצאיו חתם באות ברית קודש:

ולא ישמש כי אם בעבודתו ולא ישמח כי אם ברצותו אותו כן נראה לי לגרוס:

ולא יעמוד כי אם מהמרותו ולא יפסיק מעסקיו רק מדבר שהוא מרי כנגדו יתברך:

טות יראתו במו כסות מלשון ובדם ענבים סותה:

ולא יתדמה לו כי אם תמונתו לצייר לפניו תמיד שם ההויה יתברך כמו שאמר שויתי ה' לנגדי תמיד:

ולא יכעוס כי אם כמה שמחייב רצונו דהיינו על עוברי רצונו ית' כמ"ש ראיתי בוגדים ואתקוטטה וגו' וכתיב תכלית שנאה שנאתים:

כשתשלמי לו כאשר תשלם לו יתברך הטובות הגדולות שעשה עמך: