מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ד

וראוי לנו לבאר צורת ההערה התוריה כמו שמפורש לפנינו שההערה התוריה היא חזון ונבואה מאת ה' כו':

וחלקי התורה שאף לפי הנראה יש בתורה תרי"ג מצות וכן כמה מצות הלבבות אבל המשכיל יחלקם רק לשני חלקים טוב ורע והם מצות עשה ולא תעשה כמו שביאר באורך לפנינו:

ומעלות אנשי החכמה וכמה מעלות יש בלומדי התורה כי יש עשר מדרגות בלומדי התורה כמו שיתבאר שזה לומד ומשתדל בתורה כך וזה לומד כך כמו שיתבאר:

ואמונתם בה בתורה:

וקבלתם אותה מחמת שזה מאמין בתורה כך וזה כך עי"ז תשתנה קבלתם ר"ל קיום התורה שזה מקיים התורה יותר מזה כמו שיתבאר:

במה שהוא טוב בעיניו מהם מעבודתו מחמת עבודת ה' הגדולה שהיתה באיש ההוא ע"כ שרה עליו רוח הקודש והנבואה. והר"נ מפרש במה שרוצה השם יתברך שהוא טוב בעיניו שיעבדוהו באותן מצות לגמלם על קבלתם גמול כו':

חסר ונדבה וטובה כמו שכתב לעיל ברביעי כי לך ה' החסד כאשר תשלם לאיש כמעשהו מאחר שכבר קבל טובות גדולות:

צווי הוא מצות עשה:

ואזהרה מצות לא תעשה:

ומותר מה שהוא מותר שאין בו לא מצוה ולא עבירה:

אשר יתכנו באמונת הלב אשר יתכן לקיים אותם בלבבו בלבד רק על ידי אמונה בלב:

כיחוד האל כו' ומהן מצות הלבבות והאברים כיחוד הלשון עם הלב כאשר מיחד את ה' יתברך ואומר שהוא אחד והיה הלב עמו וידע מה שהוא אומר שאין יחודו יתברך כשאר האחדים שנקראים ג"כ אחד כמ"ש בשער היחוד עיין שם:

וקריאת התורה כו' כולם צריכים לכוונת הלב שיהיה לבו בהם לש"ש:

בשתוף עם הבורא בסתר ר"ל שמשתף כוונה אחרת בשעת עבודתו לאלהים דהיינו שכוונתו לשכר עולם הזה או עולם הבא זהו שיתוף בסתר שאין אדם יודע מזה ואינו מזיק לאחרים:

ובחונף הוא שיעשה עבודות כדי שישבחוהו ויגדלוהו במתנות ויוכל להזיק לב"א והוא כעובד עבודת כוכבים כמו שכתוב לקמן בשער יחוד המעשה ע"ש:

[*הג"ה כשתוף וכו' ועי' פי' מ"ל וק' הלא המחבר בעצמו כ' כמה פעמים שרשאי לעבוד את הבורא בשביל שכר עוה"ב או אפילו בשביל שכר עוה"ז רק שיצפה השכר מאתו יתברך ומזה יבא לעבודה שמצד השכל וכן אמרו חז"ל כמה פעמים הריני נותן סלע וכו' וצ"ע]:

ואהבת עשות כו' ר"ל שהוא מתאוה תמיד לעשות עבירות אע"פ שאינו עושה בפועל כמ"ש כמה פעמים:

ולעוג לנביאים כו' שהוא מלעיג על נביאי ה' או שהוא מלעיג על דבריהם שאמרו בשם ה':

ומאוס בטוב ואנשיו ששונא את החכמים ואנשים הטובים:

ומצוא קורת רוח במרעים שמתאוה לישיבת כנסיות של ע"ה לשון רעי איוב או שהוא ל' אל תתחר במרעים ברשעים:

ואהבת הרע לבני אדם ששמח באידו של חבירו וברעתו:

יכלכל דבריו במשפט עניניו בצדק ובמשפט:

והחלק השלישי כו' עיין בשער הפרישות ספ"ג דברים האלה מבוארים יותר יעו"ש:

מפני שהוא יוצא מנתיב הבחינה כו' שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם צרכו ומזונותיו כפי שמחייב חכמתו לבחון את דעתו כמו שיתבאר לפנינו ואם הוא מקמץ הוא חומס נפשו וגופו והוא קרח מכאן ומכאן מעולם הזה ומעולם הבא:

ואם יניח מעשותו ויש לאל ידו שהיה יכול לעשותו ואינו עושה הוא נענש:

כשיניחנו בעבור יראת ה' ר"ל שהיה יכולת בידו לגמרו ולא עשה מחמת יראת ה' אבל אם יניח העבירה מחמת שלא מצא דרך לעשותו זה אינו ניצול מהעונש כנ"ל וכמ"ש באבימלך עם שרה ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי וכן אמרו חז"ל בספ"א דקדושין ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנה וכמעשה שהיה כו' עיין שם כמו שיתבאר בשער הבטחון בפירוש חלק הד' ע"ש:

והנה נחלקו כו' והמשכיל מי ששוקל את מעשיו קודם עשותם כו' ר"ל מי נקרא משכיל וצדיק ישר בכל מעשיו מי שיעשה לו הרגל וטבע בדבר הזה שאינו עושה שום דבר בעולם הן בעניני עוה"ב או עוה"ז עד שיצייר בדעתו תחלה מה הוא עושה ואם יוצא ממנו דבר טוב עושה ואם לאו יניחנו וזה הדבר כולל כל עבודת ה' יתברך:

וכן אמר דוד חשבתי דרכי על ידי שחשבתי ונתתי לבי על כל דרכי מה יהיה תכליתם ע"ז ואשיבה רגלי אל עדותיך:

ומפני שהיות התורה כו' קאי בתחלת הפרק שאמר שיש כמה מעלות בלומדי התורה ועתה מפרש שהם נחלקים לעשר מדרגות כדי שידע האדם באיזה מדרגה שהוא עומד בו וישתדל לעלות ממדרגה למדרגה שאחריה כמו שמסיים בסוף פרק זה. ואמר שחלוקת הדעות נובעים מחמת היות התורה:

מלות תיבות לפי פשוטה:

וענינים ויש הרבה פרושים וענינים שנאמרו למשה בתורה ולכך נחלקו בני אדם בלמוד התורה לעשר מדרגות:

תחלתם אנשים למדו החומש כו' בקטנותם ואף כי יזקינו לא סרו מדרך הזה והספיק להם כך ולא ידעו ולא יבינו מה שהם אומרים כמו אלו הקוראים שנים מקרא ולא יבינו דבר וכן הוא תפלתם:

והשנית אנשים בקשו לברר קריאתם שלא יחטאו בלשונם שידברו לשון הקודש בניקוד ובטעמים כראוי אבל אינם מבינים הענין כאותן הקוראים בתורה ע"פ דקדוק ואינם יודעים מאומה:

והג' אנשים כו' לדעת עילות הנקוד והטעמים שביקשו לידע הטעם למה תנקד התיבה זו כך וזו כך כמו יראה בחירק יראה בצירי שפי' זה אינו כזה וכן בטעמים תשתנה הפירוש והענין כמו באה שבה מלעיל או מלרע וכיוצא:

וחברו אליהם דעת שמוש לידע האותיות המשמשין את לה"ק:

ודקדוקו שיש אותיות שהן משמשין להתיבה כמו הכצעקתה ששורש התיבה הוא צעק והשאר שמוש:

ודעת השמות והפעלים ותיבות הטעם הם שלשה חלקי הלשון שכל לה"ק נכללים בהן והן שם פעל מלה. שם הוא שם כל דבר כמו שמים וארץ ראובן שמעון. פעל הם התיבות המורים על הפעולה כמו הלך בנה אכל ושורש התיבה הוא לעולם שלש אותיות והוא בנין הקל ויש בפעלים שבעה בנינים בנין הקל הוא פעל נפעל פיעל פועל הפעיל הפעל והתפעל עי' במדקדקים פירושם:

ותיבות הטעם הוא הנקרא מלת הטעם שנותן טעם לשבח להבין ולחבר המקרא כמו גם למען בעבור אשר עם את:

והסמוך כמו זקן ביתו הוא דבוק לכך נקוד שו"א כי זקן יצחק הוא נפרד לכך נקוד קמץ ודומיהן:

וספור העבד בלשון העתיד כמו על פי ה' יחנו חנו הל"ל ככה יעשה איוב עשה הל"ל בל' עבר רק מפני שהוא הווה נוכל לאמרו בל' עתיד וכיוצא:

והצווי בל' המקור כמו זכור בשו"א הוא צווי וזכור בקמץ הוא מקור ומצינו בתורה זכור את יום השבת שהוא צווי בל' מקור ונזקור פירושו ענין הפעולה עצמו בל"א (דענקען):

והשלם הוא מלה שאינה חסרה שום אות לא בעבר ולא בעתיד כגון פקד שהוא עבר ובעתיד יאמר יפקוד ויש בו בעתיד ג"כ ג' אותיות השורש שהם פקד:

והחסר הוא מלה שחסר ממנה אות מן השורש בעתיד כמו נגח שבעתיד יאמר יגח וחסרה הנון מן השורש ובא דגש בג' במקום הנון:

והנח היא מלה שאינה חסרה אות השורש בעתיד רק שאות אחת מן השורש היא נחה ואינה נקראת כגון אכל יאמר בעתיד יאכל שהאל"ף אינה נקראת אלא נחה:

והכפול שאות אחת כפולה בה כמו סבב ותחסר בי"ת אחת בעבר ובעתיד ובהוה לומר בעבר סובבת ובעתיד יסובב תסובב וכו':

והנראה הוא אות שבסוף המלה שאין תחתיה נקודה והיא נקראת במבטא כגון אברהם המ"ם הסתומה היא נח נראה. ונח נסתר הוא אות שאינה נקראת כגון קרא האל"ף היא נח נסתר:

והרביעית אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם בפירוש המלות המסופקות בספרי הקודש שלמדו גם כן דקדוק לשון הקודש כו' כמו אלו שזכר דבלא ידיעת לשון הקודש על בוריה לא ירים איש את ידו בכל התורה כולה כמו שהוא ידוע ומבואר רק שאין לאדם לבלות כל זמנו בענינים האלו לבד ולא ילמד דברים אחרים שצריך לנשמתו וכבר האריכו בזה כמה מחברים. והאנשים האלה הוסיפו על הנ"ל לדקדק ג"כ על פירוש המלות שבתנ"ך שיש בהם ספק שלא נודע פירושם:

העובר והאמתי שיש מלות ושמות בתורה שאין נקראים בעצם כך רק על דרך העברה ומשל כמו בלב ים ראש ההר בצורות בשמים ויש שהם על דרך האמת כך כמו שנתבאר בשער היחוד ע"ש:

והנגזרים כמו אדם מאדמה ואשה כי מאיש לקחה זאת:

והזרים מלות ותיבות שאין להם דמיון במקרא:

ותארים כמו חכם עשיר:

והה' אנשים כו' בדעת עניני ספרי הקדש כו' עד הנה דבר באנשים שהשתדלו לפרש התורה רק ע"פ דקדוק. והאנשים האלה מפרשים ע"פ הענין אך כפי דעתם ורצונם ואינם רוצים בפירושי חז"ל ע"פ הקבלה והם כת הצדוקים והקראים:

כגשמות הנזכרת בתורה כמו יד ה' עיני ה' ודומיהן כל זה הם מפרשים לפי דעתם וכמו שנזכר בשער היחוד:

והששית האנשים וכו' והגיעו לקצת חיובי התורה כי הראשונים שאין סומכין על הקבלה לא יעשו שום מצוה בשלימות כי יוכל לפרש התורה כפי דעתו כמו שירצה ולפטור עצמו מחיובם כמו שהאריך בזה ספר הכוזרי ע"ש:

והז' אנשים כו' בעיון התלמוד שמעיינים ג"כ בתלמוד רק שאינם נותנים לב לפרק ולתרץ קושיותיו ולפתוח הדברים הסתומים שבתלמוד:

והח' אנשים לא הספיק להם כו' לקנות בזה השם והתפארת כו' כי מאחר שהם מתעלמים מחובות הלבבות כו' וכלו ימיהם בדברים שאין בהם צורך לעצמם דהיינו לנשמתם ור"ל שאינם לומדים ג"כ דברי יראה ומוסר כיוצא בוודאי כל למודם אינו אלא להראות חריפות ובקיאות לעיני ע"ה לקנות בזה כו' דאם לא כן קשוט עצמך תחלה ואח"כ קשוט אחרים וכבר האריך בזה המחבר בהקדמתו ג"כ בר"ה ואשר ידבנו לבו כו' ע"ש שהבאתי דברי רז"ל שאמרו גם כן כדברים האלה ואמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' וכאלה הרבה ורצה להודיענו בזה שאף שהשתדלו הכת הזאת בתורה כל מה שיוכל אדם להשתדל כמו שזכר עד הנה עדיין הם מבחוץ מאחר שאינם לומדים לש"ש רק לקנות כו' אבל על כל פנים הם קרובים להמדרגה הרמה אם יפקח עיניו על דרכיו ומתוך שלא לשמה יבא לשמה והחי יתן אל לבו שלא יירש חס ושלום תרתי גיהנם כמ"ש חז"ל:

והתשיעית אנשים כו' שמקיימים ראשית חכמה יראת ה' וכל שיראת חטאו קודמת כו':

ומפסידי המעשה ושמרו א"ע שלא יכנס הפסד וקלקלה במעשהו לא ככת שלפני זה:

והבינו פשט כו' למדו התורה תחלה לפי פשוטו ואח"כ הנסתר מענינו כי שבעים פנים לתורה והתורה נדרשת בפרד"ס:

ועמדו על אמתת הקבלה כו' מה שקבלנו מרבותינו ומביא ראיות מן הכתוב ומן השכל על מה אדניה הטבעו:

והתחלקות מדיני כל מקום ז"ל מ"ה ר"ל לפי המקום והמדינה שבמקום זה יש יותר חיוב מבאחר כגון בא"י במצות התלויות בארץ וכן במקומות המשתנים בגליות כפי מו"מ שלהם וכעין שאמרו רב בקעה מצא וגדרה וכל כיוצא בזה מן התנאים כו' עכ"ל:

ונזהרו בם הם עצמם ואח"כ הזהירו עליהם את אחרים ע"ד התקוששו וקושו כו':

ונטות עם האמת באשר הוא נוטה ואינם מתעקשים לנטות לדרך עקלקלות ושקר:

והעשירית אנשים שירשו חכמת התורה מהנביאים כו' והכת הזאת הם במעלה העליונה שאין למעלה מהם מאחר שירשו כל התורה כולה עם כל הפירושים דהיינו תורה שבע"פ איש מפי איש ועדיין לא היה בימיהם שום מחלוקת לכך היה כל למודם זך ונקי ועוד מאחר שלא הוצרכו לעיין ולפלפל בדברי הראשונים כמו האחרונים שאחר המשנה היה להם פנאי לעסוק בכל החכמות ובסודות האלהות עד שבאו ע"י מעשיהם וחסידותם למדרגה קרובה לנבואה לרוח הקודש ובת קול כמו שהוא מפורסם וכמ"ש על הלל ור"י בן זכאי שראוים היו שתשרה שכינה עליהם ובימיהם של אלו המנוין כאן היה בכל דור כמה אלפים חכמים שהיו תלמידים וחברים לאלו. כי בכל דורות ההם היו שבעים סנהדרי גדולה בבה"מ חוץ סנהדרי קטנה של כ"ג בכל עיר ובודאי אין יכולין לברר שבעים זקנים אלא מכמה מאות ואלפים חכמים שלמטה מהם ואלו שנזכרו כאן בכל מקום מפני שהם היו עמודי ההוראה שהאחד מכל זוג היה נשיא והשני אב"ד ומופלא שבסנהדרין כמו ששנינו במשנה ב' פ"ב דחגיגה ע"ש. כ"ז העתקתי מספר הכוזרי סוף מאמר השלישי עיין שם באורך דברים נמרצים:

אך דעות אנשי התורה כו' ועתה הוא מפרש שיש כמה חלוקים באמונת התורה ועי"ז תשתנה קבלתם את עבודת ה' מחמת אמונתם:

תחלתם אנשים כו' ע"י סכלותם ותאות עוה"ז שגברה עליהם ומצאו להם אמתלאות שיפרקו מעליהם עול תורה וחשבו שהתורה היא דומה לנימוסים שאין בהם טעם רק האמינו בהם ומקיימין אותם ואומרים שאין בתורה שום שכר ועונש:

והמדרגה השנית כו' מחמת שידוע ומפורסם האותות והמופתים הגדולים שעשו הנביאים ובודאי האותות הם מאת ה' יתברך אבל על דבר הנבואה בעצמם יכחישו שידבר ה' עם האדם שהם יאמרו בעבור שהדבר גשמי והאלהים נעלה ומרומם ממדות הגשמיים כמו שזכר בספר הכוזרי הדעה הזו ועיין לקמן מה שהשיב עליהם ולכך הם אומרים שהתורה איננה מאתו יתברך רק שדעתו יתברך היה שינהיגו בני אדם בדרך הישר בעולם הזה שלא יהיה ענינם כהפקר לכך העיר את הנביא להנהיגם בדרך הישר לפי רצונו והראה לפניהם אותות ומופתים בעזר האלהים כדי שישמעו דבריו ומצותיו וג"כ אינם מאמינים שיש גמול ועונש על התורה וכמו שאמרו הכת הא':

ואני רואה לדבר כו' על דרך המניעות שנמנע ובטלה דעתם מלהאמין כך כי יש לסתור ולהשיג על דעתם:

וההסכמה אפילו אם ח"ו נסכים לדעתם הנזכר אעפ"כ ראוי לאשר ולקיים כל התורה כלה ובודאי יש גמול ועונש מה' יתברך על מקיימי התורה:

ע"ד המניעות כו' שנמנע הוא שיעשה ה' אותות ומופתים למי שאמר על ה' כזב דהיינו שאמר בשם ה' שצוה לו כל התורה כלה ולפי דבריהם בדה הנביא מלבו ומעצמו את כל דברי התורה ואיך ישנה ה' בשבילו מנהגו של עולם מאחר שהוא כזבן:

ואם הוא מישר כו' ואע"פ שהנביא מיישר את העם:

בכזבו על אלהים שאמרו בשמו מה שלא נאמר לו אבל עכ"פ היא:

אל האלהים ר"ל הוא מיישר אותם איכה יעבדו את האלהים ור"ל אם כן נוכל לומר שלכך משנה מנהג להנביא כדי שיישרם אל אלהים. זה ג"כ נמנע דא"כ יקשה מאד למה לא יצוה ה' בעצמו במה עושין רצונו ויצוה בעצמו את כל דברי התורה:

כי אין החזון הנראה כו' כי בוודאי אין חזון הנבואה הנראה אל הנביא לצוות אותו דברי התורה יותר נפלא וקשה לפניו יתברך משנות המנהג לו כי אם טוב לפניו לשנות מנהג בשבילו למה לא יצוה לו בעצמו דברי התורה וכי זו קשה מזו וכי יד ה' תקצר. אע"כ שבאמת כי ה' נתן חכמת התורה מפיו אל הנביא וכתב בספר הכוזרי תשובה על הדעה הזאת וז"ל אמנם הדין עלינו שלא נדחה מה שקבלנו מן המעמד הר סיני ונאמר שאין אנחנו יודעים איך נגשם הענין האלהי יתברך עד ששב דבור וקרע את אזנינו וגם לא נדע מה שברא לו יתברך ממה שלא היה נמצא מכל מה שהעביר לו מן הנמצאים כי לא יחסר לו יכולת כאשר נאמר כי הוא יתברך ברא את הלוחות וכתב אותם כתב חרות כאשר ברא את השמים במאמרו בלבד ורצונו יתברך ונגשם על השיעור אשר חפץ כו' כאשר קרע את הים כו' וכן יצטייר האויר המגיע אל אוזן הנביא בצורות האותיות שהם מורות על הענינים שהוא חפץ להשמיעם אל הנביא או אל ההמון ע"כ עיין שם:

ועל דרך ההסכמה כו' אפילו אם היינו מסכימים לדעתם דהיינו אם היה זה מבורר בראיות ברורות שלא ידבר אלהים את האדם וחי והנביא בדה מעצמו כל התורה אעפ"י כן:

היה מן הדין להמשך אחריו ולעשות מצותיו מאחר שהבורא יתברך משנה המנהג בשביל שישמעו לדבריו בוודאי יודע ה' שהנביא ההוא יודע הדרך הטובה והישרה א"כ ראוי הוא שנסמוך על דבריו:

בהרכבתנו הם דברים שהאדם וש לו קיום והעמדה על ידם והוא מורכב על ידם דהיינו במאכלו ומשתהו ומשגל ראוי לעשות הכל עפ"י צווי הנביא וכן שאר הנהגתינו וכ"כ לקמן בחשבון השלשים:

ואנו חייבים בזה למלך כו' אם מלך או שלטון יצוה עלינו לעשות מצותיו מצות ה' הוא לשמוע אליו:

כמ"ש ירא את ה' בני ומלך וגם את המלך תירא וכן מי שנראה מופת על ידו שנראה בחוש שהוא שליח מאתו יתברך כל שכן שחייבים לשמוע אל מצותיו:

ועל שני הפנים דרך המניעה ודרך ההסכמה:

והמדרגה השלישית כו' והטעם בזה למה מאמינים כזאת. ומ"ה פירש והטעם כמו והטעה אותם:

מה שהושב מה שהוזכר בתורה והוא ל' חזרה על הדבר כמה פעמים נזכר בתורה גמול עולם הזה ולא בעולם הבא:

וכבר האריך כו' עיין לקמן בשער הבטחון פ"ז בחלק הששי דברים מספיקים על קושיא זו גם כן ועיין בשל"ה דף י"ב שהאריך להביא כל דעות הראשונים בתירוץ קושיא זו ומה שתירץ הוא בעצמו מאחר שתורתנו הקדושה הוא ל' הקודש ור"ל שהלשון בא ממקום קדוש דהיינו מעולמות העליונים ואם כן כל הייעודים הנזכרים בתורה שאף לפי דעתנו הם גשמיים כמו ונתתי גשמיכם בעתם וזולתם הם בעולמות העליונות יעודים רוחניים ששם נקראים כך בעצם והשמות הם מושאלים כך בעולם הזה לדברים גשמיים ואם כן הקושיא מעיקרא לאו קושיא היא עיין שם באורך דפח"ח ובזה הוא מתרץ המדות הגשמיים הנזכרים בתורה והבאתי דבריו לעיל בשער היחוד. ובזוהר ובתיקונים מתרץ שלא יעבוד האדם ע"מ לקבל פרס העולם הבא ומה שנזכר שכר עוה"ז בתורה הוא להודיע למקיימי התורה שלא יחסרו כל טוב ויהיה להם פנאי לעבודת ה' אבל אין זה שכר האמתי כי הוא רק לגוף עיין שם וכ"כ הרמב"ם:

ועסותם רשעים לשון דחיקה ומיעוך:

והמדרגה הרביעית כו' אלה שנפשותם מחמת גודל תאוותם בנעימות העוה"ז לקחו מעשה העבודה למצודות יצודו בהם העולם הזה שלא יכלו להגיע לתאוותם מחמת דלותם ועניותם ע"כ הם מראים עצמם לחסידים ופרושים ולובשים בגדי ת"ח כדי שיאמינו בהם ויתנו להם מתנות ויפקידו אצלם ממונם וגונבים דעת הבריות והמקום. ומסיים בשער הפרישות פ"ד שהם הכת הרעה שבכל הכתות:

והמדרגה החמישית אנשים כו' שיודעים שיש גמול ועונש בעולם הבא אלא מחמת גודל אהבתם את עולם הזה לכך כוונתם בעבודת הש"י שייטיב להם השם יתברך תיכף בעוה"ז הטובה הגדולה וגם רוצים שישבחום בני אדם ויכבדום בעוה"ז על גודל עבודתם וחסידותם אע"פ שאינם רוצים להזיק לבני אדם כמו המדרגה הד' אע"פ כן הוא שער משער החונף והוא שיתוף הנסתר כי הוא משתף עבודת עצמו והנאתו עם עבודת ה':

והמדרגה הששית אנשים הם עובדים רק לשם שמים רק שכוונתם לגמול העולם הזה בעבור שאינם מבינים גמול העולם הבא:

והמדרגה השביעית עדיין הם מבחוץ בעבור שמקווים לשכר טוב על עבודתם ולולא שהיו מקווים לשכר לא היו עובדים עבודת ה' ובאמת ראוי לעבדו לשמו לגדלו ולכבדו כו' וסוף הכבוד לבא כי בוודאי אין הקב"ה מקפח שכר שום בריה אפי' שכר שיחה נאה שהיא לש"ש כמו שידענו חדשים גם ישנים כמו שהאריך בזה במקום אחר:

והמדרגה השמינית כו' שאינם חשים לגמול אך עובדים מחמת מורא ויראת עונש עולם הזה או בעולם הבא ומתוך דברינו אלה יתבאר לך ההפרש שיש בין המדרגות שהם עולים ממטה למעלה מהפחותה להעליונה כדי שידע האדם לעלות ממדרגה למדרגה כמו שמסיים בסוף הענין ועיין בשל"ה בדף נ"ב ע"ב ותבין כל המדרגות האלה:

והמדרגה התשיעית כו' אלא שלא נשמרו ממפסידי העבודות כו' כמ"ש לקמן בשער יחוד המעשה שאין ענין מעניני הטובה שלא יהיה לו פגעים המפסידים אותו והוא הרהורי היצה"ר שרוצה להאבידו מעוה"ז ומעוה"ב ע"ש לכך ילמוד האדם הפגעים המשיגים כל מדה טובה להבדל ממנו ואחר כך יוכל לעשות הטוב ע"ש באורך:

יביע מל' אבעבועות או נביעת מעיין בל"א (מאכין יערין). מ"ה:

וחוטא אחד לשון חטא. ר"ל אילו לא היה לכם שום עון הייתי מפחד עליכם שלא יכנס במעשיכם עון מה שהוא גדול משאר העונות וזהו הגאוה והגבהות כי אילו לא למד ולא עשה מצות ומע"ט לא היה לו במה להתגאות וע"י מעשיו הוא בא לידי גאוה ועוד לעשות עבירה יתבייש האדם וזה הולך ומתגבר בגאותו שסבר מצוה קעביד ועוד שעל עבירה יתעורר לעשות תשובה וע"ז אינו שב ולכך הוא גדול מהעון וע"ש לקמן בשער התשובה דברים כאלה ג"כ:

והמדרגה העשירית כו' ונתעוררו מהתעלמות אם נתעלם מהם דבר טוב מלעשות או שלא לעשות תיכף נתעוררו ועמדו על עצמם כנגד יצרם שלא יהיה ליצר דרך לחזק עליהם:

וסחרו עמו וכן כתוב לקמן בסוף שער הפרישות וסחרו עמו והרויחו עיין שם:

והסכימו עליו ר"ל וסמכו עליו:

ובזכרנו אותו תועלתו מוכיח כו' ר"ל תועלתו מבואר כמו לכו נא ונוכחם וגו':